יש בדיחה איומה -
האופטימיסט אומר לפסימיסט: תתעודד, תמיד יכול להיות הרבה יותר גרוע.
אז הוא התעודד, ובאמת נהיה הרבה יותר גרוע...
זו בדיחה. זו לא המציאות. המציאות היא שיהיה טוב. באמת יהיה טוב.
רק אל תעמוד עם מאזניים ומשקל, כדי לחכות בסיבוב לטוב, ואז להגיד לעצמך: נו, האמנתי, ולא נהיה טוב...
אל תחכה שיהיה טוב. תעשה, ויהיה טוב. הוא מגיע בפתאום. בלי התכוננות, בלי לצפות לו.
אני מדברת מהצומת. מי שמכיר אותי, יודע שיש לי בחיים צמתים מאושרים, שבהם אני קוצרת השקעה ויש לי נחת עד השמיים.
פורים כל שנה הוא אחד הצמתים הללו. הבנים שלי ושל אחותי מגיעים לסעודה, עם הנשים שלהן. ואני רואה את הנחת, איך ילדים שקמו מהשפל נהיו נסיכים אחד אחד, ממש כמו התמורה שאני עברתי - והשמחה שלי גואה.
בין הצמתים יש חיים של עבודה מפרכת. אבל אחרי שכבר היית בצומת, אתה כבר יודע איך נראה האושר שבצומת, ויודע שיש שכר לפעולתך.