תאמינו לי, אל תאמינו לאף אחד

תאמינו לי, אל תאמינו לאף אחד

זה קורה כמעט כל יום: אתם נכנסים בבוקר לפייסבוק, ורואים שמישהו שיתף בפיד סיפור על מה שקרה לבן-דוד של חבר של אקסית. אתם משתפים את הפוסט, כי בכל זאת, זה הבנדוד של חבר של האקסית, ואתם סומכים עליו. חברים שלכם משתפים הלאה, כי הם סומכים עליכם. עד הצהריים אתרי החדשות כבר מדווחים בהתרגשות על הסיפור, כי אלפי אנשים כבר שיתפו אותו אז הוא בטח נכון, בערב זה מופיע ב"צינור" ולמחרת בתכניות הבוקר. שניים-שלושה חברי כנסת רותמים את הסיפור לאג'נדה שלהם וזהו, הוא נכנס לספר דברי הימים של היסטוריית מדינת ישראל. כולם מוכנים להישבע שזה אכן קרה.
פעם היו קוראים לזה "אגדה אורבנית", סיפור שאף אחד לא בדק אבל איכשהו כולם מתעקשים שהוא אמיתי פשוט כי כל מי שהם מכירים בטוח בזה גם. כיום, כשפייסבוק מתפקד כאתר חדשות לכל דבר, וגולשים צורכים את ענייני האקטואליה שלהם משיתופים בפיד שעוברים מיד ליד, המונח הזה כבר איבד מהמסתורין שלו. כל כך קל לייצר אגדות בעידן הפרופילים המזויפים, השיתופים האנונימיים והעמודים הכאילו-חדשותיים, שאנחנו כבר לא מתרגשים.

רחלי (ינון מגל הטריד אותי מינית) רוטנר חושפת כמה מהסיפורים השקריים והמפוברקים שניסתה לפרסם בפייסבוק ביניהם מודעת הדרושים עם הכיתוב "עור בהיר - יתרון"

[URL]http://www.mako.co.il/nexter/Article-e8cb918b0567451006.htm?utm_source=Facebook&utm_medium=MakoPage&utm_campaign=OngoingActivity&Partner=FacebookMako[/URL]
 
למעלה