שתל אחד או שניים

[Endless Rider]

וואוו..נקודות מעניינות ביותר...

מצד אחד טכנולוגיה שמשפתרת מצד שני גיל המנותח והאלסטיות של המוח. ובנוסף האוזן המתנוונת...שמעתי אתמול באמת שהרבה מורידים את המכשיר וכדומה...מה שמחזק את דבריך. אני מבין שלביתך שני שתלים

 

[צלף]

שתדע שיש שני גישות בענין

גישה ראשונה שהבנתי שפרופ קרוננברג וחלק מאנשי מיקצוע דוגלים בה זה זה להשתיל שני שתלים במכה אחת כדי לפתח בין השאר שמיעה סטריאופונית (דו כיוונית)... גישה שניה אומרת שאם לילד יש שמיעה סבירה עם מכשיר שמיעה באוזן אחת עדיף להשאיר אותו כדי בגלל שלמכשיר שמיעה יש שמיעות שהשתל לא מספק. ירידה באודוגרמה לא מספקת מידע מלא על רמת שמיעה - יש גם יכולת דיסקרמינצייה - אתה צריך לבדוק טוב עם אנשי מיקצוע אם הילדה שלך לא פיתחה שפה בגלל שלא קיבלה טיפול הולם או שיעורי דיבור - או שפשוט לא מפיקה שמיעה טובה ממכשיר שמיעה.. (גם אחרי השתלה צריך שיעורי דיבור והיסתגלות אינטסיביים). אני אישית היה לי ירידה בשמיעה של 80 90 DB (בלי מכשירי שמיעה) ובכול זאת מגיל אפס ובכול זאת תיפקדתי טוב עם מכשירי שמיעה למשל.. ואם תחליט ללכת על השתלה כפולה - הייתי מציע להכיר הורים לילד שעשו צעד כזה לדעת במה זה כרוך, אישית אני סבור שעדיף לעשות פעם אחת וגמרנו.. חור בראש ? רופאה שהייתה בצוות הניתוח אמרה לי שזה אחד הניתוחים הכי קלים שיש..

 

[ליריתקוש]

לאיל - מכבדת דבריך, אבל שכחת פרט אחד לדעתי

ייתכן שאצל בתכם, הירידה בשמיעה, חמורה עד עמוקה, הייתה פחות או יותר שווה? - וכך גם היכולת שלה לנצל מכשירי שמיעה ? - י בבקשה, אל תשכח , שהאוזן השניה של הילדה המועמדת לשתל עליה אנו מדברים היא אוזן בעלת ירידה קלה עד מתונה בשמיעה - אוזן שעדיין יכולה להפיק תועלת ממכשיר שמיעה כמעניק תמיכה לשתל. דווקא בגלל האלסטיות של המוח הצעיר, קיימת אפשרות שהילדה תוכל לנצל את השילוב בצורה טובה, לפחות כל זמן שלא תהיה התדרדרות חלילה גם של האוזן "הטובה" יותר לרמות העומדות בקריטריונים לשתל. אני אישית, בדיעה אישית בלבד, שמכשיר שמיעה לא חייב לקלקל לשתל עתידי, אלא דווקא להועיל, ביכולתו לשמר שרידי שמיעה ואיזה שהוא תפקוד שלהם - מה שייתכן כי יאפשר דווקא שיקום טוב יותר עם השתל אם חלילה יהיה צורך בזה בעתיד בואתה אוזן שהייתה עם מכשיר השמיעה. אני אמנם בוגרת, ואני מסכימה אתך שהמצב שלי שונה - מקובל עלי, מותר להסתייג - אך הייתי עם מכשיר שמיעה באוזן שהושתלה, למרות שלא הפקתי ממנה כמעט כלום, לא הבנתי בה דיבור, לא נעזרתי בה לשמיעה, יכולתי לחיות בלעדיה בעצם. אבל חונכתי לשימוש דו צדדי מן הרגע הראשון בו חוברתי למכשיר שמיעה סמוך לגיל ארבע (עד אז היה קושי באבחון, היו המון השערות, אל תשכח - אלו היו שנות השישים...). השימוש הזה לא פגע ביכולתי להפיק תועלת משתל, הוא שמר על גריה של העצב, כמה שניתן היה לשמור, וזה בהחלט איפשר לי אחרי ההשתלה נקודת מוצא, ביחד עם מה שכן ידעתי לעשות מן האוזן שלא הושתלה, כדי לנצל מה שניתן ככל האפשר - והיום זו האוזן הדומיננטית שלי, הבנת דיבור, טלפון, טלויזיה, מוסיקה, רדיו... לא מושלם, אבל מה אנחנו מדברים מול מה שהיה? טוב, זו דעתי בכל הכבוד, וההחלטה לבסוף היא של הורי הילדה, כל החלטה שיבחרו, היא לטובתה ולאושרה. ואני מביעה אותה, גם אחרי שאני יודעת כמה שתל יכול לתת, אך אי הפיכותו מחייב מחשבה שקולה במיוחד.

 

[eyal998]

טובים שני השתלים מאשר האחד.

לירית, הבת שלי הייתה במצב מאד דומה לזה של אבנר, אוזן אחת לא תיפקדה טוב עם מכשירי שמיעה, אוזן שניה הייתה עם מכשיר השמיעה קרוב לאזור הבננה. . אנחנו עוד עשינו את השתל השני לאחר כחמישה חודשים, כשהשתל הראשון הוכתר כהצלחה יוצאת דופן. יכולנו להשאיר את הבת שלי עם שתל אחד ומכשיר שמיעה ואף אחד לא היה בא אלינו בטענות, ובכל זאת עשינו את השתל הדו צדדי - הילדה הראשונה במיח"א ירושלים שעשתה שתל דו-צדדי, את בטח שואלת למה? והתשובה היא - בילדים כל ההסתכלות היא שונה לחלוטין, כאשר יש מכשיר שמיעה ושתל ביחד, והאוזן עם מכשיר השמיעה לא מתפקדת בצורה מאד משמעותית, השתל לעולם ייקח את המקום הדומיננטי, והאוזן עם מכשיר השמיעה תשאר היכן שהוא מאחור וגם אולי אף תפריע בשלב כל שהוא. והרבה מאד ילדים מפסיקים בשלב כל שהוא להשתמש במכשיר השמיעה כי לא רק שהוא לא תורם, הוא גם מפריע. ואין דרך חזרה. ואז הנזק גדל. כאשר יש שני שתלים, הרי שהמוח לומד לנצל את המידע שהוא מקבל בצורה המיטבית ביותר האפשרית, ותמיד המידע הזה הוא יותר עשיר ומלא מאשר ממכשיר השמיעה. ושומרים על האוזן השניה לעתיד לבוא (בדיוק כמו שאת שמרת על האוזן ששמת בה מכשיר שמיעה למרות שלא הפקת ממנה הכי הרבה). ונניח שהצלחנו לשכנע את הילד לשים את מכשיר השמיעה באופן רציף יחד עם השתל, בכל שלב שבו נבחר להשתיל שתל בבגרותו, הרי שהתיפקוד עם השתל יהיה פחות טוב (הרבה פחות טוב - אם בכלל) מאשר אילו הוא היה משתיל את השתל סמוך למועד השתלת השתל הראשון בילדותו. אייל.

 

[Yukita]

דיעה לגמרי אישית

אני יכולה להעיד מהכרות אישית שאייל ואשתו באמת בדקו את הכל הנושא והתלבטו המון לפני שהלכו על שתל אחד ואחר כך על שתל שני. הבת שלו באמת מתפקדת נהדר והשאירה את כולנו פעורי-פה לנוכח ההתקדמות שלה. איל, אני מקווה שלא אכפת לך שאני מציינת - במקרה של הבת שלך מכשירי שמיעה רגילים לא ממש הועילו גם מפני שהירידה בשמיעה אצלה לא נבעה, כמו אצלי למשל, מפגיעה "רגילה" בתאי העצב, נכון? הנסיבות היו קצת שונות. זה לא בדיוק כמו במקרה של אבנר, עם ילדה שאצלה יש פגיעה קלה בהרבה באוזן אחת לעומת השניה. גם כאשר אבחנו רמות שונות של שמיעה בצדדים שונים בבת שלך, האודיוגרמה לבד לא התייחסה לכך שהיתה בעיה שונה מהרגיל מהפקת תועלת משרידי השמיעה, משהו שקשור ליכולת של המוח לעבד את הצלילים שהאוזן שומעת. האם אני טועה? אני אישית לא עשיתי שתל, במידה רבה כי זה מפחיד אותי אבל גם מסיבות מעשיות יותר. יש לי אבדן שמיעה חמור מאוד, בדומה לצלף. אצלי אפשר לומר שהפתעתי רבים מהבחינה הזו שאני לא רק מדברת ברור ונשמעת טבעית למדי (למרות שיש לי "מבטא צרפתי"), אלא גם שלא היתה לי בעיה ללמוד שפה נוספת, גם כי למדתי אותה בגיל צעיר ולא חיכו עם זה עד לגילאי בית הספר ושיטות בית-ספריות שלא מתאימות לכבדי שמיעה, ושלחו אותי ללמוד נגינה כך שלמדתי יותר משהיה מקובל אז לגבי ילדים לק"ש להבחין בין צלילים. זה לא אומר שאני לא חושבת שכדאי לנצל את הטכנולוגיה הקודמת. זה רק אומר שסביר להניח שגם הילדה שלכם תוכל להשיג אולי יותר ממה שנדמה לכם כרגע - עם או בלי שתל. כמו שצלף כבר ציין, האודיוגרמה לבד לא אומרת שום דבר. יש כאלה שכביכול שומעים יותר אבל מפיקים מהיכולת הזו שלהם הרבה פחות, וכאלה שהשמיעה שלהם שואפת לאפס אבל נראה כאילו הם שומעים הרבה יותר כי הם פשוט הצליחו להפיק יותר ממה שיש להם. זה כמו אדם שרואה נפלא אבל לא שם לב לפרטים, בעוד שחברו אולי חובש משקפיים אבל יש לו רמת תשומת לב שגורמת לו להבחין בהרבה יותר דברים, לעתים במרחק גדול יותר מחברו עם ראיית ה6/6 שלו.

 

[ליריתקוש]

איל ויוקיטה - הסברתם מעניין מאוד, תודה!

איל - שאלה לי מתוך דבריך - אתה כותב ושומרים על האוזן השניה לעתיד לבוא (בדיוק כמו שאת שמרת על האוזן ששמת בה מכשיר שמיעה למרות שלא הפקת ממנה הכי הרבה). אבל בעצם "לא שמרתם" עליה, עשיתם שתל גם בה, אין הפיכות למכשיר שמיעה. האם טעות קולמוס, או משהו שאני לא הבנתי? יוקיטה-מדהים מה שאת מספרת- אינני יודעת מה גילך, זה עניינך הפרטי, אך אני שמחה שקיבלת מודעות מוקדמת לשפה נוספת ולמוסיקה, שלא הייתה קיימת במידה מספקת בשנות השישים והשבעים שלתוכן גדלתי. ואולי זה נכון, מה שאת אומרת, כי יש מצבים אכן שאנחנו מצליחים להפתיע יותר ממה שאנו יכולים לפי הקו היבש... שוב תודה לשניכם ויום נפלא!

 

[Yukita]

למידה

היי לירית, אני גדלתי בשנות ה70 וה80 אני בשנות השלושים שלי כיום. לצערי, אני די בטוחה שגם היום לא מפתחים כראוי את המודעות של ההורים לכך שהתרכזות-יתר ב"ללמד את הילד לדבר ברור" גורמת להם לא ללמד אותו דברים אחרים והוא יוצא מזה נפסד. לא הייתי במיח"א, כי לא גרנו כאן בישראל בשנותיי הראשונות. יכול להיות שאני חוטאת לצוות של מיח"א שלדעתי כן עובד קשה ומכל הלב, אבל קיבלתי רושם שאחת הסיבות שהדיבור שלי נשמע טבעי יותר הוא דווקא מפני שלא הייתי שם... כאמור ייתכן מאוד שזו דיעה שגויה לחלוטין.

 

[ליריתקוש]

יוקיטה - היי, מילה שלי

אני דווקא גדלתי במיח"א תל אביב של שנות השישים, ויש לי דיבור ברור דווקא, אם כי קצת "אמריקאי" , אמרו לי, אולי בגלל שמוריי לפתוח שמיעה, שפה ודיבור היו ממוצא אמריקאי... גם לפני שעברתי ניתוח שתל השבלול אנשים התרשמו מדיבורי הברור, ועל אחת כמה וכמה אחרי ההשתלה, כשנוצר פידבק שמיעתי יותר טוב שיצר צורת דיבור יותר שקטה ופחות מתנגנת, אבל זה כבר סיפור אחר. אני חייבת להוסיף בהזדמנות הזו, שהרבה מן התוצאות שלי בדיבור הן השקעה רבה של אמי, שתרגלה אתי שעות על גבי שעות, הכינה פלקטים עם תמונות ועם מילים, כך שלמדתי לקרוא ביחד עם הדיבור, שכן האבחון שלי כלקויית שמיעה באופן חד משמעי, בלי שום בעיות נוספות כמו פיגור, אוטיזם או לקות נפשית היה רק סמוך לגיל ארבע, והיה צורך להדביק אצלי פיגור גדול בתקשורת. כך שהוחלט לנצל גם את הדרך הויזואלית, לא להסתפק בשרידי השמיעה, שלא יכלו לדעת כמה מהם אני אדע לנצל. אני לא יודעת כל כך עד כמה יש התרכזות כיום מצד הורים לילדים לקויי שמיעה בלימוד דיבור ברור תוך שכחה של דגשים חשובים אחרים, אזי ברשותך, לא אביע דיעה, יבואו אלו שיודעים יותר ויגידו. תודה שספרת לי ולכולנו, זה היה מעניין!

 

[צלף]

מצאי את הדמיון..

גם אני הייתי במיחא בוגרשוב של שנות 60 המוקדמות (האם היית אצל ימימה ?) - חשבו קודם שיש לי פיגור - והדיבור הטוב שלי זה השקעה של האימא - והיות וגילו רק בגיל ארבע השקיעו גם בערוץ ויזואלי של לימוד קריאה + כתיבה - ולאורך כול השנים חשבו שאני מאמריקה בגלל המבטא האמרקאי הקליל שלי - השתלת השתל חיסל לי את המבטא הזה...

 

[eyal998]

תשובה

לירית, נהפוך הוא, אצל תינוקות וילדים אין הפיכות למכשיר השמיעה, במיוחד כשהוא משולב עם שתל. אבל התקווה היא שתהיה הפיכות ביום מן הימים עם התקדמות הרפואה לשתל, וכרגע צריך לדאוג שהמוח יהיה "מוכן" ליום הזה. וכאשר מבצעים שתל משמרים את היכולת להשתמש באוזן בעתיד. עם הניסיון שהצטבר, ילדים שמושתלים עם מכשיר שמיעה (במיקרים של ירידת שמיעה חמורה) מתקשים להשתמש במכשיר השמיעה כשהשתל הופך להיות דומיננטי, גם אלו ששמרו על האוזן והקפידו להשתמש במכשיר השמיעה עוברים תהליך הסתגלות קשה, בתוצאות לא אופטימליות כשהם מחליטים על ביצוע השתל השני. המוח שלנו הוא איבר גמיש, במיוחד בילדות, חלקים ששמורים נניח לשמיעה ולא משומשים למטרה הזאת "מתנוונים" (בצורה תיאורית), מכשיר השמיעה בצד הנגדי לשתל שאנו מבינים את החשיבות שלו, לא תמיד מספק את המטרה של שמירת האוזן במיוחד כשיש לו מתחרה כבד משקל בדמות השתל. ובמיוחד כשמכשיר השמיעה הוא מאד מוגבל מבחינת טווח התדרים ויכולות השמיעה שהוא נותן.

 

[eyal998]

מה המחיר לכך? מה המאמץ להגיע לכך?

יוקיטה, ההחלטה לבצע שתל שני ובכלל נעשית תמיד בסופו של דבר מול הנתון האולטימטיבי של חומרת לקות השמיעה, ומידת ההשפעה שלה על איכות החיים, ולאו דווקא של הגורמים לה, ומול הנתון הזה מבצעים את ההחלטה. לגבי ההחלטה לשתל - את אומרת שאצלך יש איכויות קול טובות - אני יכול להעיד שזה נכון, אבל אין קשר לשאלת ה- כן או לא שתל. ההחלטה על כן שתל או לאו עבור מבוגרים צריכה להגיע ממקום של "עד כמה אני מסתדר עם השמיעה הנוכחית שלי" אם את מסתדרת טוב, אם את מרגישה שאת לא מאבדת איכות חיים עם השמיעה הנוכחית, אין את הדרייב לעשות. ביום שתרגישי שאת מפספסת, מאבדת, שלא טוב לך, את כבר תמצאי את הדרך לעשות שתל. אף אחד לא אומר שלא ניתן להסתדר עם מכשירי שמיעה - לסיים אוניברסיטה בתארים מתקדמים, לעבוד בעבודה טובה ומכניסה, להתחתן, להביא ילדים, ולהיות באופן כללי מאושר. אנחנו הרי מכירים מקרוב גם מישהי חירשת שיש לה תואר ראשון ושני מהטכניון שנמצאת במקום שהרבה שומעים לא מגיעים לקרסוליים שלה. אבל מה המחיר לכך? מה המאמץ להגיע לכך? מה הקריבו המשפחות כדי שנצליח כל כך? כמה לקויי שמיעה וחירשים נפלו בדרך הזאת ונשארו היכן שהוא מאחור? אנחנו בדר"כ רואים רק את המצליחים (כי אנחנו הצלחנו? - איך מגדירים בכלל הצלחה?) לא את אלו שנכשלו, את אותה אחת שיש לה תואר בחינוך מיוחד ולא מעסיקים אותה ומועסקת בעבודה לא מיקצועית. את אותו האחד שמנסה להיות עצמאי ודופק את הראש בקירות כי יש לו קשיי תיקשורת חמורים וחוסר יכולת תיקשורת בטלפון. את אותם אלו שמועסקים בעבודות בשכר שלא תואם את כישוריהם כי אפשר לדחוק אותם לפינה, אנחנו לא רואים את אלו שלקות השמיעה מגבילה את אפשרויות העבודה שלהם ואת הקשרים החברתיים שלהם וגם את היכולת שלהם להשיג בן/בת זוג לחיים. אנחנו עסוקים בלחפש פיתרונות עוקפים - מרכזי תיקשורת לקישור בטלפון, "מכריחים" לתקשר עימנו ב SMS פקס מייל. ובאופן כללי מתמרנים ומסתדרים, אבל יוקיטה - האם אנו רוצים רק "להסתדר"? אנחנו בחרנו בשתל בכלל ושתל דו צדדי בפרט בשל האמונה והתקווה שזה יכול לפתוח מגוון אפשרויות ולהקל על החיים. עבורינו אנו, אני מאמין שרובנו נגיע יום אחד להחלטה לעשות שתל, והשאלה היא רק מתי. יצא פוסט כבד... אייל.

 

[Yukita]

נכון ש...

לכל אחד יש את השיקולים שלו ככה זה! יכול להיות שהבת של אבנר תשמח עם ההחלטות שיעשו עבורה ויכול להיות שיום אחד תשאל "אבל למה?" אבל אתם יודעים מה, אותו דבר נכון גם לגבי כל ילד עם או בלי בעיות מיוחדות. אני אישית פשוט לא חסידה של ניתוחים שלא לצורך. לדעתי מי שמשתיל לילד שלו צריך, בין השאר, גם לזכור שהוא מתחיל חיים שיהיו סדרה של ניתוחים. לפחות במצב הקיים כיום, הדרך היחידה "לשדרג" היא לעבור ניתוח נוסף ולהחליף את מה שתקוע בראש. גם ישנו הסיכון המוגבר שכל תקלה קטנה יכולה לגרום לזיהומים בצורה שאף מכשיר שמיעה נשלף "רגיל" לא יכול לגרום לה. שיקול משני? אולי. בתור מישהו שאין לה לה אפילו רופא משפחה כי אני פשוט לא חולה (שרק ימשיך ככה...) זה לא משני עבורי בכלל. באשר לפוסט האחרון שלך אייל, כל אחד מחליט מה שמתאים לו. אני לא חושבת שהחיים שלי או של סביבתי היו כאלה אומללים. למעשה, דברים לא טובים בחיים שלי לא נבעו בכלל מהשמיעה אלא מגורמים אחרים לחלוטין. לא צחקו עליי בילדותי, לא חסרו לי במיוחד דברים בכלל (חוסר) השמיעה. מן הסתם אתה צודק ואשאיר את אופצית השתל ליום שאחרי ירידת שמיעה חמורה נוספת - למעשה רוב המושתלים המבוגרים שאני מכירה החליטו לעבור את הניתוח כי פתאום חוו ירידה נוספת בשמיעה וזה הוציא אותם מאיזון... מעצם נראה לי שזה סוגר את הדיון (אלא אם למישהו יש שאלות נוספות) - ההחלטה להסכים שכל אחד זכאי להחליט עבור עצמו.

 

[Yukita]

סליחה, בכל זאת תוספת...

אייל, כתבת: "ההחלטה לבצע שתל שני ובכלל נעשית תמיד בסופו של דבר מול הנתון האולטימטיבי של חומרת לקות השמיעה, ומידת ההשפעה שלה על איכות החיים, ולאו דווקא של הגורמים לה, ומול הנתון הזה מבצעים את ההחלטה. " עליי לתקן אותך. זה אינו נכון לפי דעתי. הגורמים ללקות השמיעה הם בעלי חשיבות, כאשר הם הסיבה לכך שמכשיר שמיעה רגיל אינו עובד היטב עבור האדם הלק"ש. מצאתם שמכשירים לא כל כך עזרו לבת שלכם, ככל הנראה מפני שבלי שום קשר לאודיוגרמה משהו לא התאים מבחינת היכולת של המוח לעבד את המידע שהמכשירים נתנו. למעשה, עד היום לא ברור למה בכלל השתל עובד עבור הילדה שלכם כי מבחינה הגיונית גם הוא היה אמור להכשל כפי שהמכשירים נכשלו - כיוון שהבעיה אובחנה במידה רבה כיכולת עיבוד מידע שמיעתי במוח ולא כיכולת טכנית-מכנית לקבל את המידע עצמו. לפחות זה מה שאני הבנתי. בהנכחה שהבת של אבנר לא סובלת מאותה בעיה כמו הבת שלך, יתכן מאוד שמכשירים רגילים הם אופציה יעילה לחלוטין עבורה. אני חושבת שתמיד צריך לבדוק את האופציה הלא-ניתוחית לפני שנכנסים לניתוח. אני זוכרת שאבנר כתב איפושהו למעלה שאין מה להשוות בין מכשיר לשתל. האמת היא שגם זה אינו נכון: כל אחד מהם מיועד למצבים מסויימים,. אם הילדה שומעת ומתקדמת מצויין עם מכשירי שמיעה, אין שום סיבה לרשום אותה כבר כעת לסדרת ניתוחים לכל החיים. זו דעתי האישית. דיעה אישת כמו דיעה אישית - אפשר לקבל ולבדוק או שאפשר לדחות מכל וכל... כמו שאמרה מישהי אחרת כאן, ונדמה לי שגם אייל אמר, ההורים יכולים לקבל כאן כל מיני רעיונות אבל באחריותם לבדוק לעומק את הרעיונות הללו.

 

[eyal998]

ניתן להסתדר בחיים בכל מצב שהוא.

נראה שצריך לסגור את הדיון הזה, אבל אגיב כאן בכ"ז על משהו אחד. תמיד תמיד השיקול הראשוני לבצע את החלטת השתל צריך להיות על סמך מידת לקות השמיעה. וגורמים נוספים ישמשו כמחזקים או מחלישים. מדרבנים או בולמים. ושוב, מכשיר השמיעה הם בהחלט אופציה תמיד טובה, אפשר להסתדר בחיים ולהסתדר מעולה ולהיות מאושרים גם ללא שתלים, ואפילו בהחלט גם כחרשים,

 

[Yukita]

אוקיי אוקיי

הבנתי --- אפשר להסתדר מעולה ולהיות מאושרים בכל מצב, גם במצב סטיבן הוקינג וכף רגלי השמאלית בסיייידר....

נשאיר את ההחלטה להורים ונמצא לנו משהו אחר להתווכח עליו

 

[The DG]

שתל או שניים

לבני לכות שמיעה חמורה בשתי אוזניו. באוזן שמאל שומע מ 60-70DB עם מכשיר ובאוזן ימין שומע מ25DB עם מכשיר. כתינוק הוא היה מועמד לשתל אבל לא עבר ניתוח מישום שהיו לו גם בעיות נשימה חמורות. היום הוא עם שני מכשירי שמיעה (בשמאל זה ממש לא תורם) ובמבדקים במיח"א נימצא שהוא מקדים את גילו בחצי שנה יחסית לילדים שומעים מבחינה שפתית. 1. ניתן לפתח שפה טובה גם עם אוזן אחת שומעת 2. שתלים זה גם מגנטים ליד המוח שאין לי מושג אם זה משפיעה או לא 3. לא מעט פעמים השתל מפסיק לתפקד או מתפקד לא טוב וצריך ניתוח כדי לתקן. 4. יש סיכון בניתוח כמו בכל ניתוח אחר, זיהום, השפעה על עצב הפנים וכו' 5. ראיתי ילדים עם ראש נפוח כי נפלו או קיבלו מכה באיזור של השתל. 6. מכשירי השמיעה הופכים להיות טובים יותר במשך הזמן כך שאולי יהיה ניתן להפיק מהם יותר. וכן יש גם חסרונות להיות שומע באוזן אחת כמו לדוגמא התמצאות במרחב לכויה ועוד. ההחלטה היא לא פשוטה יש לה השלחות לגבי ההווה אך גם לגבי העדים הגישות הן רבות ואיני בטוח שיש אחת נכונה יותר מהשניה. ילדנו מאושר, נימצא בגן רגיל (בהמלצת מיח"א) מתקשר ניפלא עם הילדים, שר, מציג ועוד ועוד. הוא נעזר גם במכשיר FM ששיפר את שמיעתו בשעת סיפור כאשר יש רעש סבבתי. אנחנו מאושרים שלא עשינו לא ניתוח שתל, האם זה היה נכון? איני בטוח אולי כן ואולי לא, רק העתיד יאמר. קיבלנו החלטה שניראתה לנו הכי טובה באותו זמן ואולי נחליט אחרת בהמשך. אתם ההורים צריכים להחליט החלטה שלפי דעתכם/הרגשתכם היא הנכונה ביותר עבור ביתכם.

 

[Endless Rider]

WOW איזה יופי...

 

[זהבית135]

../images/Emo45.gif!!!

 

[זיג מחשבים]

לגבי סעיפים 2, 3 וגם 4

2. שתל זה מעבד הדיבור, המגנט שמעל העור שבמוח מתחבר למגנט הפנימי מתחת לעור, אינו משפיע, זה רק מעביר אותות דיגיטלי לעצב השמיעה. 3. צריך לשמור טוב על השתל שלא יתקלקל שלא יצטרכו לעשות ניתוח, אני מושתל כבר יותר משנתיים ושומר טוב על השתל. 4. הסיכון מאוד נמוך, זה תלוי בחדר ניתוח ואם אין חיידק או זיהום באוויר אז הכל יהיהבסדר, חדרי ניתוח חייב להיות נקיים, גם סיב שמתחבר לעצב השמיעה חייב להיות נקי איך כמו שזה מגיע באריזה.

 

[זיג מחשבים]

סעיף 2 אינו משפיע לכאבים כל שהו