שיקולי שתל דו צדדי
כשאני שקלתי האם לעשות שתל דו צדדי לבת שלי, העלתי את השיקולים הללו על הכתב בצורה מאד מאד מפורטת של הבעד ונגד, וכך יכולנו אני ואישתי להחליט בצורה שקולה ולא אמוציונלית. וגם לשתף את הצוות המיקצועי שטיפל בבת שלי ולקבל את חוות דעתם. בקצרה, השיקולים שלך לשני שתלים הם נכונים וטובים, הייתי מוסיף גם את השיקול שככל שעובר הזמן והילדה מתרגלת לשמוע עם מכשיר שמיעה, השתלה מאוחרת יותר לא תפיק מהשתל רבות, במיוחד עם ירידת שמיעה של ביתך שהיא מאד גבולית, שזה אומר שהיא לא תפיק ממנו רבות ובמיוחד כשהאוזן המושתלת תהפוך להיות דומיננטית. גיל הילדות לא כדין גיל מבוגר, לכן גם המיקרה של צלף ושל לירית הוא לחלוטין לא יכול להוות דוגמה. בגיל הילדות המוח לומד לשמוע, אם יש שתל בצד אחד ומכשיר שמיעה בצד שני, בדר"כ השתל לוקח את התיפקוד הדומיננטי, והאוזן עם מכשיר השמיעה "מתנוונת" (זה לא המילה בדיוק, אבל תבין כבר את הכוונה), אני מכיר ילדים שהושתלו שתל אחד והלכו עם מכשיר שמיעה בתחילת הדרך, והשתל מטבע הדברים הפך להיות דומיננטי, עד שמכשיר השמיעה הפך להיות עבורם נטל ואפילו הפריע להם, והם פשוט הפסיקו להשתמש בו, עכשיו - כשהילדה שלך בגיל שנה, אתה בוחר עבורה מה לעשות ואיך, כשהילדה תהיה בגיל נניח חמש, נכנס סיפור של פחדים מהניתוח, כבר אי אפשר לעשות ניתוח ללא הסכמה שלה, ואף אחד לא יבטיח לך שיהיו תוצאות טובות עם השתל לאחר שימוש ממושך עם מכשיר שמיעה. לגבי שמירת האוזן לשימוש עתידי - דווקא אם לא תעשה את הניתוח אתה מפסיד את האוזן, לתקן איכשהו את האוזן יהיה אפשר, לשנות את מבנה המוח ולהחזיר את האלסטיות שלו כמו בילדות לא יהיה אפשר. ועד שיהיו פיתרונות של הנדסה גנטית וכל מה שקשור בזה, עשוי לקחת עשרות שנים. לא חבל על הזמן המבוזבז? אייל. אייל.