שתדע שבגללכם אמרתי למישהי שאני שובניסט
- פותח הנושא סוקרטס פה
- פורסם בתאריך
כל עבודה מכבדת את בעליה, אבל אתה מודע שבהחלט
יש בחורות שיפסלו אותך על הסף (מבלי לפגוע) עקב העיסוק שבחרת בו לפרנסתך, כך שזה תמוה למה אתה מנסה לקבוע לבחורה אקראית שכלל לא הכרת ואפילו באופן תיאורטי כמה ואיך לעבוד. יש החלטות שמקבלים ביחד, ותלוי אם היא הגיעה עם מקצוע x לקשר או שהחלטתם (ביחד) על כיוון תעסוקתי אחר, אם לך או לה במהלך החיים המשותפים.
אני ארחיב בנושא כשהילד ירדם...וגם בנושא הזה יש רצוי ויש מצוי חחח
יש בחורות שיפסלו אותך על הסף (מבלי לפגוע) עקב העיסוק שבחרת בו לפרנסתך, כך שזה תמוה למה אתה מנסה לקבוע לבחורה אקראית שכלל לא הכרת ואפילו באופן תיאורטי כמה ואיך לעבוד. יש החלטות שמקבלים ביחד, ותלוי אם היא הגיעה עם מקצוע x לקשר או שהחלטתם (ביחד) על כיוון תעסוקתי אחר, אם לך או לה במהלך החיים המשותפים.
אני ארחיב בנושא כשהילד ירדם...וגם בנושא הזה יש רצוי ויש מצוי חחח
אני לא אומר שהיא צריכה להיות בבית
אני אומר שהיא צריכה להיות בראש שאנחנו בונים מצב שבו היא תקבל את הטוב ביותר וחיי פינוקים ושמחה
וכך גם הילדים
ושום דבר לא בא לפני מה שבאמת חשוב
זה לא צריך להפתיע
ככה בונים בית שלא חוזר לרבנות
בית שבנוי על הכוח לעצב ולמשות ברצונות ותאוות ולכוון אותן למקורות שמניבית תכלית אמיתית ולא זיוף דימיוני
אני למשל אעשה הכל כדי לפתוח לאישה שלי איזה עסק נחמד וקליל
תיהיה לה כיף וחינני להיות שם
שהיא תחזור אלי רעננה לפנק את יוגב
ככה מעסיקים אישה, צור לה איזה משהו לעשות
אבל לשלוח את אישתי לעבוד אצל אחרים, שיזיינו לה תמוח ושהיא תחזור לי הביתה עצבנית ועם מתחים, ושיהיה לה קמטים של לחץ וכו'???
ככה אתן שיעלה בגורל של בבת עיני ?
אני אומר שהיא צריכה להיות בראש שאנחנו בונים מצב שבו היא תקבל את הטוב ביותר וחיי פינוקים ושמחה
וכך גם הילדים
ושום דבר לא בא לפני מה שבאמת חשוב
זה לא צריך להפתיע
ככה בונים בית שלא חוזר לרבנות
בית שבנוי על הכוח לעצב ולמשות ברצונות ותאוות ולכוון אותן למקורות שמניבית תכלית אמיתית ולא זיוף דימיוני
אני למשל אעשה הכל כדי לפתוח לאישה שלי איזה עסק נחמד וקליל
תיהיה לה כיף וחינני להיות שם
שהיא תחזור אלי רעננה לפנק את יוגב
ככה מעסיקים אישה, צור לה איזה משהו לעשות
אבל לשלוח את אישתי לעבוד אצל אחרים, שיזיינו לה תמוח ושהיא תחזור לי הביתה עצבנית ועם מתחים, ושיהיה לה קמטים של לחץ וכו'???
ככה אתן שיעלה בגורל של בבת עיני ?
היא אמורה להיות מי שהיא רוצה להיות. ככה זה
עובד בישראל - אולי באירן ובני ברק זה קצת אחרת
ואם לא, ואם זה לא בא מהרצון והכמיהה שלה להיות עקרת בית, אם תדכא אותה להיות
מי שאתה רוצה שהיא תהיה לפי תפיסת עולמך - היא פשוט תהיה אומללה, ואם יהי לה שכל היא תיקח את הרגליים בשלב זה או אחר ותתן גז. אתה לא רוצה לטפל בילדים ואתה לא רוצה להחליף חיתולים, אתה לא רוצה לשהות במטבח מעבר לנדרש או בכלל - סבבה לגמרי, מקובל. אבל לטנגו יש שניים, כאן לא מדובר על מועמדת למשרת "האשה של סוקי", זה בנאדם כמוך עם צרכים ורצונות, עם שאיפות, גם אם מינמליות, לכל בנאדם יש איזה חלום כלשהו. גם לנשים, תתפלא
עיקרון ההדדיות סוקי, ביבי לא המציא אותו. למה שאתה תהיה מאושר בחלקך ושהיא תהיה אומללה? רק בגלל שאתה הגבר (הקובע) והיא אישה (הכנועה והצייתנית)? במציאות, במיוחד החילונית - זה לא עובד ככה. אולי אם אתה חרדי או נפלת על וואחד צ'אחלה מהשכונה (סלח לי על הביטוי)
ייתכן אתה צריך למצוא מישהי עתיקה עד כנועה לגמרי - כחומר בידי היוצר (שבעיני - זה זוועה
) - זו הבחורה שאתה רוצה לעצמך - תחשוב טוב מאוד - שלא תגמור עם משרתת חסרת בינה על תקן "פיליפינית", בעיני זה שעמום טוטאלי. אתה רוצה להשתעמם סוקי? או שאתה בונה על יוגב שיאכל קצת מהצד כשמשעמם? כי בחורה שיש לה קצת שכל לא תסכים "להתאים" את עצמה ל"ייעוד" שאתה מכין לה, זה צריך לבוא ממנה, במהות באופי, ערכים שנרכשו מהבית - או שזה לא יבוא בכלל. וכאן אתה מסנן לעצמך לא מעט נשים, סתם שתדע. מרבית הנשים שיש להן מעט, מעט שכל ומעלה מכך,כלל לא יסכימו שגבר אקראי יהפוך אותן מקצה לקצה.
וביננו - קל וחומר כשאתה על תקן "חילוני מאמין" אך עדיין מהעולם החופשי והחילוני - ולא בא מהמגזר החרדי ששם מכתיבים לגמרי "תפקידים וייעוד לגברים ונשים כולל הלבוש" או לחליפין נידוי ובידוד חברתי ומשפחתי לחריגים. לא בטוח שבקו הזה שאתה דוגל בו - אתה תאהב את "המוצר המוגמר" שאתה שואף לקבל.
עובד בישראל - אולי באירן ובני ברק זה קצת אחרת
ואם לא, ואם זה לא בא מהרצון והכמיהה שלה להיות עקרת בית, אם תדכא אותה להיות
עיקרון ההדדיות סוקי, ביבי לא המציא אותו. למה שאתה תהיה מאושר בחלקך ושהיא תהיה אומללה? רק בגלל שאתה הגבר (הקובע) והיא אישה (הכנועה והצייתנית)? במציאות, במיוחד החילונית - זה לא עובד ככה. אולי אם אתה חרדי או נפלת על וואחד צ'אחלה מהשכונה (סלח לי על הביטוי)
ייתכן אתה צריך למצוא מישהי עתיקה עד כנועה לגמרי - כחומר בידי היוצר (שבעיני - זה זוועה
וביננו - קל וחומר כשאתה על תקן "חילוני מאמין" אך עדיין מהעולם החופשי והחילוני - ולא בא מהמגזר החרדי ששם מכתיבים לגמרי "תפקידים וייעוד לגברים ונשים כולל הלבוש" או לחליפין נידוי ובידוד חברתי ומשפחתי לחריגים. לא בטוח שבקו הזה שאתה דוגל בו - אתה תאהב את "המוצר המוגמר" שאתה שואף לקבל.
עזבי את הסטטיסטיקות, אני לא קונה את זה.
מדובר בך ובתחום עיסוקך (ציינת, יצירה) שנראה כי הוא מהמקצועות החופשיים שאת חלקם גם ציינתי.
אתן דוגמא אישית, במקצוע שלי, בגדול - נשים לא אוהבות לעבוד. למה? כנראה שהן לא אוהבות אותו, או לא אוהבות "ללכלך את הידיים", לא שהייתי אומר שמדובר בעבודה פיזית קשה או גברית אבל בטח לא נשית, כנראה שנשים לא אוהבות לזחול מתחת למחשבים, לבנות אותם, להעמיס על האוטו או להתקין רשתות ולקנפג שרתים ונתבים, למכור ללקוחות סופיים.
מוזמנת לעשות גוגל / דפי זהב ולבדוק כמה טכנאיות מחשבים עצמאיות מצאת. מוזמנת גם לעשות חיפוש מהיר כמה בחורות החליטו ללמוד טכנאות מחשבים ורשתות או הסמכות שונות מטעם מיקרוסופט כגון MCITP או לשעבר MCSA\MCSE/MCDST וכד'.
נשים לא מתחברות לזה - כמקצוע ראשי, לא יודע למה.
ניקח תחום אחר שחופף לשלי. בשנים האחרונות יצא לי לעבוד מול לא מעט קולגות מתחום התקשורת החזותית (גרפיקה) עיצוב אתרים ותוכן, גברים ונשים כאחד, שכירים ועצמאיים, חלקם בוגרי בצלאל או קורסים שונים.
את רוצה להגיד לי שאשה מרוויחה פחות מגבר בתחום הזה? חד משמעית - ממש לא. ובטח לא "בגלל" שהיא אישה.
נטו כישורים, השכלה רלוונטית ותיק עבודות.
בהחלט יש גברים שלא יודעים לומר למעסיק או ללקוח הסופי "אני מעוניין בהעלאה במשכורת כי..." או העלתי את שעת העבודה שלי כי...", ואם צריך - לדפוק על השולחן ולשאוף לשכר יותר גבוה - לא בשונה מנשים שלא עושות את זה. למה לא עושות את זה? לא חסרות סיבות.
אדם, שלא מעריך עד כמה הוא שווה במקצוע שלו, צריך לעשות עם עצמו בדק בית - האם הוא יכול להרוויח יותר - האם מגיע לו יותר? האם שעת העבודה שלו שווה יותר? האם המעסיק מנצל אותו? ולא עושים את זה עם הסטטיסטיקות הללו.
ציינתי לא מזמן - גם שאם מישהו או מישהי מזהה שהפלו אותו על בסיס מגדרי, ואפילו בחוזה אישי - יש את בית הדין לעבודה.
להביא ילד אחד או ארבעה ילדים, או לגדל ילדים ואפילו להקריב את הקריירה - זו בחירה, ומכיוון שלא עסקינן כאן באישה חרדית "טיפוסית" שמן הסתם גם לה יש זכויות או אולי שאיפות (טוב, בקשר למימושן - זה סיפור אחר
) אז אני לא רואה שמישהו כופה על נשים להביא ילדים לעולם ולהקריב את הקריירה בצו.
מדובר בך ובתחום עיסוקך (ציינת, יצירה) שנראה כי הוא מהמקצועות החופשיים שאת חלקם גם ציינתי.
אתן דוגמא אישית, במקצוע שלי, בגדול - נשים לא אוהבות לעבוד. למה? כנראה שהן לא אוהבות אותו, או לא אוהבות "ללכלך את הידיים", לא שהייתי אומר שמדובר בעבודה פיזית קשה או גברית אבל בטח לא נשית, כנראה שנשים לא אוהבות לזחול מתחת למחשבים, לבנות אותם, להעמיס על האוטו או להתקין רשתות ולקנפג שרתים ונתבים, למכור ללקוחות סופיים.
מוזמנת לעשות גוגל / דפי זהב ולבדוק כמה טכנאיות מחשבים עצמאיות מצאת. מוזמנת גם לעשות חיפוש מהיר כמה בחורות החליטו ללמוד טכנאות מחשבים ורשתות או הסמכות שונות מטעם מיקרוסופט כגון MCITP או לשעבר MCSA\MCSE/MCDST וכד'.
נשים לא מתחברות לזה - כמקצוע ראשי, לא יודע למה.
ניקח תחום אחר שחופף לשלי. בשנים האחרונות יצא לי לעבוד מול לא מעט קולגות מתחום התקשורת החזותית (גרפיקה) עיצוב אתרים ותוכן, גברים ונשים כאחד, שכירים ועצמאיים, חלקם בוגרי בצלאל או קורסים שונים.
את רוצה להגיד לי שאשה מרוויחה פחות מגבר בתחום הזה? חד משמעית - ממש לא. ובטח לא "בגלל" שהיא אישה.
נטו כישורים, השכלה רלוונטית ותיק עבודות.
בהחלט יש גברים שלא יודעים לומר למעסיק או ללקוח הסופי "אני מעוניין בהעלאה במשכורת כי..." או העלתי את שעת העבודה שלי כי...", ואם צריך - לדפוק על השולחן ולשאוף לשכר יותר גבוה - לא בשונה מנשים שלא עושות את זה. למה לא עושות את זה? לא חסרות סיבות.
אדם, שלא מעריך עד כמה הוא שווה במקצוע שלו, צריך לעשות עם עצמו בדק בית - האם הוא יכול להרוויח יותר - האם מגיע לו יותר? האם שעת העבודה שלו שווה יותר? האם המעסיק מנצל אותו? ולא עושים את זה עם הסטטיסטיקות הללו.
ציינתי לא מזמן - גם שאם מישהו או מישהי מזהה שהפלו אותו על בסיס מגדרי, ואפילו בחוזה אישי - יש את בית הדין לעבודה.
להביא ילד אחד או ארבעה ילדים, או לגדל ילדים ואפילו להקריב את הקריירה - זו בחירה, ומכיוון שלא עסקינן כאן באישה חרדית "טיפוסית" שמן הסתם גם לה יש זכויות או אולי שאיפות (טוב, בקשר למימושן - זה סיפור אחר
"החברה לא מתכנתת גברים לתפוס את עצמם כמי
שעולמם הוא המטבח"
לא צריך להרחיק עד מאסטר שף, מרבית העוסקים בחייהם בתחום המזון כתעסוקה, (לא דיברתי על מלצרים-סטונדטים, או יותר נכון סטודנטיות) אלא על שפים, סו-שפים וטבחים וכו' - הם גברים, כפי שמרבית העוסקים בחינוך - במיוחד לגיל הרך ומעלה מכך הן נשים, למה? כי זה מה שהם אוהבות, זו עבודה נוחה להיות גננת או מורה, במיוחד אם יש ילדים בתמונה. למה יש ילדים בתמונה?
אי אפשר לחלק זאת בצורה שוויונית, ואל לך להפוך נשים למה שהן לא, תתמקדי במי שאת רוצה להיות - ותגשימי את זה, לא בשאר העולם, זו עצתי ואת לא חייבת לקבל אותה. אני לא רואה נשים עובדות בבניין או באיסוף אשפה ואני גם לא מעוניין שנשים יעבדו בבניין או באיסוף אשפה או במכונאות רכב לטובתן שלהם, בקושי ישראלים מוכנים לעבוד בבניין ולא מעט מוסכניקים הם ערבים, אז שנשים יעבדו בזה, ג'יזס? ואני לא חושב שגבר ממוצע היה בוחר לו כחברה פועלת בניין במשרה מלאה כדרך חיים או כאוספת אשפה של העיריה בחמש בבוקר או מוסכניקית מלאה בגריז מתחת לאצבעות.
את צריכה גם לשאול את עצמך האם "ללכת עם הראש בקיר נגד המייןסטרים" חיוני לך למציאת זוגיות ולקידום הקריירה ומשתלם? - לך. לא לאחרות, לך. תני לעולם לנהל את עצמו ולהתפתח בדרך שלו תתמקדי בשאיפות שלך ברמה האישית, שם כדאי לך לתעל את מרבית האנרגיות - במה שאת אוהבת, לדעתי, כן?
שעולמם הוא המטבח"
לא צריך להרחיק עד מאסטר שף, מרבית העוסקים בחייהם בתחום המזון כתעסוקה, (לא דיברתי על מלצרים-סטונדטים, או יותר נכון סטודנטיות) אלא על שפים, סו-שפים וטבחים וכו' - הם גברים, כפי שמרבית העוסקים בחינוך - במיוחד לגיל הרך ומעלה מכך הן נשים, למה? כי זה מה שהם אוהבות, זו עבודה נוחה להיות גננת או מורה, במיוחד אם יש ילדים בתמונה. למה יש ילדים בתמונה?
אי אפשר לחלק זאת בצורה שוויונית, ואל לך להפוך נשים למה שהן לא, תתמקדי במי שאת רוצה להיות - ותגשימי את זה, לא בשאר העולם, זו עצתי ואת לא חייבת לקבל אותה. אני לא רואה נשים עובדות בבניין או באיסוף אשפה ואני גם לא מעוניין שנשים יעבדו בבניין או באיסוף אשפה או במכונאות רכב לטובתן שלהם, בקושי ישראלים מוכנים לעבוד בבניין ולא מעט מוסכניקים הם ערבים, אז שנשים יעבדו בזה, ג'יזס? ואני לא חושב שגבר ממוצע היה בוחר לו כחברה פועלת בניין במשרה מלאה כדרך חיים או כאוספת אשפה של העיריה בחמש בבוקר או מוסכניקית מלאה בגריז מתחת לאצבעות.
את צריכה גם לשאול את עצמך האם "ללכת עם הראש בקיר נגד המייןסטרים" חיוני לך למציאת זוגיות ולקידום הקריירה ומשתלם? - לך. לא לאחרות, לך. תני לעולם לנהל את עצמו ולהתפתח בדרך שלו תתמקדי בשאיפות שלך ברמה האישית, שם כדאי לך לתעל את מרבית האנרגיות - במה שאת אוהבת, לדעתי, כן?
*למה יש ילדים בתמונה?
והתשובה היא מתוך בחירה.
וכפי שכולנו יודעים הזכות של אישה על גופה היא רק שלה, היא יכולה להביא ילדים או לעשות הפלה.
גם אם החברה "מצפה" מאישה ממוצעת זו או אחרת להביא ילדים בשלב זה או אחר - זו לא איזה "חובה מעוגנת בחקיקה".
יש פורום שלם בקישורים המהירים שיכול להמחיש ולהוכיח שזה לא "חובה" להביא ילדים לעולם או לגדל אותם במשרה חלקית או מלאה.
והתשובה היא מתוך בחירה.
וכפי שכולנו יודעים הזכות של אישה על גופה היא רק שלה, היא יכולה להביא ילדים או לעשות הפלה.
גם אם החברה "מצפה" מאישה ממוצעת זו או אחרת להביא ילדים בשלב זה או אחר - זו לא איזה "חובה מעוגנת בחקיקה".
יש פורום שלם בקישורים המהירים שיכול להמחיש ולהוכיח שזה לא "חובה" להביא ילדים לעולם או לגדל אותם במשרה חלקית או מלאה.
אתה יוצא
מתוך נקודת הנחה שגברים בוחרים לעבוד בסט מסוים של מקצועות ונשים בוחרות לעבוד בסט אחר של מקצועות מפני שזוהי נטיית לבם. עצם ההנחה הזו שגויה. החברה מנחה בנים ובנות לבחור סטים שונים של מקצועות על ידי רמזים חברתיים שמתקבלים עוד מגיל הינקות. תינוקות בנים מצופים ומעודדים להתנהג בצורה מסוימת, מולבשים בצורה מסוימת ומקבלים סט אחד של צעצועים, בעוד תינוקות בנות מקבלות סט אחר של צעצועים, בגדים והכוונות התנהגותיות. מה שאנחנו תופסים כ"גבר" הוא שורה של הכוונות התנהגותיות ולחצים פסיכולוגיים שחלק נכבד מהם הוא גם הבחירה במקצוע גברי, וכל זה נכון גם לגבי נשים ונשיות.
רבים הגברים שמתפרנסים מבישול, מפני שקריירת בישול היא תובענית ולא משאירה זמן לגידול ילדים ומשפחה. באותה מידה, משרות טיפול והוראה עוצבו במרוצת השנים כמשרות צווארון ורוד (הוראה, אגב, הייתה משך שנים מקצוע גברי), והותאמו מבחינת לוח הזמנים לנשים - ולפיכך, הוכוונו נשים יותר ויותר לבחור בהן כבאפיקי תעסוקה.
אין לי בעיה שנשים יבחרו להיות מורות, גננות ומטפלות. גם אין לי בעיה שתבחרנה לאסוף זבל, להיות מכונאיות או נשות מחשבים. אין לי בעיה עם אישה שבוחרת להיות עקרת בית, ומצד שני, אין לי בעיה עם מישהי שבוחרת להיות אשת קריירה. כל זה נכון, כמובן, גם לגבי גברים. הבעיה שלי היא עם הסדר החברתי, שלא מאפשר לאף אחד מהמינים לבחור בחירה אותנטית במה הם רוצים לעסוק, על סמך נטיותיהם והעדפותיהם האמיתיים.
אין ספק שהליכה בראש נגד המיינסטרים (ברמת הבחירה בין עבודה לקריירה) לחלוטין לא משתלמת למציאות זוגיות. מצד שני, היא חיונית לקידום הקריירה.
אם שאלת על הסוגיה הפמיניסטית נטו, אני בכל מקרה לא רואה את עצמי עם מישהו שלא מסוגל להבין ולכבד אותי כאדם וכאישה. בקשר לקריירה - במקום העבודה אומרים מה שרלוונטי למקום העבודה.
מתוך נקודת הנחה שגברים בוחרים לעבוד בסט מסוים של מקצועות ונשים בוחרות לעבוד בסט אחר של מקצועות מפני שזוהי נטיית לבם. עצם ההנחה הזו שגויה. החברה מנחה בנים ובנות לבחור סטים שונים של מקצועות על ידי רמזים חברתיים שמתקבלים עוד מגיל הינקות. תינוקות בנים מצופים ומעודדים להתנהג בצורה מסוימת, מולבשים בצורה מסוימת ומקבלים סט אחד של צעצועים, בעוד תינוקות בנות מקבלות סט אחר של צעצועים, בגדים והכוונות התנהגותיות. מה שאנחנו תופסים כ"גבר" הוא שורה של הכוונות התנהגותיות ולחצים פסיכולוגיים שחלק נכבד מהם הוא גם הבחירה במקצוע גברי, וכל זה נכון גם לגבי נשים ונשיות.
רבים הגברים שמתפרנסים מבישול, מפני שקריירת בישול היא תובענית ולא משאירה זמן לגידול ילדים ומשפחה. באותה מידה, משרות טיפול והוראה עוצבו במרוצת השנים כמשרות צווארון ורוד (הוראה, אגב, הייתה משך שנים מקצוע גברי), והותאמו מבחינת לוח הזמנים לנשים - ולפיכך, הוכוונו נשים יותר ויותר לבחור בהן כבאפיקי תעסוקה.
אין לי בעיה שנשים יבחרו להיות מורות, גננות ומטפלות. גם אין לי בעיה שתבחרנה לאסוף זבל, להיות מכונאיות או נשות מחשבים. אין לי בעיה עם אישה שבוחרת להיות עקרת בית, ומצד שני, אין לי בעיה עם מישהי שבוחרת להיות אשת קריירה. כל זה נכון, כמובן, גם לגבי גברים. הבעיה שלי היא עם הסדר החברתי, שלא מאפשר לאף אחד מהמינים לבחור בחירה אותנטית במה הם רוצים לעסוק, על סמך נטיותיהם והעדפותיהם האמיתיים.
אין ספק שהליכה בראש נגד המיינסטרים (ברמת הבחירה בין עבודה לקריירה) לחלוטין לא משתלמת למציאות זוגיות. מצד שני, היא חיונית לקידום הקריירה.
אם שאלת על הסוגיה הפמיניסטית נטו, אני בכל מקרה לא רואה את עצמי עם מישהו שלא מסוגל להבין ולכבד אותי כאדם וכאישה. בקשר לקריירה - במקום העבודה אומרים מה שרלוונטי למקום העבודה.
אני מסכים חלקית עם הפסקה הראשונה,
ועדיין מציין כי אנשים יכולים ללכת לפי נטיית ליבם ורצונם, כפי יש גברים שהם גננים בגני ילדים - גם אם התקבלו בהתחלה בצורה תמוהה או בחשדנות, כפי שאני בטוח שיש נשים שעובדות בנגרות או בשיפוצים, איפשהו, לא שפגשתי אבל נניח.
בחברה אנו חיים לכל דבר יש גם סיבה, כך גם בטבע. חלק מהסיבות נעוצות בהבדלים הפיזיים בין (מרבית) הגברים ל(מרבית) הנשים (שלהן יכולת ללדת ילדים בניגוד לגברים שאינם יכולים, ובאופן יחסי חזקים יותר פיזית ולעיתים קרובות גם גבוהים יותר, אולי לא מכל הנשים אבל בכלליות - כן), חלקן מהסיבות קשורות כפי שציינת לתרבות, למורשת, לחינוך - אם ברמה של הבית או ברמה הכללית-חברתית-תרבותית, להרגל נרכש ומועבר דור לדור, מאב לבן מאם לבת וכיוב' לציפייה מההורים או מהחברה עצמה, אפילו לייעוד ברמה הכללית, וגם לקשר חברתי עם ילדים בני גילם - וגם כדי שהצאצאים לא יהיו חריגים בנוף, וחלילה יסבלו מבידוד חברתי או מהרמת גבה - רק בגלל שההורים בחרו שהבת תלבש בגדי בנים ותהפוך לטום בוי או אפילו תחשוב שאולי היא בעצם לסבית (כשהיא לא), והבן ילבש חצאיות ויתאפר והילדים ילעגו לו עד כדי בושה.
אצטט מהמקורות משפט שסוקי (עדיין
) לא כתב: "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה". האם היית לוקחת את הסיכון שהילדים שלך (אם וכאשר וכו') יהיו חריגים בנוף רק בגלל ש-את בחרת לשחות נגד הזרם? ברמת המאקרו - שימי את עצמך בצד לרגע, מה איתם? דור העתיד, שלך. בחרת בדרך מסוימת כאדם בוגר, סבבה.
את ילדה גדולה, אבל הם? אם את בוחרת גם בשינוי מסוים לילדים שלך, האם את מוכנה שהם ישלמו את המחיר של הבחירות שלך? מה עם שלהם?
אז יש כאן עניין של מוסר ואחריות בנוסף, כשעורכים שינויים מתריסי-חברה כאלו שיכולים לכפות "חריגה" על הילדים שלנו. ניחא אנחנו כבודדים, אבל מה עם הילדים?
למה לכפות עליהם בידוד חברתי?
אני לא טיפוס שלוקח דברים כמובן מאליו, והיופי שבדבר שאנו חיים במדינה מערבית ובה אפשר גם לשחות נגד המקובל והקונסנזוס אם רוצים, קל וחומר כאנשים בוגרים, השאלה האם "המחיר" (במיוחד האישי) יהיה משתלם רק כדי להוכיח ולשנות סדרי עולם והאם מדובר בהגשמת חלום ילדות או רק התרסה "שאפשר גם אחרת" (וציינתי, בהחלט אפשר), ולא בכל המקרים המחיר יהיה משתלם, אם ליחיד או לחברה כולה, ובמיוחד כשלוקחים את המחיר שדור ההמשך ישלם בכל מובן.
בפסקה השנייה את בעצם מוצאיה אצבע מאשימה כלפי החברה המערבית המודרנית של ימינו אנו וכנגזרת ממנה - גם את החברה הישראלית מן הסתם, בכך שהחברה "מנתבת" את הנשים והגברים לתפקידים ומקצועות שונים "מותאמים מגדרית" ואני עדיין מאמין שנטיית ליבם של הגברים ו-הנשים, באה מבחירה אישית.
בפסקה השלישית אנו מסכימים, שכל אדם באשר הוא יבחר במה לעסוק - גם בגדול מלבד תפקידים מסוימים אין מניעה, החברה, בכלליות אולי תרים גבה אם בחורה תחליט שמה שעושה לה את זה - זה לעבוד בזבל בעירייה,
ויש מצב שהיא גם תצליח לקבל עבודה כזו, אולי עם מלחמה קטנה בעזרת ארגוני הנשים ואולי גם בלי, אבל מה זה יתן לה מלבד התרסה כלפי המקובל? סיפוק? מעבודה כזו? הגשמה עצמית? אני בספק. ספק רב.
אם חלק מהנשים ירימו גבה שהמיועד הוא מפנה אשפה תאמיני לי שהגבר הממוצע ירים את שתי הגבות כשיבין שהמיועדת עובדת לפרנסתה בפינוי אשפה,
ויהיו לכך השלכות ברמה הפרטנית, כפי שציינת בפסקה הרביעית והוספתי מספיק דוגמאות שיהיו עוד השלכות, רבות, מעבר ל"נושא הזוגי".
מה שמרגיש לך שלמה, רק את לא יכולה להתעלם מהנקודה הכי חשובה. אישה היא אישה, וגבר הוא גבר. הטבע בנה אותנו שונים לטוב ולרע - וטוב שכך, וזה היופי שבדבר, תפוח הוא תפוח וטעמו שונה מהאגס ואגס הוא לא תפוח - הוא אגס.
ועדיין מציין כי אנשים יכולים ללכת לפי נטיית ליבם ורצונם, כפי יש גברים שהם גננים בגני ילדים - גם אם התקבלו בהתחלה בצורה תמוהה או בחשדנות, כפי שאני בטוח שיש נשים שעובדות בנגרות או בשיפוצים, איפשהו, לא שפגשתי אבל נניח.
בחברה אנו חיים לכל דבר יש גם סיבה, כך גם בטבע. חלק מהסיבות נעוצות בהבדלים הפיזיים בין (מרבית) הגברים ל(מרבית) הנשים (שלהן יכולת ללדת ילדים בניגוד לגברים שאינם יכולים, ובאופן יחסי חזקים יותר פיזית ולעיתים קרובות גם גבוהים יותר, אולי לא מכל הנשים אבל בכלליות - כן), חלקן מהסיבות קשורות כפי שציינת לתרבות, למורשת, לחינוך - אם ברמה של הבית או ברמה הכללית-חברתית-תרבותית, להרגל נרכש ומועבר דור לדור, מאב לבן מאם לבת וכיוב' לציפייה מההורים או מהחברה עצמה, אפילו לייעוד ברמה הכללית, וגם לקשר חברתי עם ילדים בני גילם - וגם כדי שהצאצאים לא יהיו חריגים בנוף, וחלילה יסבלו מבידוד חברתי או מהרמת גבה - רק בגלל שההורים בחרו שהבת תלבש בגדי בנים ותהפוך לטום בוי או אפילו תחשוב שאולי היא בעצם לסבית (כשהיא לא), והבן ילבש חצאיות ויתאפר והילדים ילעגו לו עד כדי בושה.
אצטט מהמקורות משפט שסוקי (עדיין
את ילדה גדולה, אבל הם? אם את בוחרת גם בשינוי מסוים לילדים שלך, האם את מוכנה שהם ישלמו את המחיר של הבחירות שלך? מה עם שלהם?
אז יש כאן עניין של מוסר ואחריות בנוסף, כשעורכים שינויים מתריסי-חברה כאלו שיכולים לכפות "חריגה" על הילדים שלנו. ניחא אנחנו כבודדים, אבל מה עם הילדים?
למה לכפות עליהם בידוד חברתי?
אני לא טיפוס שלוקח דברים כמובן מאליו, והיופי שבדבר שאנו חיים במדינה מערבית ובה אפשר גם לשחות נגד המקובל והקונסנזוס אם רוצים, קל וחומר כאנשים בוגרים, השאלה האם "המחיר" (במיוחד האישי) יהיה משתלם רק כדי להוכיח ולשנות סדרי עולם והאם מדובר בהגשמת חלום ילדות או רק התרסה "שאפשר גם אחרת" (וציינתי, בהחלט אפשר), ולא בכל המקרים המחיר יהיה משתלם, אם ליחיד או לחברה כולה, ובמיוחד כשלוקחים את המחיר שדור ההמשך ישלם בכל מובן.
בפסקה השנייה את בעצם מוצאיה אצבע מאשימה כלפי החברה המערבית המודרנית של ימינו אנו וכנגזרת ממנה - גם את החברה הישראלית מן הסתם, בכך שהחברה "מנתבת" את הנשים והגברים לתפקידים ומקצועות שונים "מותאמים מגדרית" ואני עדיין מאמין שנטיית ליבם של הגברים ו-הנשים, באה מבחירה אישית.
בפסקה השלישית אנו מסכימים, שכל אדם באשר הוא יבחר במה לעסוק - גם בגדול מלבד תפקידים מסוימים אין מניעה, החברה, בכלליות אולי תרים גבה אם בחורה תחליט שמה שעושה לה את זה - זה לעבוד בזבל בעירייה,
ויש מצב שהיא גם תצליח לקבל עבודה כזו, אולי עם מלחמה קטנה בעזרת ארגוני הנשים ואולי גם בלי, אבל מה זה יתן לה מלבד התרסה כלפי המקובל? סיפוק? מעבודה כזו? הגשמה עצמית? אני בספק. ספק רב.
אם חלק מהנשים ירימו גבה שהמיועד הוא מפנה אשפה תאמיני לי שהגבר הממוצע ירים את שתי הגבות כשיבין שהמיועדת עובדת לפרנסתה בפינוי אשפה,
ויהיו לכך השלכות ברמה הפרטנית, כפי שציינת בפסקה הרביעית והוספתי מספיק דוגמאות שיהיו עוד השלכות, רבות, מעבר ל"נושא הזוגי".
מה שמרגיש לך שלמה, רק את לא יכולה להתעלם מהנקודה הכי חשובה. אישה היא אישה, וגבר הוא גבר. הטבע בנה אותנו שונים לטוב ולרע - וטוב שכך, וזה היופי שבדבר, תפוח הוא תפוח וטעמו שונה מהאגס ואגס הוא לא תפוח - הוא אגס.
הטיעון
לפיו ההבדלים בין גברים לנשים נגזרים כתוצאה משוני אינהרנטי לא מרשים במיוחד בעיניי. אין לי ספק שיש הבדלים פיזיים ומנטליים בין גברים לנשים, בדיוק כפי שיש הבדלים בין גברים לנשים שנגזרים מההבדלים מהאופן שבו הם מחונכים ומחוברתים. הסיבה היחידה שאנשים מתווכחים על מקור ההבדלים האלה היא פוליטית: מפני שמתן פריווילגיות לאדם אחד מבוססות על שלילת פריווילגיות מאדם אחר.
וזה גם מה שניסיתי להסביר לסוקי. כל אימפריה בהיסטוריה צמחה במקום שהיו בו משאבים לא מנוצלים. החל מהאימפריה הבריטית, שהתפרנסה מבזיזת תת-היבשת ההודית, וכלה בסין, שנשענת על ניצול כח עבודה לא מתוגמל במחנות עבודה. גם הפטריארכיה (שמבוססת על שלטון של גברים מסוימים בשאר הגברים ובכל הנשים) נשענת - כצורת שלטון - על שעבוד אנרגיה נשית (לרוב תוך ניצול והתעללות). באותה מידה הקפיטליזם מצריך ניצול הון שנוצר כתוצאה מהפרש בין עלות העבודה לעלות היצור (כלומר: ניצול עובדים בדרגים הנמוכים) ולשם קיום מדינה, יש צורך לקבוע למי הסמכות להפעיל אלימות לגיטימית (רמז: לא בהכרח למי שצודק, אלא למי שנמצא בהגמוניה).
המהפכה הפמיניסטית, בניגוד למה שחושבים כמה אנשים, לא התרחשה בגלל שכמה נשים קמו והחליטו שמתחשק להן להצביע ולצאת לעבוד, אלא מפני שמבנה השוק, שאפשר לגבר בודד לפרנס משפחה גרעינית, נשבר על ידי הופעת הקפיטליזם (כפיתוח של המהפכה התעשייתית). מלחמות העולם הראשונה, שמחקה כשליש מהגברים הצעירים באירופה, וזמן קצר אחריה השנייה, פחות או יותר הפכו את העבודה הנשית לעובדה מוגמרת שאי אפשר בלעדיה. בקיצור: המהפכה הפמיניסטית הייתה כורח כלכלי.
אבל היא התרחשה בעולם שלא באמת רצה בה או היה מוכן לקבל אותה מבחינה מוסרית ומנטלית. נו, מה לעשות. ההמצאה היא בד"כ אם השינוי, גם אם יש מי שטוען להיפך.
מה שאני מנסה להסביר הוא שבעולם יש ניצול ויש אלימות ויש אנשים שמרמים ומשקרים וארגונים ומדינות שתפעולן מבוסס כל כולו על ניצול, שקר ורמייה. אני לא משלה את עצמי שאוכל לשנות את זה. אבל, כפי שאמרת בעצמך, אנחנו חיים במדינה מערבית, שמאפשרת לנו, לפחות במידה יחסית, לחיות כראות איננו. ולפיכך, כאדם מוסרי, זכותי אם לא חובתי להיות חלק מהשינוי.
אתה שואל האם אכפה על ילדיי אורח חיים שיהפוך אותם לחריגים. אני שואלת מה תאמר אתה לילדך, אם יבוא וישאל אותך בבוא היום מדוע בחרת להתעלם מאלימות, סבל ואי-צדק, במקום לגלם באורחות חייך, צורת קיום נאותה יותר? איזה מן הורה אהיה לילדיי אם אחנך אותו שבשם הרצון להשתלב הוא צריך להרכין את הראש ולהסכים לפגיעה באחר, לשלילת חירויותיו הבסיסיות ולמתן יחס לא-שוויוני - רק משום שהוא אחר ממנו?
הטבע אולי ברא אותנו שונים, אבל הוא גם ברא לנו פה והעניק לנו רצון חופשי לומר מה אנחנו רוצים, מה טוב לנו ומה רע לנו. ואם כ"כ הרבה נשים טוענות שהן זוכות ליחס לא-שוויוני, אולי כדאי להקשיב להן. אנחנו לא עושות את זה כי אנחנו אוהבות להתלונן או כי מתחשק לנו לעבוד בפינוי אשפה (למרות שאני לא רואה סיבה למנוע ממישהי לעבוד בפינוי אשפה אם זה מה שמתחשק לה לעשות בחיים. מה אכפת לך? אתה לא צריך להתחתן אתה).
לפיו ההבדלים בין גברים לנשים נגזרים כתוצאה משוני אינהרנטי לא מרשים במיוחד בעיניי. אין לי ספק שיש הבדלים פיזיים ומנטליים בין גברים לנשים, בדיוק כפי שיש הבדלים בין גברים לנשים שנגזרים מההבדלים מהאופן שבו הם מחונכים ומחוברתים. הסיבה היחידה שאנשים מתווכחים על מקור ההבדלים האלה היא פוליטית: מפני שמתן פריווילגיות לאדם אחד מבוססות על שלילת פריווילגיות מאדם אחר.
וזה גם מה שניסיתי להסביר לסוקי. כל אימפריה בהיסטוריה צמחה במקום שהיו בו משאבים לא מנוצלים. החל מהאימפריה הבריטית, שהתפרנסה מבזיזת תת-היבשת ההודית, וכלה בסין, שנשענת על ניצול כח עבודה לא מתוגמל במחנות עבודה. גם הפטריארכיה (שמבוססת על שלטון של גברים מסוימים בשאר הגברים ובכל הנשים) נשענת - כצורת שלטון - על שעבוד אנרגיה נשית (לרוב תוך ניצול והתעללות). באותה מידה הקפיטליזם מצריך ניצול הון שנוצר כתוצאה מהפרש בין עלות העבודה לעלות היצור (כלומר: ניצול עובדים בדרגים הנמוכים) ולשם קיום מדינה, יש צורך לקבוע למי הסמכות להפעיל אלימות לגיטימית (רמז: לא בהכרח למי שצודק, אלא למי שנמצא בהגמוניה).
המהפכה הפמיניסטית, בניגוד למה שחושבים כמה אנשים, לא התרחשה בגלל שכמה נשים קמו והחליטו שמתחשק להן להצביע ולצאת לעבוד, אלא מפני שמבנה השוק, שאפשר לגבר בודד לפרנס משפחה גרעינית, נשבר על ידי הופעת הקפיטליזם (כפיתוח של המהפכה התעשייתית). מלחמות העולם הראשונה, שמחקה כשליש מהגברים הצעירים באירופה, וזמן קצר אחריה השנייה, פחות או יותר הפכו את העבודה הנשית לעובדה מוגמרת שאי אפשר בלעדיה. בקיצור: המהפכה הפמיניסטית הייתה כורח כלכלי.
אבל היא התרחשה בעולם שלא באמת רצה בה או היה מוכן לקבל אותה מבחינה מוסרית ומנטלית. נו, מה לעשות. ההמצאה היא בד"כ אם השינוי, גם אם יש מי שטוען להיפך.
מה שאני מנסה להסביר הוא שבעולם יש ניצול ויש אלימות ויש אנשים שמרמים ומשקרים וארגונים ומדינות שתפעולן מבוסס כל כולו על ניצול, שקר ורמייה. אני לא משלה את עצמי שאוכל לשנות את זה. אבל, כפי שאמרת בעצמך, אנחנו חיים במדינה מערבית, שמאפשרת לנו, לפחות במידה יחסית, לחיות כראות איננו. ולפיכך, כאדם מוסרי, זכותי אם לא חובתי להיות חלק מהשינוי.
אתה שואל האם אכפה על ילדיי אורח חיים שיהפוך אותם לחריגים. אני שואלת מה תאמר אתה לילדך, אם יבוא וישאל אותך בבוא היום מדוע בחרת להתעלם מאלימות, סבל ואי-צדק, במקום לגלם באורחות חייך, צורת קיום נאותה יותר? איזה מן הורה אהיה לילדיי אם אחנך אותו שבשם הרצון להשתלב הוא צריך להרכין את הראש ולהסכים לפגיעה באחר, לשלילת חירויותיו הבסיסיות ולמתן יחס לא-שוויוני - רק משום שהוא אחר ממנו?
הטבע אולי ברא אותנו שונים, אבל הוא גם ברא לנו פה והעניק לנו רצון חופשי לומר מה אנחנו רוצים, מה טוב לנו ומה רע לנו. ואם כ"כ הרבה נשים טוענות שהן זוכות ליחס לא-שוויוני, אולי כדאי להקשיב להן. אנחנו לא עושות את זה כי אנחנו אוהבות להתלונן או כי מתחשק לנו לעבוד בפינוי אשפה (למרות שאני לא רואה סיבה למנוע ממישהי לעבוד בפינוי אשפה אם זה מה שמתחשק לה לעשות בחיים. מה אכפת לך? אתה לא צריך להתחתן אתה).
הגזמת, איזה פריוולגיות נשללות מנשים (יהודיות)
בישראל כיום? או אולי מגברים (יהודים), להצביע? לבחור? לנהוג? לרכוש דברים לעצמם? להביע דעתם ברשת?
וכיצד אותם פרווילגיות שלכאורה נשללו מאז הקמת המדינה - באות על חשבון מגדר אחר. אשמח לדוגמאות ביחס למדינה שלנו, בה חיילים גאים יכולים לשרת בפומבי, ובה נשים יכולים להיות טייסות קרב ולוחמות עם מדים בהתאמה אישית לגזרתן, אפילו בארה"ב המערבית והמודרנית זה לא ככה, במיוחד כשמדובר בגאים/גאות.
אנחנו לא אמורים להיות אחראיים על מדינות אחרות ותרבותן, לרבות מדינות עולם שלישי נחשלות או מדינות מוסלמיות אדוקות. שם זה סיפור אחר וגם הווי תרבותי אחר, מנטליות אחרת. בהחלט נשים מנוצלות במקומות אחרים בעולם, אבל מה זה קשור למדינה בה אנו חיים? מי אנחנו שנשנה את התרבות שלהם?
הם לא רוצים בכך, אז שאנחנו נרצה עבורם? לא עובד ככה.
אנחנו גם לא יכולים להיות אחראים בפועל ובמאת האחוזים ובטח כשאין תלונות בנושא או שהתלונות מושתקות על מה שקורה במגזר החרדי (ושם יש להן בהחלט זכות בחירה - רק שבחובה נידוי מהחברה, לא בשונה מהגברים שם שגם ינודו באם יחליטו להתנהג כנשים וללבוש בגדי נשים) או אצל הערבים ששם המקרים יכולים להיות יותר קשים - ושם עניינים יכולים להגמר באלימות ואפילו במוות על רקע כבוד המשפחה, במקרים כאלו מי כמוך יודעת כמבינת דבר ועניין שיש מקומות מקלט ומסתור לנשים מהמגזרים הללו שארגוני הנשים מממנים, כדי שלא יבולע לנשים שברחו משם בעור שיניהן, עד כי יעבור זעם או עד בכלל...
השאלה על ילדייך (אם וכאשר וכו') הייתה באופן תיאורטי וענית עליה בשאלה נגדית ולא הכי במקום לקחת לתשומת ליבך שיש הבדל עצום בין מעש לטובתך שלך - שיכול להזיק לילדך לאי מעש מכיווני שבטח לא ישפיע על בני ואופן גידולו וחינוכו, באופן ישיר ברמה החברתית.
יש הבדל עצום בין לכפות על הילד שלך "חריגה מהותית" כשהאינטרס הצר, שלך, מסיבותייך שלך לנגד עינייך וילדך ייתכן וישלם את המחיר של השחייה (שלך) כנגד הזרם, לבין לענות על שאלות תיאורטיות של "אבא, למה לא היית אקטיביסט למען אי צדק זה או אחר?", כפי שילדך יכול לשאול אותך אם שירתת בצבא או שלא ולמה?
התשובה לשאלת ילדי (בן השבע), התיאורטית, אם תצוץ תהיה: "בחרתי לעשות את מה שאני מאמין בו ובחרתי שלא לעשות את מה שאני לא מאמין בו, כשהשיקול הכללי לנגד עיני". זה היופי שבבחירה. האחד רואה את יהודה ושומרון כשטח ישראלי ומשוחרר ופועל בהתאם, והאחר רואה בתל אביב אפילו כשטח כבוש למהדרין, ופועל להשבת הפליטים לשם.
אז בהמשך לשאלת ילדי, התיאורטית, אם תצוץ - אענה כי נושא זה לא נראה בעיני כ"אי צדק" במדינה אנו חיים אלא כסדרי עולם ואשטח משנתי בנושא זה או אחר בהרחבה, ואם היה כזה, יש ארגונים (לצורך העניין ארגוני הנשים והוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת וכו' (מקווה שדייקתי) שספונים על הנושא, ואני בסך הכל טכנאי מחשבים ולא פעיל פוליטי, מבחירה, כאמור - בחירה חופשית.
ההבדל ביננו שאת, גם אם באופן תיאורטי (או אולי מעשי בהמשך), בוחרת לעשות מרצונך שלך משהו נגד הקונסנזוס שיתכן יכול להזיק/להשליך על ילדך בבידוד חברתי,
ואני בוחר לשחות עם הזרם, לגדל את ילדי עם הזרם - ולא לעשות משהו עבור (לכאורה) אינטרס שכלל לא קיים אצלי מלכתחילה, מה עוד שנושא זה לא ישליך על ילדי באופן ישיר, ובטח לא ברמה החברתית.
שיהיה ברור, אני לא תוקף אותך, אלא מציג לך את התמונה הכוללת כשאולי יום אחד תצטרכי לקבל החלטה זו או אחרת - שאת כאדם בוגר אחראית למעשייך ורצונך הוא כבודך, אבל כשיש ילדים בתמונה, עולה העניין המוסרי שלך עם עצמך - האם הבחירות שלך
לשחות נגד הזרם, מסיבה זו או אחרת - יכולות להשליך גם בצאצאים ושצריך להביא את זה בחשבון - לא להלחם את המלחמות שלנו, על הגב של הילדים, אלא לטובת הילדים כשהנזק להם הוא אפסי עד מינימלי, בשאיפה.
אציין כאן דילמה לא פשוטה שהייתה לי לפני כשנה, כשפניתי לביהמ"ש, בהליכים לא פשוטים, כשאני נאלץ לייצג את עצמי בעצמי, בסיפור שהיה ונסגר לטובת כל הצדדים - ובמיוחד הילד, בנושאי החינוך והצרכים של בני לרבות המשמורת, על הכף לא היה האינטרס שלי, הצר כהורה, לא לא. ורק לאחר התלבטות לא קלה (קשה מאוד מאוד) עם המון גורמים מקצועיים ואחרים, האם, בעצם פנייתי, הילד שלי יפגע מעצם פנייתי או מעצם אי המעש!! וההסכמה שבשתיקה לגזרה זו או אחרת - לבסוף פניתי, מאונס בלית ברירה - וטוב שפניתי לבית המשפט, שאם לא הייתי פונה, כאן בהחלט היית פוגע בבני, וכאן כאמור, לא מדובר בילד תיאורטי.
אז כן, הילד נפגע במידה מועטה, אבל אם לא הייתי פונה לבית המשפט, במיוחד פי עצת אנשי המקצוע - היה נפגע שבעתיים מאי המעש.
בישראל כיום? או אולי מגברים (יהודים), להצביע? לבחור? לנהוג? לרכוש דברים לעצמם? להביע דעתם ברשת?
וכיצד אותם פרווילגיות שלכאורה נשללו מאז הקמת המדינה - באות על חשבון מגדר אחר. אשמח לדוגמאות ביחס למדינה שלנו, בה חיילים גאים יכולים לשרת בפומבי, ובה נשים יכולים להיות טייסות קרב ולוחמות עם מדים בהתאמה אישית לגזרתן, אפילו בארה"ב המערבית והמודרנית זה לא ככה, במיוחד כשמדובר בגאים/גאות.
אנחנו לא אמורים להיות אחראיים על מדינות אחרות ותרבותן, לרבות מדינות עולם שלישי נחשלות או מדינות מוסלמיות אדוקות. שם זה סיפור אחר וגם הווי תרבותי אחר, מנטליות אחרת. בהחלט נשים מנוצלות במקומות אחרים בעולם, אבל מה זה קשור למדינה בה אנו חיים? מי אנחנו שנשנה את התרבות שלהם?
הם לא רוצים בכך, אז שאנחנו נרצה עבורם? לא עובד ככה.
אנחנו גם לא יכולים להיות אחראים בפועל ובמאת האחוזים ובטח כשאין תלונות בנושא או שהתלונות מושתקות על מה שקורה במגזר החרדי (ושם יש להן בהחלט זכות בחירה - רק שבחובה נידוי מהחברה, לא בשונה מהגברים שם שגם ינודו באם יחליטו להתנהג כנשים וללבוש בגדי נשים) או אצל הערבים ששם המקרים יכולים להיות יותר קשים - ושם עניינים יכולים להגמר באלימות ואפילו במוות על רקע כבוד המשפחה, במקרים כאלו מי כמוך יודעת כמבינת דבר ועניין שיש מקומות מקלט ומסתור לנשים מהמגזרים הללו שארגוני הנשים מממנים, כדי שלא יבולע לנשים שברחו משם בעור שיניהן, עד כי יעבור זעם או עד בכלל...
השאלה על ילדייך (אם וכאשר וכו') הייתה באופן תיאורטי וענית עליה בשאלה נגדית ולא הכי במקום לקחת לתשומת ליבך שיש הבדל עצום בין מעש לטובתך שלך - שיכול להזיק לילדך לאי מעש מכיווני שבטח לא ישפיע על בני ואופן גידולו וחינוכו, באופן ישיר ברמה החברתית.
יש הבדל עצום בין לכפות על הילד שלך "חריגה מהותית" כשהאינטרס הצר, שלך, מסיבותייך שלך לנגד עינייך וילדך ייתכן וישלם את המחיר של השחייה (שלך) כנגד הזרם, לבין לענות על שאלות תיאורטיות של "אבא, למה לא היית אקטיביסט למען אי צדק זה או אחר?", כפי שילדך יכול לשאול אותך אם שירתת בצבא או שלא ולמה?
התשובה לשאלת ילדי (בן השבע), התיאורטית, אם תצוץ תהיה: "בחרתי לעשות את מה שאני מאמין בו ובחרתי שלא לעשות את מה שאני לא מאמין בו, כשהשיקול הכללי לנגד עיני". זה היופי שבבחירה. האחד רואה את יהודה ושומרון כשטח ישראלי ומשוחרר ופועל בהתאם, והאחר רואה בתל אביב אפילו כשטח כבוש למהדרין, ופועל להשבת הפליטים לשם.
אז בהמשך לשאלת ילדי, התיאורטית, אם תצוץ - אענה כי נושא זה לא נראה בעיני כ"אי צדק" במדינה אנו חיים אלא כסדרי עולם ואשטח משנתי בנושא זה או אחר בהרחבה, ואם היה כזה, יש ארגונים (לצורך העניין ארגוני הנשים והוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת וכו' (מקווה שדייקתי) שספונים על הנושא, ואני בסך הכל טכנאי מחשבים ולא פעיל פוליטי, מבחירה, כאמור - בחירה חופשית.
ההבדל ביננו שאת, גם אם באופן תיאורטי (או אולי מעשי בהמשך), בוחרת לעשות מרצונך שלך משהו נגד הקונסנזוס שיתכן יכול להזיק/להשליך על ילדך בבידוד חברתי,
ואני בוחר לשחות עם הזרם, לגדל את ילדי עם הזרם - ולא לעשות משהו עבור (לכאורה) אינטרס שכלל לא קיים אצלי מלכתחילה, מה עוד שנושא זה לא ישליך על ילדי באופן ישיר, ובטח לא ברמה החברתית.
שיהיה ברור, אני לא תוקף אותך, אלא מציג לך את התמונה הכוללת כשאולי יום אחד תצטרכי לקבל החלטה זו או אחרת - שאת כאדם בוגר אחראית למעשייך ורצונך הוא כבודך, אבל כשיש ילדים בתמונה, עולה העניין המוסרי שלך עם עצמך - האם הבחירות שלך
לשחות נגד הזרם, מסיבה זו או אחרת - יכולות להשליך גם בצאצאים ושצריך להביא את זה בחשבון - לא להלחם את המלחמות שלנו, על הגב של הילדים, אלא לטובת הילדים כשהנזק להם הוא אפסי עד מינימלי, בשאיפה.
אציין כאן דילמה לא פשוטה שהייתה לי לפני כשנה, כשפניתי לביהמ"ש, בהליכים לא פשוטים, כשאני נאלץ לייצג את עצמי בעצמי, בסיפור שהיה ונסגר לטובת כל הצדדים - ובמיוחד הילד, בנושאי החינוך והצרכים של בני לרבות המשמורת, על הכף לא היה האינטרס שלי, הצר כהורה, לא לא. ורק לאחר התלבטות לא קלה (קשה מאוד מאוד) עם המון גורמים מקצועיים ואחרים, האם, בעצם פנייתי, הילד שלי יפגע מעצם פנייתי או מעצם אי המעש!! וההסכמה שבשתיקה לגזרה זו או אחרת - לבסוף פניתי, מאונס בלית ברירה - וטוב שפניתי לבית המשפט, שאם לא הייתי פונה, כאן בהחלט היית פוגע בבני, וכאן כאמור, לא מדובר בילד תיאורטי.
אז כן, הילד נפגע במידה מועטה, אבל אם לא הייתי פונה לבית המשפט, במיוחד פי עצת אנשי המקצוע - היה נפגע שבעתיים מאי המעש.
העלית כאן כמה נושאים
נפרדים ואנסה לגעת בכולם
אילו פריווילגיות נשללות מנשים יהודיות במדינת ישראל: נתחיל בדברים הברורים יותר. לדוגמה - הפריווילגיה שבעשיית שירות צבאי משמעותי, רקימת רשת קשרים חברתית באמצעות השירות הזה, ודרכו אף העפלה לראשות השלטון. הידעת, למשל, שמרבית הקשרים שמשרתים גברים ישראלים בהמשך חייהם הם קשרים שנוצרו בצבא?
נכון, גם נשים משרתות בצה"ל. אבל השירות שלהם משמעותי פחות, רבות מהן פטורות ממנו פשוט מטעמי עודף מתגייסות, אפיקי שירות רבים ומתגמלים חברתית חסומים בפניהן, בין אם בפועל ובין אם על ידי נידוי חברתי, השירות עצמו קצר יותר ותנאי השירות פחות מותאמים לנשים.
בחברה הישראלית קיימים פערי שכר בין גברים לנשים. גברים עדיין מרוויחים יותר מנשים על ביצוע תפקידים זהים בשעות זהות.
מקצועות "גבריים" הם מקצועות בעלי סטאטוס גבוה יותר, ומתגמלים יותר מבחינה פיננסית.
רחובות רבים הם לא מקומות שנעים או בטוח ללכת בהם - גם לא בשעות הלילה המאוחרות. שריקות, קריאות, צפירות והצעות מגונות לנשים הן דבר שבשגרה. המצב חמור מזה בתחבורה הציבורית, מקום שבו הצפיפות משמשת מסווה להטרדה מינית.
מרבית התלונות על אונס מסתיימות בסגירת התיק, מחוסר עניין לציבור.
אלה דוגמאות שהאפליה זועקת מהן. אבל ישנן גם דוגמאות סובטיליות יותר. למשל: ההנחה המובנית שאם רכב בכביש נוסע בצורה לא-תקינה, הנהגת היא אישה. חוסר היכולת להשתלב בדיון פוליטי, מפני שקיימת הנחה מובנית שאם את אישה, אין לך מה לומר. יחס פטרוני בחנויות "עשה זאת בעצמך" - מפני שלא יתכן שאישה תדע להשתמש במקדחה, להבריג בורג או לפתוח סתימה בצנרת. היחס כאל פונקציה של מראה חיצוני - לגבר אומדת הזכות להישפט לפי הישגיו. לאישה - לפי גודל החזה ועובי המותניים.
בכלל, עצם ההנחה שיש מכלול שכזה "נשים", שאותו אני מתיימרת או לא מתיימרת לייצג, במקום להיות מנומשת אחת שמעידה על יחס לא שוויוני שהיא עצמה נתקלה בו ושמעה עליו - היא סוג של אפליה. הרי כשאני מדברת אתך, אני לא מניחה אוטומטית שאתה מדבר בשם כל הגברים בכל מדינת ישראל, ואם אתה לא עומד בציפייה הקונקרטית שלי מאיך שגבר צריך להשמע, אתה לא נורמלי ולא מייצג את הציבור הגברי. אני לא יחידה של מוצר שנקרא "אישה". אני בנאדם. בדיוק כמוך. אבל היחס אל גבר כאל אמת המידה, ואל אישה כאל המוצר המשלים, היא פריווילגיה גברית, ואפליה נשית.
העובדה שהיחס לנשים במדינות אחרות גרוע פי מיליון לא הופך את הכשלים שקיימים ביחס כלפי נשים בישראל לפחות בעייתיים. זה קצת כמו להגיד שאם בסוריה רוצחים ילדים, אז כאן מותר להתעלל בכלבים. אני רוצה להאמין שמעצם הבחירה לחיות בצורה המוסרית ביותר שאנחנו יכולים (כל זמן שאנחנו לא פוגעים בעצמנו ובאחרים), לא נרצה להתעלל בכלבים - גם אם ילדים נרצחים בסוריה.
בקשר לגידול ילדים. אין לי ילד, אני לא יכולה לומר לך בוודאות איך אפעל בסיטואציה שבה מה שבה הפעולה שאני תופסת כמוסרית, תתחוור לי ככזו שתפגע בו. באופן אישי, אני לא חושבת שחינוך בנים כבנות לשוויון בין המינים הוא עניין שטומן בחובו פגיעה, אבל כנראה שאנחנו לא חושבים על דברים זהים. בעיניי, חינוך לשוויון פירושו לחנך בנים ובנות לאותם ערכים ומתוך אותן ציפיות. לספק להם את אותם צעצועים ולהלביש בבגדים שלא יכבלו אותם מבחינה מגדרית (תוך התחשבות בנורמה. בתכלס, בגדים זה עניין של נורמה). הרבה יותר חשוב בעיניי לחנך ילדה להיות אסרטיבית וילד להפגין רגישות מאשר להתעקש על הליכה נגד קודים מקובלים של לבוש.
אני מסכימה אתך שמלחמות אישיות לא צריכות להתנהל על חשבון הילד. אני פשוט לא חושבת שמדובר במשהו שנעשה על חשבונו. מצד שני, אני לא הורה ולא יכולה לחזות מה יקרה ומה אעשה בסיטואציה שטרם התרחשה.
נפרדים ואנסה לגעת בכולם
אילו פריווילגיות נשללות מנשים יהודיות במדינת ישראל: נתחיל בדברים הברורים יותר. לדוגמה - הפריווילגיה שבעשיית שירות צבאי משמעותי, רקימת רשת קשרים חברתית באמצעות השירות הזה, ודרכו אף העפלה לראשות השלטון. הידעת, למשל, שמרבית הקשרים שמשרתים גברים ישראלים בהמשך חייהם הם קשרים שנוצרו בצבא?
נכון, גם נשים משרתות בצה"ל. אבל השירות שלהם משמעותי פחות, רבות מהן פטורות ממנו פשוט מטעמי עודף מתגייסות, אפיקי שירות רבים ומתגמלים חברתית חסומים בפניהן, בין אם בפועל ובין אם על ידי נידוי חברתי, השירות עצמו קצר יותר ותנאי השירות פחות מותאמים לנשים.
בחברה הישראלית קיימים פערי שכר בין גברים לנשים. גברים עדיין מרוויחים יותר מנשים על ביצוע תפקידים זהים בשעות זהות.
מקצועות "גבריים" הם מקצועות בעלי סטאטוס גבוה יותר, ומתגמלים יותר מבחינה פיננסית.
רחובות רבים הם לא מקומות שנעים או בטוח ללכת בהם - גם לא בשעות הלילה המאוחרות. שריקות, קריאות, צפירות והצעות מגונות לנשים הן דבר שבשגרה. המצב חמור מזה בתחבורה הציבורית, מקום שבו הצפיפות משמשת מסווה להטרדה מינית.
מרבית התלונות על אונס מסתיימות בסגירת התיק, מחוסר עניין לציבור.
אלה דוגמאות שהאפליה זועקת מהן. אבל ישנן גם דוגמאות סובטיליות יותר. למשל: ההנחה המובנית שאם רכב בכביש נוסע בצורה לא-תקינה, הנהגת היא אישה. חוסר היכולת להשתלב בדיון פוליטי, מפני שקיימת הנחה מובנית שאם את אישה, אין לך מה לומר. יחס פטרוני בחנויות "עשה זאת בעצמך" - מפני שלא יתכן שאישה תדע להשתמש במקדחה, להבריג בורג או לפתוח סתימה בצנרת. היחס כאל פונקציה של מראה חיצוני - לגבר אומדת הזכות להישפט לפי הישגיו. לאישה - לפי גודל החזה ועובי המותניים.
בכלל, עצם ההנחה שיש מכלול שכזה "נשים", שאותו אני מתיימרת או לא מתיימרת לייצג, במקום להיות מנומשת אחת שמעידה על יחס לא שוויוני שהיא עצמה נתקלה בו ושמעה עליו - היא סוג של אפליה. הרי כשאני מדברת אתך, אני לא מניחה אוטומטית שאתה מדבר בשם כל הגברים בכל מדינת ישראל, ואם אתה לא עומד בציפייה הקונקרטית שלי מאיך שגבר צריך להשמע, אתה לא נורמלי ולא מייצג את הציבור הגברי. אני לא יחידה של מוצר שנקרא "אישה". אני בנאדם. בדיוק כמוך. אבל היחס אל גבר כאל אמת המידה, ואל אישה כאל המוצר המשלים, היא פריווילגיה גברית, ואפליה נשית.
העובדה שהיחס לנשים במדינות אחרות גרוע פי מיליון לא הופך את הכשלים שקיימים ביחס כלפי נשים בישראל לפחות בעייתיים. זה קצת כמו להגיד שאם בסוריה רוצחים ילדים, אז כאן מותר להתעלל בכלבים. אני רוצה להאמין שמעצם הבחירה לחיות בצורה המוסרית ביותר שאנחנו יכולים (כל זמן שאנחנו לא פוגעים בעצמנו ובאחרים), לא נרצה להתעלל בכלבים - גם אם ילדים נרצחים בסוריה.
בקשר לגידול ילדים. אין לי ילד, אני לא יכולה לומר לך בוודאות איך אפעל בסיטואציה שבה מה שבה הפעולה שאני תופסת כמוסרית, תתחוור לי ככזו שתפגע בו. באופן אישי, אני לא חושבת שחינוך בנים כבנות לשוויון בין המינים הוא עניין שטומן בחובו פגיעה, אבל כנראה שאנחנו לא חושבים על דברים זהים. בעיניי, חינוך לשוויון פירושו לחנך בנים ובנות לאותם ערכים ומתוך אותן ציפיות. לספק להם את אותם צעצועים ולהלביש בבגדים שלא יכבלו אותם מבחינה מגדרית (תוך התחשבות בנורמה. בתכלס, בגדים זה עניין של נורמה). הרבה יותר חשוב בעיניי לחנך ילדה להיות אסרטיבית וילד להפגין רגישות מאשר להתעקש על הליכה נגד קודים מקובלים של לבוש.
אני מסכימה אתך שמלחמות אישיות לא צריכות להתנהל על חשבון הילד. אני פשוט לא חושבת שמדובר במשהו שנעשה על חשבונו. מצד שני, אני לא הורה ולא יכולה לחזות מה יקרה ומה אעשה בסיטואציה שטרם התרחשה.
את מודעת לכך שישראל היא בין המדינות
היחידות בעולם שמגייסות נשים לשירות חובה בחקיקה. ויש לא מעט מדינות שבהן יש שירות חובה.
כל הנושא הזה של שירות חובה לנשים ו-היכן, כולל הוכחות על נזקים פיזיים שנגרמו לנשים מהשירות - נבדק מחדש בצה"ל וגם עלה לכותרות לאחרונה מכאן ומשם, אבל זה נושא נפרד ודעתי עליו היא - צרכי הצבא יקבעו מי ישרת והיכן, ואני בטח לא חושב שהצבא צריך להתאים את המוכנות שלו לקרב עבור נשים בחזית, כי החיזבאללה לא יעשה "הנחות" לנשים ישראליות אם יסחבו 80 ק"ג על הגב במקום 100, את האויבים שלנו לא מעניין מהן הדילמות או נק' החולשה מלבד למצוא אותן ולהכות בהן חזק. ונראה לי שב73' הסורים עשו לנו בהתחלה בית ספר, שהיכו אותנו ביום כיפור.
לא פמיניסטיות, שוביניסטים ואחרים ואחרות - ולא אינטרסים פוליטיים, עסקניים או חברתיים אמורים לקבוע לצה"ל את רמת המוכנות לקרב - לא כשמדובר על הארגון שאמור להגן על כלל אזרחי המדינה. כאן לא מדובר על איזה "מודל עסקי להצלחה ע"פ כישורים", ברמה האזרחית - זה סיפור אחר לגמרי. (שוויון כבר אמרנו?) צה"ל צריך לברור את הכי טובים לתפקיד X לפי קריטריונים א ח י ד י ם, שבהחלט הוכחו כי יכולים לפרק את הגוף הנשי לטווח הארוך עם שלל דוגמאות, או שאינו מותאם לשהייה בתנאי השטח הקשים, לרבות שברי הליכה באגן, צניחת רחם, ונזקים פיזיים אחרים שאינם ברי תיקון, אולי לא את כל הנשים - אבל אין לנו את הלוקסוס והמשאבים כמדינה מצומצמת אזרחים, בה גיוס חובה, שכל או רוב הזמן במצב לחימה תמידי - לקחת סיכונים בזה או להשאיר חיילים לשמור על קצינות שישנות בנגמ"ש באיזה חור - כמו שאותם קריטריונים בהחלט יכולים לפרק גברים חלשים פיזית / חסרי מוטיבציה / לא מתאימים - שפורשים מעצמם או נמצאים כלא מתאימים או כלל לא עוברים את הרף שנקבע ליח' חי"ר מובחרות מלכתחילה וכד', כך שגם לא כל הגברים הישראלים מתאימים לזה - זה ברור.
עד כאן על נשים בצבא - הצבא יקבע, מי? אם? מתי? ולאן.
********************************************
אני בטח לא מדבר בשם כל הגברים או שם לי לפה עבור כל הנשים, קטונתי, ואני מאמין שגם את. ולכן אני חושב ששווה לך לשקול את מה שכתבת כאן, עבורך -
לא עבורי ובטח לא עבור מישהו ברשת, ובטח ובטח את לא אמורה להקריב את חייך עבור כל מה שהפמיניזם על שלל גווניו ורבדיו מייצג, יש עוד לוחמות במערכה הזו, למירב מיכאלי יש כבר "בן זוג" (ככה קוראים לזה), אבל מה איתך?
אז יש את הפמיניזם (ואפילו יאמרו הקיצוני) שאת דוגלת בו שזה טוב ויפה - לך, עבורך, כדרך חיים או כאג'נדה, ויש את החיים של מנומשת כאדם פרטי. כך שגם את צריכה לעשות את החשבון האישי האם את מוכנה להקריב חלק מסוים (אין לי מושג איזה ועד כמה) מהפמיניזם בו את דוגלת, אולי להוריד קצת את הרגל מהגז, כדי להשאיר את עצמך "בספקטרום הסביר של למצוא בחור מתאים" ומבלי לאבד כמובן את מי שאת במהות - כי קשר זוגי זה גם פשרות - אין מה לעשות השאלה במה ועם מי - או ללכת עם האמת והאני מאמין בכל הכח, עד הסוף, ייתכן החיובי כי אני לא נביא וייתכן ופחות מכך כשאת מודעת בעצמך שזה יכול לצמצם את מבחר הגברים שיסכימו.
נראה לי שסוקרטס מתקשה קצת בנושא הזה כשהוא הולך עם "האמת שלו" עד הסוף ולדעתי מצמצם לעצמו את הספקטרום, אולי זה בקטע של צחוקים וירטואליים או כדי לעצבן כאן נשים (וגברים) כי אנשים נוטים להקצין ברשת מעבר לעצמם - ואולי הוא גם ככה מול בחורות במציאות - איני יודע, למרות שאני מכיר אותו אישית - לא יצאתי איתו לדייט ולא בקטע של גברים
וייעצתי פחות או יותר גם לו את אותו הדבר, עבורו, לא עבורי. אין לי מניות כאן על דייטים וקשרים זוגיים ואת שלי חוויתי, ועדיין חווה - ועשיתי די והותר ועדיין עושה, מאושר לגמרי בחלקי והאינטרס שלי הוא:
רווחתכם כגולשים - השהייה של כולכם כאן בהרמוניה עד כמה שניתן (למעט חריגים ובעייתיים שאין להם תקנה או רצון לחיות בצוותא), "ותגור פמיניסטית עם שוביניסט תחת אותה קורת גג" , שמאלנים, ימניים, דתיים חילונים וחרדים - מבחינתי, בתקווה שתמצאו כל אחד את המקום שלו, בעולם שלו, ואת החברים שלו, את אנשי שלומו - אם ברשת - מה טוב, ואם מעבר לרשת - במציאות, דרך מפגשי פורום או דייטים - והרי הרווח שלי הוא כפול ומכופל - עוד יותר טוב. עזרתי לאנשים, לפחות - במה שיכולתי. כתבתי - קארמה, ואני בהחלט מאמין בזה.
כמו כן אני מציע לך בחום להצטרף לשרשור ההיכרויות הנוכחי או לפחות לבא אחריו, זה עדיין פורום הכרויות, ואם ציינת את הנושא של "מה הילד שלי ישאל", אני אגיד לו שאבא שם לעצמו לעשות דברים אחרים (למרות שאיני חייב) כמו לגרום לכמה אנשים אושר בחיים - או לפחות לנסות - אם בחיים הוירטואליים או במציאות, לפחות, בתקווה.
עבורכם.
היחידות בעולם שמגייסות נשים לשירות חובה בחקיקה. ויש לא מעט מדינות שבהן יש שירות חובה.
כל הנושא הזה של שירות חובה לנשים ו-היכן, כולל הוכחות על נזקים פיזיים שנגרמו לנשים מהשירות - נבדק מחדש בצה"ל וגם עלה לכותרות לאחרונה מכאן ומשם, אבל זה נושא נפרד ודעתי עליו היא - צרכי הצבא יקבעו מי ישרת והיכן, ואני בטח לא חושב שהצבא צריך להתאים את המוכנות שלו לקרב עבור נשים בחזית, כי החיזבאללה לא יעשה "הנחות" לנשים ישראליות אם יסחבו 80 ק"ג על הגב במקום 100, את האויבים שלנו לא מעניין מהן הדילמות או נק' החולשה מלבד למצוא אותן ולהכות בהן חזק. ונראה לי שב73' הסורים עשו לנו בהתחלה בית ספר, שהיכו אותנו ביום כיפור.
לא פמיניסטיות, שוביניסטים ואחרים ואחרות - ולא אינטרסים פוליטיים, עסקניים או חברתיים אמורים לקבוע לצה"ל את רמת המוכנות לקרב - לא כשמדובר על הארגון שאמור להגן על כלל אזרחי המדינה. כאן לא מדובר על איזה "מודל עסקי להצלחה ע"פ כישורים", ברמה האזרחית - זה סיפור אחר לגמרי. (שוויון כבר אמרנו?) צה"ל צריך לברור את הכי טובים לתפקיד X לפי קריטריונים א ח י ד י ם, שבהחלט הוכחו כי יכולים לפרק את הגוף הנשי לטווח הארוך עם שלל דוגמאות, או שאינו מותאם לשהייה בתנאי השטח הקשים, לרבות שברי הליכה באגן, צניחת רחם, ונזקים פיזיים אחרים שאינם ברי תיקון, אולי לא את כל הנשים - אבל אין לנו את הלוקסוס והמשאבים כמדינה מצומצמת אזרחים, בה גיוס חובה, שכל או רוב הזמן במצב לחימה תמידי - לקחת סיכונים בזה או להשאיר חיילים לשמור על קצינות שישנות בנגמ"ש באיזה חור - כמו שאותם קריטריונים בהחלט יכולים לפרק גברים חלשים פיזית / חסרי מוטיבציה / לא מתאימים - שפורשים מעצמם או נמצאים כלא מתאימים או כלל לא עוברים את הרף שנקבע ליח' חי"ר מובחרות מלכתחילה וכד', כך שגם לא כל הגברים הישראלים מתאימים לזה - זה ברור.
עד כאן על נשים בצבא - הצבא יקבע, מי? אם? מתי? ולאן.
********************************************
אני בטח לא מדבר בשם כל הגברים או שם לי לפה עבור כל הנשים, קטונתי, ואני מאמין שגם את. ולכן אני חושב ששווה לך לשקול את מה שכתבת כאן, עבורך -
לא עבורי ובטח לא עבור מישהו ברשת, ובטח ובטח את לא אמורה להקריב את חייך עבור כל מה שהפמיניזם על שלל גווניו ורבדיו מייצג, יש עוד לוחמות במערכה הזו, למירב מיכאלי יש כבר "בן זוג" (ככה קוראים לזה), אבל מה איתך?
אז יש את הפמיניזם (ואפילו יאמרו הקיצוני) שאת דוגלת בו שזה טוב ויפה - לך, עבורך, כדרך חיים או כאג'נדה, ויש את החיים של מנומשת כאדם פרטי. כך שגם את צריכה לעשות את החשבון האישי האם את מוכנה להקריב חלק מסוים (אין לי מושג איזה ועד כמה) מהפמיניזם בו את דוגלת, אולי להוריד קצת את הרגל מהגז, כדי להשאיר את עצמך "בספקטרום הסביר של למצוא בחור מתאים" ומבלי לאבד כמובן את מי שאת במהות - כי קשר זוגי זה גם פשרות - אין מה לעשות השאלה במה ועם מי - או ללכת עם האמת והאני מאמין בכל הכח, עד הסוף, ייתכן החיובי כי אני לא נביא וייתכן ופחות מכך כשאת מודעת בעצמך שזה יכול לצמצם את מבחר הגברים שיסכימו.
נראה לי שסוקרטס מתקשה קצת בנושא הזה כשהוא הולך עם "האמת שלו" עד הסוף ולדעתי מצמצם לעצמו את הספקטרום, אולי זה בקטע של צחוקים וירטואליים או כדי לעצבן כאן נשים (וגברים) כי אנשים נוטים להקצין ברשת מעבר לעצמם - ואולי הוא גם ככה מול בחורות במציאות - איני יודע, למרות שאני מכיר אותו אישית - לא יצאתי איתו לדייט ולא בקטע של גברים
רווחתכם כגולשים - השהייה של כולכם כאן בהרמוניה עד כמה שניתן (למעט חריגים ובעייתיים שאין להם תקנה או רצון לחיות בצוותא), "ותגור פמיניסטית עם שוביניסט תחת אותה קורת גג" , שמאלנים, ימניים, דתיים חילונים וחרדים - מבחינתי, בתקווה שתמצאו כל אחד את המקום שלו, בעולם שלו, ואת החברים שלו, את אנשי שלומו - אם ברשת - מה טוב, ואם מעבר לרשת - במציאות, דרך מפגשי פורום או דייטים - והרי הרווח שלי הוא כפול ומכופל - עוד יותר טוב. עזרתי לאנשים, לפחות - במה שיכולתי. כתבתי - קארמה, ואני בהחלט מאמין בזה.
כמו כן אני מציע לך בחום להצטרף לשרשור ההיכרויות הנוכחי או לפחות לבא אחריו, זה עדיין פורום הכרויות, ואם ציינת את הנושא של "מה הילד שלי ישאל", אני אגיד לו שאבא שם לעצמו לעשות דברים אחרים (למרות שאיני חייב) כמו לגרום לכמה אנשים אושר בחיים - או לפחות לנסות - אם בחיים הוירטואליים או במציאות, לפחות, בתקווה.
עבורכם.
ככה
צה"ל וכו' - אני לא מקבלת את ההנחה שבשם ההגנה על האזרחים, מותר לפגוע בהם. לשם מה להגן על אזרחים אם בסופו של דבר ההגנה בהם מצריכה את שלילת החירויות לשמן הקמנו צבא להגן עליהם מלכתחילה? אם לא ניתן לקיים צבא בתנאים שוויוניים לכל האזרחים, אזי אין טעם בצבא וגם אין טעם במדינה. לטעמי מעבר לצבא שכיר יצמצם במידת האפשר את הבעיות הקיימות בצה"ל כיום.
פמיניזם וכו' - היית יוצא עם מישהי שהערכים שלה לא רק פסולים בעיניך, אלא גם משקפים את העובדה שהיא מטומטמת? אני לא הולכת לצאת עם בחור שלא מגדיר את עצמו כפמיניסט. not gonna happen. אני באמת לא מנסה להלהיב מישהו להכיר אותי. אין לי מושג אם אני בשלה כרגע להכיר, מהרבה סיבות. אני גם לא חושבת, אגב, שפמיניזם באופן פרטיקולרי מרתיע גברים. מרתיעה אותם אגרסיביות, ואין בי כרגע חן ונועם הליכות ביחס לטקסטים מסוימים. זה בסדר, ואני מעריכה את הרצון הכנה שלך לעזור, אבל אם המכסה שלי נמצא אי שם, אני בטוחה שדעותיי לא יבריחו אותו.
צה"ל וכו' - אני לא מקבלת את ההנחה שבשם ההגנה על האזרחים, מותר לפגוע בהם. לשם מה להגן על אזרחים אם בסופו של דבר ההגנה בהם מצריכה את שלילת החירויות לשמן הקמנו צבא להגן עליהם מלכתחילה? אם לא ניתן לקיים צבא בתנאים שוויוניים לכל האזרחים, אזי אין טעם בצבא וגם אין טעם במדינה. לטעמי מעבר לצבא שכיר יצמצם במידת האפשר את הבעיות הקיימות בצה"ל כיום.
פמיניזם וכו' - היית יוצא עם מישהי שהערכים שלה לא רק פסולים בעיניך, אלא גם משקפים את העובדה שהיא מטומטמת? אני לא הולכת לצאת עם בחור שלא מגדיר את עצמו כפמיניסט. not gonna happen. אני באמת לא מנסה להלהיב מישהו להכיר אותי. אין לי מושג אם אני בשלה כרגע להכיר, מהרבה סיבות. אני גם לא חושבת, אגב, שפמיניזם באופן פרטיקולרי מרתיע גברים. מרתיעה אותם אגרסיביות, ואין בי כרגע חן ונועם הליכות ביחס לטקסטים מסוימים. זה בסדר, ואני מעריכה את הרצון הכנה שלך לעזור, אבל אם המכסה שלי נמצא אי שם, אני בטוחה שדעותיי לא יבריחו אותו.
בקשר לצה"ל
כל בר או ברת גיוס בני לפי צו הגיוס, חייבים בגיוס חובה לצבא, הופכים לרכוש הצבא והצבא עושה איתם מה שהוא רואה לנכון כרכוש הצבא שלוקח עליהם גם את האחריות במשך שלוש שנים לגברים, ובין שנתיים (לרוב) ואף לשלוש לנשים, ככה זה מאז קום המדינה. כדי לשנות את זה את צריכה להיבחר לכנסת להציע הצעת חוק שתתקבל ברוב, הרי אנו חיים במדינה דמוקרטית לא?
לא נראה לי שזה הולך להשתנות ואני לא חושב שמתפקידי או תפקידך לקבוע את זה, את בהחלט יכולה להפגין על זה (מדינה דמוקרטית וכו' - לגיטימי, זכותך) או להצביע למפלגה שמאמינה בדרך זו או אחרת במועד הבחירות לכנסת. הדרך שלך לשנות את זה עוברת רק דרך הכנסת, ברוב מכריע, מן הסתם ושוב - לא נראה לי שזה יקרה אם בכלל או בקרוב.
עצם מה שכתבת אינו לבחירה ע"י האזרחים חייבי הגיוס, החוק הוא חובה וכך גם הגיוס לצבא, מן הסתם יש אזרחים לא מעטים שמתחמקים מחובת הגיוס, והשרות כידוע לך הוא חובה מעוגנת בחוק, ולא לבחירה כבקשתך או כבקשתי היכן נשרת או מה נעשה הלאה. אלו שמתחמקים, עושים זאת בתואנות שונות, כל אחד והסיפור שלו, אמיתי או שלא, רפואי, נפשי אחר, חלק משקרים ולא מציינים מהי באמת הסיבה האמיתית לסרבנות השירות וחלק ישבו בכלא על צו מצפונם והאידיאולוגיה שלהם כמו יונתן בן ארצי, עד שקיבל מה שרצה (שחרור על צו מצפון ולא על "אי התאמה") - אחרי לא מעט זמן בכלא...
אף אחד לא טען שלצבא אין כשלים, ברור שיש, יש לא מעט מנגנונים שמפקחים על הכשלים הללו, לארוך כל שרשרת הפיקוד, בצבא ומחוצה לו ובוועדות שונות בכנסת.
ביחס לצבאות אחרים בעולם הצבא שלנו נחשב לאחד המוסריים שיש, והוא חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית והתרבות הישראלית, ככור היתוך.
אין לי מושג על איזו פגיעה באזרחים (ישראלים) את מדברת, מה שכתב אותו אל"מ במיל לפני כשבועיים הייתה כדי לא לפגוע פיזית בנשים לטווח ארוך בתפקידים מסוימים בצבא שלא מתאימים למבנה הגוף הנשי, עם עדויות מגובות על נזקים בלתי הפיכים שנגרמו להן, היו לו עוד טענות כרימון, עם לא מעט סימוכין והנושא לפי מה שהבנתי נבדק ע"י לא מעט גורמים ואף עלה בדיון טלביזיוני מאוד מעניין שהיו בו גם נציגות מאירגוני הנשים וגם אותו אל"מ במיל (רז שגיא) שהסביר את דבריו, ועוד ח"כ שהביא נק' מאוזנת לשני הצדדים, אין לי לינק לדיון הנ"ל, אבל היה כאן שרשור....
*******
לא הבנתי מה הקשר בין פמיניזם לטמטום וביחס אלי. גם לא הייתי מגדיר פמיניזם כטמטום, עם זאת - כל החברות שלי, לרבות גרושתי וכולל הנוכחית שגרה איתי השתייכו לסקאלה הציונית מימין ושמאל על שלל הרבדים של הסקאלה הזו, שזה מאסט מבחינתי וזה המכנה המשותף ברמת הערכים, במיוחד אם חושבים על דור ההמשך. אני לא אגדל ילדים בבית שאינו ציוני, זה בטוח.
ייתכן ואחת מהן, בקשר ארוך כשנה לפני כמה שנים טובות, הייתה פמיניסטית או חלקה לא מעט ערכים זהים שהתנגשו עם שלי - כשמדובר בחיי שיתוף תחת אותה קורת גג זה מפריע לי, גם לא הייתה לי מודעות כה רבה לנושא דאז, מה עוד שהיא בגדה בי עם אחד מחברי לשעבר והתחתנה איתו, כך שלא טרחתי לברר את מה שעד היום אני לא יודע אם הגדירה עצמה כפמיניסטית או שרק התנהגה ככזו. מה שכן לא הצלחנו ממש לגור ביחד, אלא גרנו-בערך אצלה. אני לא אוהב לקבל פקודות בבית וגם לא מחלק כאלו מן הסתם, כשאני גרתי לבדי, ניהלתי את הבית לבדי, ואם היא באה עם הערכים המסורתיים של גבר אישה מהבית, מהמהות שלה - אני ארגיש את זה ואתחבר לזה באופן טבעי כחלק בלתי נפרד מהקשר שיכול להתפתח לגור ביחד מהכיוון שלי ואף אדחף לשם, אם שאר המרכיבים שלא פחות חשובים - מתאימים - ויש לא מעט כאלו בכל קשר, ואם לא אז כנראה שלא אצליח, אישית, לגור ביחד באותה דירה עם פמיניסטית ולנהל משק בית משותף - אני גם לא "שותף מלא" לענייני הבית כשאני גר עם מישהי, ומתמקד בעבודה ובעוד דברים ועוזר כשאני יכול או מתחשק לי. אבל יש גברים שיכולים, ייתכן והם יותר כנועים באופי או חנונים, איני יודע איזה טייפ של גברים מתחברים לפמיניסטיות.
מלבד חבר מהעבר שהיינו צוחקים עליו שאשתו מחלקת לו הוראות בפקודה בבית איפה ומתי לנקות וממש צועקת עליו והיה מקבל "פאס" לצאת לרכב איתנו עם האופנועים בשטח, אני משער שהיא פמיניסטית או שהוא סתם סמרטוט באופי, לפחות לפי ההתנהגות כלפיו - אפילו פעם לקחתי אותו לצד וניסיתי לגעת איתו בנושא בעדינות כשייבשה אותו מולי - איני יודע בוודאות - ובטח לא היה נעים לשאול דאז. אם את רוצה את יכולה לפתוח פוסט על הנושא פמיניזם ו-מגורים משותפים תחת אותה קורת גג - כי ביננו כל גבר יכול לצאת לדייט עם פמיניסטית וגם לשכב איתה - חיי שיתוף - סיפור אחר לגמרי, מלבד השערות שונות - אין לי תשובה בעצמי, מלבד שלי זה לא היה מסתדר לדעתי.
בוא נסכם שדייט עם פמיניסטית (או סקס) גם סוקי יכול לצאת, אך חיי שיתוף תחת אותה קורת גג - זה סיפור אחר, לא יודע לגבי שאר הגברים, כי אני לא יוצא לדייטים עם גברים.
כל בר או ברת גיוס בני לפי צו הגיוס, חייבים בגיוס חובה לצבא, הופכים לרכוש הצבא והצבא עושה איתם מה שהוא רואה לנכון כרכוש הצבא שלוקח עליהם גם את האחריות במשך שלוש שנים לגברים, ובין שנתיים (לרוב) ואף לשלוש לנשים, ככה זה מאז קום המדינה. כדי לשנות את זה את צריכה להיבחר לכנסת להציע הצעת חוק שתתקבל ברוב, הרי אנו חיים במדינה דמוקרטית לא?
לא נראה לי שזה הולך להשתנות ואני לא חושב שמתפקידי או תפקידך לקבוע את זה, את בהחלט יכולה להפגין על זה (מדינה דמוקרטית וכו' - לגיטימי, זכותך) או להצביע למפלגה שמאמינה בדרך זו או אחרת במועד הבחירות לכנסת. הדרך שלך לשנות את זה עוברת רק דרך הכנסת, ברוב מכריע, מן הסתם ושוב - לא נראה לי שזה יקרה אם בכלל או בקרוב.
עצם מה שכתבת אינו לבחירה ע"י האזרחים חייבי הגיוס, החוק הוא חובה וכך גם הגיוס לצבא, מן הסתם יש אזרחים לא מעטים שמתחמקים מחובת הגיוס, והשרות כידוע לך הוא חובה מעוגנת בחוק, ולא לבחירה כבקשתך או כבקשתי היכן נשרת או מה נעשה הלאה. אלו שמתחמקים, עושים זאת בתואנות שונות, כל אחד והסיפור שלו, אמיתי או שלא, רפואי, נפשי אחר, חלק משקרים ולא מציינים מהי באמת הסיבה האמיתית לסרבנות השירות וחלק ישבו בכלא על צו מצפונם והאידיאולוגיה שלהם כמו יונתן בן ארצי, עד שקיבל מה שרצה (שחרור על צו מצפון ולא על "אי התאמה") - אחרי לא מעט זמן בכלא...
אף אחד לא טען שלצבא אין כשלים, ברור שיש, יש לא מעט מנגנונים שמפקחים על הכשלים הללו, לארוך כל שרשרת הפיקוד, בצבא ומחוצה לו ובוועדות שונות בכנסת.
ביחס לצבאות אחרים בעולם הצבא שלנו נחשב לאחד המוסריים שיש, והוא חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית והתרבות הישראלית, ככור היתוך.
אין לי מושג על איזו פגיעה באזרחים (ישראלים) את מדברת, מה שכתב אותו אל"מ במיל לפני כשבועיים הייתה כדי לא לפגוע פיזית בנשים לטווח ארוך בתפקידים מסוימים בצבא שלא מתאימים למבנה הגוף הנשי, עם עדויות מגובות על נזקים בלתי הפיכים שנגרמו להן, היו לו עוד טענות כרימון, עם לא מעט סימוכין והנושא לפי מה שהבנתי נבדק ע"י לא מעט גורמים ואף עלה בדיון טלביזיוני מאוד מעניין שהיו בו גם נציגות מאירגוני הנשים וגם אותו אל"מ במיל (רז שגיא) שהסביר את דבריו, ועוד ח"כ שהביא נק' מאוזנת לשני הצדדים, אין לי לינק לדיון הנ"ל, אבל היה כאן שרשור....
*******
לא הבנתי מה הקשר בין פמיניזם לטמטום וביחס אלי. גם לא הייתי מגדיר פמיניזם כטמטום, עם זאת - כל החברות שלי, לרבות גרושתי וכולל הנוכחית שגרה איתי השתייכו לסקאלה הציונית מימין ושמאל על שלל הרבדים של הסקאלה הזו, שזה מאסט מבחינתי וזה המכנה המשותף ברמת הערכים, במיוחד אם חושבים על דור ההמשך. אני לא אגדל ילדים בבית שאינו ציוני, זה בטוח.
ייתכן ואחת מהן, בקשר ארוך כשנה לפני כמה שנים טובות, הייתה פמיניסטית או חלקה לא מעט ערכים זהים שהתנגשו עם שלי - כשמדובר בחיי שיתוף תחת אותה קורת גג זה מפריע לי, גם לא הייתה לי מודעות כה רבה לנושא דאז, מה עוד שהיא בגדה בי עם אחד מחברי לשעבר והתחתנה איתו, כך שלא טרחתי לברר את מה שעד היום אני לא יודע אם הגדירה עצמה כפמיניסטית או שרק התנהגה ככזו. מה שכן לא הצלחנו ממש לגור ביחד, אלא גרנו-בערך אצלה. אני לא אוהב לקבל פקודות בבית וגם לא מחלק כאלו מן הסתם, כשאני גרתי לבדי, ניהלתי את הבית לבדי, ואם היא באה עם הערכים המסורתיים של גבר אישה מהבית, מהמהות שלה - אני ארגיש את זה ואתחבר לזה באופן טבעי כחלק בלתי נפרד מהקשר שיכול להתפתח לגור ביחד מהכיוון שלי ואף אדחף לשם, אם שאר המרכיבים שלא פחות חשובים - מתאימים - ויש לא מעט כאלו בכל קשר, ואם לא אז כנראה שלא אצליח, אישית, לגור ביחד באותה דירה עם פמיניסטית ולנהל משק בית משותף - אני גם לא "שותף מלא" לענייני הבית כשאני גר עם מישהי, ומתמקד בעבודה ובעוד דברים ועוזר כשאני יכול או מתחשק לי. אבל יש גברים שיכולים, ייתכן והם יותר כנועים באופי או חנונים, איני יודע איזה טייפ של גברים מתחברים לפמיניסטיות.
מלבד חבר מהעבר שהיינו צוחקים עליו שאשתו מחלקת לו הוראות בפקודה בבית איפה ומתי לנקות וממש צועקת עליו והיה מקבל "פאס" לצאת לרכב איתנו עם האופנועים בשטח, אני משער שהיא פמיניסטית או שהוא סתם סמרטוט באופי, לפחות לפי ההתנהגות כלפיו - אפילו פעם לקחתי אותו לצד וניסיתי לגעת איתו בנושא בעדינות כשייבשה אותו מולי - איני יודע בוודאות - ובטח לא היה נעים לשאול דאז. אם את רוצה את יכולה לפתוח פוסט על הנושא פמיניזם ו-מגורים משותפים תחת אותה קורת גג - כי ביננו כל גבר יכול לצאת לדייט עם פמיניסטית וגם לשכב איתה - חיי שיתוף - סיפור אחר לגמרי, מלבד השערות שונות - אין לי תשובה בעצמי, מלבד שלי זה לא היה מסתדר לדעתי.
בוא נסכם שדייט עם פמיניסטית (או סקס) גם סוקי יכול לצאת, אך חיי שיתוף תחת אותה קורת גג - זה סיפור אחר, לא יודע לגבי שאר הגברים, כי אני לא יוצא לדייטים עם גברים.
כפי שכבר
הסברתי והראיתי, אי השוויוניות בשירות בצה"ל פוגעת באזרחיות ישראל. צה"ל עצמו פוגע באזרחי ישראל הערבים והפלסטינים, איידוליזציית השירות בצה"ל פוגע בכל מי שאינו כשיר לשירות והשירות עצמו פוגע במי שמתנגד למעשיו של צה"ל. בקיצור, צה"ל פוגע בהרבה אזרחים ולא אזרחים, ישראלים ולא ישראלים, נשים ולא נשים. צבא הוא לא תכלית בפני עצמה, צבא הוא כלי: כלי שתפקידו להגן על בני אדם. אם במקום להגן על בני אדם הוא פוגע בהם, אין שום סיבה שבני אדם יחיו בתחום שעליו הצבא לכאורה מגן, אלא אם כן אין להם ממש ברירה.
אליבא ד'ערכים ציוניים: אני דור 11 בארץ מצד אחד ונכדה לניצולי שואה מצד שני. משפחתי לא הגיעה לכאן כדי להתעלל בבני עם אחר. כיבוש הוא הדבר הרחוק ביותר שאני יכולה להעלות על הדעת מציונות.
אשר לפמיניזם: אני לא חושבת שיש לך מושג מהו פמיניזם ואיך פועלים אנשים פמיניסטיים. ההורים שלי, לדוגמה, חיים בזוגיות שוויונית. מעולם לא ראיתי את אמא שלי מייבשת את אבא שלי, או להיפך. חלוקת התפקידים ביניהם גם היא יחסית מסורתית. אבל אבא שלי הוא שותף פעיל למטלות הבית, את ההחלטות החשובות הם מקבלים ביחד ולא יעלה על הדעת שאבא שלי יחזור הביתה אחרי יום עבודה, ירים רגליים ויצפה שאמא שלי - העסוקה לא פחות - תשרת אותו.
אני יכולה לומר לך שאני באופן פרטיקולרי לא מצפה מבן-זוגי לנקות או לבשל, אבל אני רק בחורה אחת עם העדפות ספציפיות, ובהחלט נראה לי סביר שבקשר שבו שני בני הזוג עסוקים במידה שווה, אין סיבה לצפות דווקא מהאישה להעמיס על עצמה יותר מטלות מהגבר. השורה התחתונה היא כזו: אני לא משרתת ואם מישהו חושב שמעצם היותי אישה, נגזר לי תפקיד מסוים בחיים, אז הוא כנראה לא צריך להעביר את הגנים שלו הלאה - איתי, או בכלל.
הסברתי והראיתי, אי השוויוניות בשירות בצה"ל פוגעת באזרחיות ישראל. צה"ל עצמו פוגע באזרחי ישראל הערבים והפלסטינים, איידוליזציית השירות בצה"ל פוגע בכל מי שאינו כשיר לשירות והשירות עצמו פוגע במי שמתנגד למעשיו של צה"ל. בקיצור, צה"ל פוגע בהרבה אזרחים ולא אזרחים, ישראלים ולא ישראלים, נשים ולא נשים. צבא הוא לא תכלית בפני עצמה, צבא הוא כלי: כלי שתפקידו להגן על בני אדם. אם במקום להגן על בני אדם הוא פוגע בהם, אין שום סיבה שבני אדם יחיו בתחום שעליו הצבא לכאורה מגן, אלא אם כן אין להם ממש ברירה.
אליבא ד'ערכים ציוניים: אני דור 11 בארץ מצד אחד ונכדה לניצולי שואה מצד שני. משפחתי לא הגיעה לכאן כדי להתעלל בבני עם אחר. כיבוש הוא הדבר הרחוק ביותר שאני יכולה להעלות על הדעת מציונות.
אשר לפמיניזם: אני לא חושבת שיש לך מושג מהו פמיניזם ואיך פועלים אנשים פמיניסטיים. ההורים שלי, לדוגמה, חיים בזוגיות שוויונית. מעולם לא ראיתי את אמא שלי מייבשת את אבא שלי, או להיפך. חלוקת התפקידים ביניהם גם היא יחסית מסורתית. אבל אבא שלי הוא שותף פעיל למטלות הבית, את ההחלטות החשובות הם מקבלים ביחד ולא יעלה על הדעת שאבא שלי יחזור הביתה אחרי יום עבודה, ירים רגליים ויצפה שאמא שלי - העסוקה לא פחות - תשרת אותו.
אני יכולה לומר לך שאני באופן פרטיקולרי לא מצפה מבן-זוגי לנקות או לבשל, אבל אני רק בחורה אחת עם העדפות ספציפיות, ובהחלט נראה לי סביר שבקשר שבו שני בני הזוג עסוקים במידה שווה, אין סיבה לצפות דווקא מהאישה להעמיס על עצמה יותר מטלות מהגבר. השורה התחתונה היא כזו: אני לא משרתת ואם מישהו חושב שמעצם היותי אישה, נגזר לי תפקיד מסוים בחיים, אז הוא כנראה לא צריך להעביר את הגנים שלו הלאה - איתי, או בכלל.
קראתי.
את בעצמם חותרת לסדר חדש, new world order, אם הדמוקרטיה לא באה טוב ואין רוב - הבא נעקוף אותה בסיבוב. מכיוון שידוע לך שדעתך היא מיעוט (ואפילו אפסי בישראל היהודית) לעומת הקונצנזוס שרובו "ציוני" בהגדרה ששנינו יודעים מהי, הגישה שלך חותרת לאנטי ממסדיות ואפילו לאנרכיה תוך כדי פגיעה בדמוקרטיה שאליה מצד את אחד - חותרת אך מצד שני את גם לא יכולה לשנות כשאת במיעוט, וכשאת אומרת - "זו לא הציונות שלי", וזה "לא הצבא שאני מאמינה בו", את בעצם פודעת בדמוקרטיה הקיימת שגם היא לא לרוחך.
בעיני זה לא שונה מאדם שקם בבוקר ואומר, המיסים הולכים לדוסים ולערבים או לגנבים בממשלה ולחכ"ים בטלנים - לא בא לי לשלם אותם כי: "ככה וככה".
הכל טוב ויפה כשמדובר באידיאולוגיה - ואני בטוח שיש לך בסיס לאידיאולוגיה שלך ולא סתם שלפת שפן מהכובע, אבל אם ההוא לא יתגייס כי זה צבא כיבוש וההוא לא יתגייס כי זה צבא גירוש וההוא לא ישלם מיסים כי ממילא זה הולך לדוסים, אז ההוא יגנוב כי כולם גנבים ורמאים וכל אחד יעשה מה שהוא רוצה - והנה לך אנרכיה.
אני לא קורא לך אנרכיסטית, אך אני חושב שייתכן ואת נותנת לאידיאולוגיה החדורה שלך להגדיר אותך כאדם? ויכול להיות שקצת גמישות ניח אם פגשת מישהו שאומר לך:
"חיי ותני לחיות, את מאמינה בX מכבד את זה לא מאמין בהכל אבל מוכן להקשיב - אני מאמין בY גם אם את לא מסכימה עם זה, אבל בוא נתמקד במה שאנחנו כן מסכימים עליו" - באהבה נניח, בתקשורת, שמאוד חשובה ובשאר נושאים משותפים שאתם אוהבים.
אני כן חושב שיש לך דעות מוצקות מאוד ואג'נדה מכובדת גם אם אני אישית (צבר, דור תשיעי בארץ מצד אבא) לא מסכים עם מרבית הדברים, אך ייתכן וזו השערה שלי שאת לא משאירה מקום לפשרות, כ-נישה, ויש מצב שזה יצמצם לך את המבחר שלדעתי יכול להגיע מהצד השמאלי / ליברלי של המפה אם "תתפשרי" על ציוני, נניח.
אבל את זה רק את יכולה יודעת, והשאלה היא האם יש לך מקום בתוך האידיאולוגיה הצרופה לאחר שאולי לא רואה איתך אחד לאחד את האני מאמין הזה? נניח חלק מכך.
או שאת עד כדי כך אקטיביסטית שמוכנה להמר על הפן הזוגי או אפילו לאבד אותו כמעט לחלוטין רק כדי להגשים חלומות שאולי לא יתגשמו?
יש גם תמיד את האופציה של בן זוג לא יהודי / ערבי / וכד' - אמנם אין כאלו בפורום ככל הידוע לי, אבל זו גם אופציה כשדאני חושב על זה ושווה לך לבדוק את זה.
בהצלחה, זה הכי חשוב.
את בעצמם חותרת לסדר חדש, new world order, אם הדמוקרטיה לא באה טוב ואין רוב - הבא נעקוף אותה בסיבוב. מכיוון שידוע לך שדעתך היא מיעוט (ואפילו אפסי בישראל היהודית) לעומת הקונצנזוס שרובו "ציוני" בהגדרה ששנינו יודעים מהי, הגישה שלך חותרת לאנטי ממסדיות ואפילו לאנרכיה תוך כדי פגיעה בדמוקרטיה שאליה מצד את אחד - חותרת אך מצד שני את גם לא יכולה לשנות כשאת במיעוט, וכשאת אומרת - "זו לא הציונות שלי", וזה "לא הצבא שאני מאמינה בו", את בעצם פודעת בדמוקרטיה הקיימת שגם היא לא לרוחך.
בעיני זה לא שונה מאדם שקם בבוקר ואומר, המיסים הולכים לדוסים ולערבים או לגנבים בממשלה ולחכ"ים בטלנים - לא בא לי לשלם אותם כי: "ככה וככה".
הכל טוב ויפה כשמדובר באידיאולוגיה - ואני בטוח שיש לך בסיס לאידיאולוגיה שלך ולא סתם שלפת שפן מהכובע, אבל אם ההוא לא יתגייס כי זה צבא כיבוש וההוא לא יתגייס כי זה צבא גירוש וההוא לא ישלם מיסים כי ממילא זה הולך לדוסים, אז ההוא יגנוב כי כולם גנבים ורמאים וכל אחד יעשה מה שהוא רוצה - והנה לך אנרכיה.
אני לא קורא לך אנרכיסטית, אך אני חושב שייתכן ואת נותנת לאידיאולוגיה החדורה שלך להגדיר אותך כאדם? ויכול להיות שקצת גמישות ניח אם פגשת מישהו שאומר לך:
"חיי ותני לחיות, את מאמינה בX מכבד את זה לא מאמין בהכל אבל מוכן להקשיב - אני מאמין בY גם אם את לא מסכימה עם זה, אבל בוא נתמקד במה שאנחנו כן מסכימים עליו" - באהבה נניח, בתקשורת, שמאוד חשובה ובשאר נושאים משותפים שאתם אוהבים.
אני כן חושב שיש לך דעות מוצקות מאוד ואג'נדה מכובדת גם אם אני אישית (צבר, דור תשיעי בארץ מצד אבא) לא מסכים עם מרבית הדברים, אך ייתכן וזו השערה שלי שאת לא משאירה מקום לפשרות, כ-נישה, ויש מצב שזה יצמצם לך את המבחר שלדעתי יכול להגיע מהצד השמאלי / ליברלי של המפה אם "תתפשרי" על ציוני, נניח.
אבל את זה רק את יכולה יודעת, והשאלה היא האם יש לך מקום בתוך האידיאולוגיה הצרופה לאחר שאולי לא רואה איתך אחד לאחד את האני מאמין הזה? נניח חלק מכך.
או שאת עד כדי כך אקטיביסטית שמוכנה להמר על הפן הזוגי או אפילו לאבד אותו כמעט לחלוטין רק כדי להגשים חלומות שאולי לא יתגשמו?
יש גם תמיד את האופציה של בן זוג לא יהודי / ערבי / וכד' - אמנם אין כאלו בפורום ככל הידוע לי, אבל זו גם אופציה כשדאני חושב על זה ושווה לך לבדוק את זה.
בהצלחה, זה הכי חשוב.
אציין עוד משהו.
אני בהחלט חשוב שברמת התיאוריה עשית "סדר בדברים" איך הכל צריך לתקתק ולעבוד "במדינת ישראל לפי דרכה של מנומשת", הבעיה היא שגם אם עשית סדר חדש במדינה, נוכח המציאות העכשווית ודעת הרוב - הוא פשוט לא ישים ולא יכול לעבוד.
כמו שאקח את החלומות היפים של קארל מרקס לאותה תקופה על סוציאליזם/מרקסיזם ואוטופיה שהכל אמור לעבוד בה כמו שעון - והמציאות המעוותת שהייתה בפועל בברה"מ של קומוניזם רע, מעוות, אלים, אכזרי ומסואב (אפילו לא הייתי צריך להקצין לצפון קוריאה ו-וונצואלה של צ'אבז) רק כדי להמחיש את ההבדל העצום בין המצוי לרצוי שהיה גורם למארקס לעשות סאלטות על סאלטות ולזוז באי נחת בקברו.
מקווה שהמחשתי.
אני בהחלט חשוב שברמת התיאוריה עשית "סדר בדברים" איך הכל צריך לתקתק ולעבוד "במדינת ישראל לפי דרכה של מנומשת", הבעיה היא שגם אם עשית סדר חדש במדינה, נוכח המציאות העכשווית ודעת הרוב - הוא פשוט לא ישים ולא יכול לעבוד.
כמו שאקח את החלומות היפים של קארל מרקס לאותה תקופה על סוציאליזם/מרקסיזם ואוטופיה שהכל אמור לעבוד בה כמו שעון - והמציאות המעוותת שהייתה בפועל בברה"מ של קומוניזם רע, מעוות, אלים, אכזרי ומסואב (אפילו לא הייתי צריך להקצין לצפון קוריאה ו-וונצואלה של צ'אבז) רק כדי להמחיש את ההבדל העצום בין המצוי לרצוי שהיה גורם למארקס לעשות סאלטות על סאלטות ולזוז באי נחת בקברו.
מקווה שהמחשתי.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.