שבעה לדעתי באה בדיוק ממקום הפוך
ממקום של התייחדות עם חיי המת, עם מה שעשה, עם מי שהיה ועם החלל שהותיר.
בוכים כי מתגעגעים לחיים, אבל זוכרים שהחיים הם החשובים.
אני יודע שאתה לא אוהב את זה, ואני מתנצל מראש, אבל המשמעות של השבעה ביהדות היא בדיוק זה.
ישנם דברים שלמים והלכות שלמות בנוגע לשבעה, שכל מטרתן היא למנוע בכי שהוא ריק מתוכן, בכי וצער שמנותק מהחיים,
ומנציח את המוות.
שבעה נועדה על מנת להעלות על נס את פעלך ואת החיים העצומים והנפלאים שאתה חי, כי הם לא סתם, יש להם משמעות גדולה
ועצומה, לכל אחד.
אבל זה בדיוק שבעה ימים, כדי לתחום את האבל, כדי לא לשקוע בו ולא לתת לו להשתלט על הכל.
אין כאן שום פולחן מוות. יש כאן הנצחה של החיים, וזה בעיני הבדל עצום עצום.
אני משער שאתה אולי לא הכי מתחבר לעמדה הזו, בגלל המקום ממנו אני מביע אותה, ואני מתנצל מראש אם הדברים פוגעים בך
בצורה בלתי מכוונת
