מעצבן, לא מפתיע, אבל לא סוף הדרך
א. הדבר מייצג מצב בלתי נסבל בו הממשלה היא למעשה הרשות המחוקקת בישראל, ולא הכנסת. החלטות ועדות שרים לענייני חקיקה, שיוצרות מחוייבות קואליציונית, רומסות את הדמוקרטיה בישראל לפיה הכנסת אמורה להיות הגוף המחוקק. ב. לא מפתיע שועדת שרים לענייני חקיקה התנגדה - בלי קול ברור ממשרד התחבורה מול התנגדות גורפת של האוצר - להתנגד להצעת החוק זה כמו לשבת על הגדר בשביל השרים. שרים שהיו תומכים בה, היו הופכים למרדנים. הסבירות היא שבלי תמיכה של שטייניץ או ביבי בנוגע לחוק זה, ועדת השרים לא תשנה את עמדתה. ג. לא מדובר בדחיית הצעת החוק, אלא בכך שהקואליציה תתנגד להצעת החוק. עם זאת, מכיוון שהצעת החוק מלכתחילה הוגשה על ידי חברי כנסת שבחלקם הם חברי קואליציה ומכיוון שהתמיכה ברוכבים כרגע היא בין רוב מחברי הכנסת, בעבודה נכונה הצעת החוק יכולה וצריכה לעבור. ד. מהי העבודה הנכונה? לוודא שכל אחד מהחתומים על הצעת החוק יושב במליאה בשעת ההצבעה ולוחץ על הכפתור. רוב תומכים לא יעזור אם הם מחוץ למליאה או לכנסת בזמן ההצבעה. מה זה אומר? על מטה המאבק לעשות הכנה מראש - כמו שודאי כבר יודעים שם - הן "לנדנד" לח"כים התומכים לקראת ההצבעה והן ביום ההצבעה לדאוג לסחוב אותם באוזן לאולם המליאה ושיצביעו. כל זה אפשרי וגם יקרה אם נמשיך להיות מחוייבים למאבק. וזה מה שקורה שכתב לענייני רכב מנסה להסביר הליכי חקיקה... טוב, אני חוזר בי מההכללה - זה מה שקורה שכתב ספציפי שעושה קופי ופייסט, פעם מפה ומפעם משם, מקבל הפעם את הדברים לכתבה "משם"... (ואני אנצל את ההזדמנות - כולכם היום הייתם נהדרים, בייחוד הסיירת שיצאה ממחלף ירקון
)