לא ממש מסכימה
אוהבת מאוד ספרי היסטוריה וספרי סיפורת קלאסיים.
כילדה הייתה לי גישה בלתי מוגבלת כמעט, בעיקר בחופש הגדול, לספריה של סבא (שם בילינו כל קיץ...) ודרך הספרים שלו גיבשתי את אהבתי להיסטוריה, לארכיאולוגיה, לתנ"ך ופרשנויותיו המודרניות..
גם כיום (!!) אני עדיין מעלעלת בספרים שקראתי בילדותי ועדיין עימי - ג'יןן אייר, שרלוק הולמס, ספרים של אוריאל אופק על איך נכתבו ספרי ילדים וכו'.. שלל דוגמאות, ואני שמחה שגם לילדים שלי יש אליהם ולספרים נוספים, חדשים יותר וטובים לא פחות, גישה חופשית.
ספרים בעלי ערך תרבותי/ ספרותי הם מבחינתי נכס, ואין ספק שזמינותם בבית שונה לגמרי מזמינותם בספריה הציבורית ובהתאם גם "גילויים" ע"י הילד/ המבוגר מחדש שוב ושוב..
החלפתי המון ספרים בספריה בילדותי, אני מחליפה עם הילדים כיום גם כן, ועדיין הזכרונות הכי מתוקים, וההנאה הכי ספונטאנית, וגילוי עולמות חדשים ממש זכורים לי מהספריה של סבא (וגם מהספריה של הוריי כמובן, אבל אצל סבא היו הספרים הכי שווים
)
גם לראות את ילדיי הקטנים יותר מעלעלים בפרים שלהם, שנמצאים במדפים שמתאימים לגובהם עושה לי כיף. זה משהו שאין בפריה ציבורית, ואני לרגע לא מתעלמת מחשיבותה ומהתפקיד הנהדר שמילאה בחיי כילדה ובחיי ילדיי כיום.
לעומת זאת, דרך אגב, תובנות מהעידן החדש מעניינות אותי כקליפת השום ממש כשמדובר על ספרים