טוב, הנה הקטע עם אופק ובר לגבי טליה: היא אומרת לו - "עם טליה, די". "גם מחר לא לדבר על זה". הוא עונה לבר - "אני לא מנסה אבל".
פחות חיובי ממה שקיוויתי, באסוש.
פחות חיובי ממה שקיוויתי, באסוש.
באמת שאי אפשר להבין כלום…כנראה שיפסיק לתת לזה במה…שזה מה שהוא כבר עושהטוב, הנה הקטע עם אופק ובר לגבי טליה: היא אומרת לו - "עם טליה, די". "גם מחר לא לדבר על זה". הוא עונה לבר - "אני לא מנסה אבל".
פחות חיובי ממה שקיוויתי, באסוש.
משתמע גם לא לתת במה לטליה? לדחוק לצד?טוב, הנה הקטע עם אופק ובר לגבי טליה: היא אומרת לו - "עם טליה, די". "גם מחר לא לדבר על זה". הוא עונה לבר - "אני לא מנסה אבל".
פחות חיובי ממה שקיוויתי, באסוש.
אהאופק עכשיו במטבח, יפה כל כך, חתיך על, באמת יכול לדגמן ברמה עולמית. וחוץ מיזה, גם חכם, ציני, מתוק וצימוק...... מצחיק איך הוא וטליה זה לצד זה במיטבח, דממת אלחוט בינהם, אבל אני שטחית, מתרכזת בזה שהוא נראה היום וואו
בעיקר שאין עומק, אז גם השטחיות יש לה ערך משל עצמה.אה
זה לפעמים הכי כיף להתרכז בשטחיות
מניסיון
לכי על זה בכל הכוח!
לא מסכימהבעיקר שאין עומק, אז גם השטחיות יש לה ערך משל עצמה.
אה
זה לפעמים הכי כיף להתרכז בשטחיות
מניסיון
לכי על זה בכל הכוח!
בר שאלה אותו אם הוא רוצה ירוקים, ולאחר שהבין שזה כוסברה ולא משהו אחר - הוא ויתר.אופק עכשיו במטבח, יפה כל כך, חתיך על, באמת יכול לדגמן ברמה עולמית. וחוץ מיזה, גם חכם, ציני, מתוק וצימוק...... מצחיק איך הוא וטליה זה לצד זה במיטבח, דממת אלחוט בינהם, אבל אני שטחית, מתרכזת בזה שהוא נראה היום וואו
צועדים יחד היד הראש והלב. היכולת הפלאית ליצור את השמש במקום שהיא שקעה אפילו אם השמש מלנכולית.מרי, הנה
עוד יום חלף. עוד יממה ללא תוחלת.
קרני השמש מרצדות על שאריות נזלת
בבריכה. בריכה צלולה שחוללה,
והקופים עודם שרים במקהלה.
גם הספסל ידע ימים טובים יותר.
לא עוד. כעת עצוב,
אוטם אוזניו כל לילה כי התוכן כה נבוב,
שירת הלל לאדומי ישבן מלחכי הכלוב.
אין פואנטה. התייאשתי.
עד הרגע הבאיש לי כרגע מין הרגשה של הפוגה רגשית. כולם לגמרי נסבלים לי. הרגשה של פיוס ושקט נפשי. הרגשה נעימה
אני הכי איתך בעולם. מבחינתי היה אידיאלי אם היו מקבלים 0 מסרים מהעולם החיצון. זה רק הורס את המשחק ולא מעניין או מרגש בעליל.אני מודה ואני כנראה יחידה פה בעניין שביקורי משפחות לא מרגשים אותי.
לא אמינים לי.
לא מרגשת אותי ההתנהגות של הדיירים (כל עונה מחדש) כאילו הם שבויים בסוריה. ורואים את היקרים להם אחרי שנות שבי קשות ועינויים פיזים (אולי השירה של דניאל והצווחות של מרינה יכולים להחשב סוג של עינוי ), לא יודעת)
אפילו גלעד שליט והוריו אחרי חמש נות שבי לא התנהגו בצורה המטורפת והמטורללת שמתנהגים הדיירים האלו שבסך הכל עברו לגור באולפן טלויזיה מרצונם החופשי כחלק מהרצון שלהם להתפרסם.
הם יושבים בבריכה כבר חודשיים, אוכלים לעיתים טוב לעיתים קצת פחות טוב.
נהנים ממותרות שלרהבה אנשים אין והם בסך הכל שם חודשיים .
חבר'ה צעירים נוסעים לטיולים ארוכים בחו,ל ולא מתנהגים ככה.
כשנסעתי לבקר את הבן שלי בארגנטינה אחרי שנה שלא ראיתי אותו לא קוננו בשדה התעופה בצווחות ודמעות ולא נפלתי על הריצפה וקרעתי את הבגדים.
אני מאמינה שמעונה לעונה הם לומדים את הפוטנציאל של מפגש משפחות וכמה חשוב לדמוע הכי הרבה, לצעוק הכי חזק ובעוד עונה או שתיים כבר יתעלפו לנו מהתרגשות.
להודות לאמא על ההקרבה הגדולה (זה לא מובן מאליו.....זה כן מובן מאליו!!! זו אמא שלך) להגיע לנווה אילן באמצע היום כאילו זו באמת איזו הקרבה יוצאת דופן.
מודה שעם כל חוסר אהבתי לקאזם היחיד שהייתי יכולה להאמין לתגובה רגשית כל כך עוצמתית זה היה הוא לו אמא או אבא שלו היו מגיעים לשם.
בדיוק!!!אני הכי איתך בעולם. מבחינתי היה אידיאלי אם היו מקבלים 0 מסרים מהעולם החיצון. זה רק הורס את המשחק ולא מעניין או מרגש בעליל.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.