שרשור יזכור

שוקו לד

New member
שרשור יזכור../images/Emo16.gif

לרגל יום הזכרון חשבתי הרבה על חבר מאד קרוב שאיבדתי ואז חשבתי על הרעיון הזה לשרשור. חשבתי אולי נוכל לעשות שרשור על אנשים קרובים שאיבדנו במערכות ישראל- כל אחד שאיבד מישהו יכתוב עליו כמה מילים וכך ננציח את הקרובים לנו ונחלוק את חוויות האובדן
 
לזכר אילן לוי ../images/Emo16.gif

אילן ואני היינו חברים בתיכון כיתה יא' יב', הוא היה אהבת חיי, גבוהה, מתולתל, עיניים כחולות. מסיבה אישית ניפרדנו ונשארנו ידידים טובים. שנינו התגיסנו לצבא, אני פניתי לעזה ומהמזל שלי גם אילן שרת בעזה, בצנחנים. לאחר חצי שנה בעת שרותו הצבאי עלה על מטען צד ונהרג במקום. לזכר אילן ולזכר כולם
 
נפלה טעות.......

את השורה הזו כתבתי אני (יעלי ומנש) פשוט אני כותבת בפורום אחר גם בשם אמא חמודה ל 3 ושכחתי להחליף את השם. אז מצטערת.
 

michal66

New member
../images/Emo16.gif לזכר שרון בן אריה ז"ל

את חטיבת הביניים והתיכון למדתי בבית הספר האזורי בקיבוץ עין גדי. אנחנו היינו 8 ילדים שבאנו מהמושב והתאחדנו עם ילדי קיבוץ עין גדי בני גילנו והפכנו לכיתה אחת, כיתת "צלף". הכרתי את שרון כשהיה בן 12,אתם יודעים, בגיל 12 הבנים נראים עדיין ילדים. שרון היה ילד מקסים,בלונדיני,חייכן ושובב. וכשהפך לנער,הוא היה חתיך,חייכן ונשאר שובב. דון ז'ואן קראנו לו (חברתי רויטל ואני) עד היום אני זוכרת את החיוך שלו,מלא שמחה וחן. את ההודעה על מותו קיבלתי בבוקר יום הלוויה. בשעה 06:00 בבוקר,התקשרה אלי רויטל (חברה טובה מהכיתה),צלצול הטלפון העיר אותי משנתי. רויטל הודיעה לי ששרון נהרג. לא אשכח לעולם את הרגע הזה. נסעתי לירושלים,שם היתה הסעה לעין גדי. התאספנו כל חברי הכיתה בחדר של שרון. ישבנו על מיטתו,על הרצפה מסביב, העלנו זכרונות,בכינו,צחקנו ושוב בכינו. אח"כ הלכנו יחד לבית העלמין של הקיבוץ,על גבעה,בצל עצים לרגלי ההרים,מקום פסטורלי וכל כך עצוב. חברתי ואני הנחנו את גלגל הפרחים מחברי הכיתה על קברו. רגע מוזר ולא נתפס. שרון נהרג בלבנון,הם נסעו בשיירה,ועלו על מטען צד. משפחתו קיבלה את אות ההצטיינות מנשיא המדינה בטקס המסורתי בבית הנשיא, חודש לאחר מותו. אות ששרון אמור היה לקבל בחייו. יהי זכרו ברוך
 

שוקו לד

New member
ואני אתחיל:

שי ברייטנבאום במהלך התיכון היה לי ידיד מאד מאד קרוב, שתמיד עמד לצידי בכל מה שעברתי (ועברתי הרבה בגיל ההוא). תמיד ידעתי שאוכל לסמוך עליו. הקשר בינינו היה יומיומי- למרות שלמדנו בבתי ספר שונים, היינו נפגשים בכל יום ובילינו המון שעות ביחד. זה היה קשר אפלטוני לחלוטין והוא היה אחד החברים הקרובים לי ביותר.הוא היה גדול ממני בשנה והתגייס לפניי. שירת בגבעתי כך שלא ראיתי אותו הרבה אבל עדיין היה מתקשר אליי מהבסיס מדי יום ביומו.כשאני התגייסתי הקשר החל להתרופף, אני הייתי בטירונות ומיד אח"כ בקורס קצינות ובמהלך הקורס הקשר התנתק לגמרי.אחרי חצי שנה בערך שלא היינו בקשר, פגשתי אותו באוטובוס בדרך הביתה, ממש במקרה. הוא נראה עצוב ואדיש. כשהתעניינתי לשלומו, סיפר שהכל בסדר ושעכשיו הוא משרת בקריה, כי נפצע והורידו לו פרופיל. התרשמתי שמשהו עובר עליו אבל האמנתי שאם היה משהו רציני הייתי מרגישה. שייכתי את זה לעייפות.שבוע וחצי אח"כ דיברתי עם חברה טובה זמן תורנות בבסיס והיא סיפרה לי שהוא התאבד. קיבלתי את הבשורה באופן קשה מאד, ולמחרת עם סיום התורנות עליתי לקברו עם עוד מספר חברים שארגנתי. לצערי, הפסדתי את השבעה וההלוויה (פשוט כי לא ידעתי).בדיעבד התברר, שבזמן שירותו בגבעתי, נדמה לי שבלבנון, היתה התקלות עם מחבלים ואחד החברים שלו מת לו ממש בידיים. הוא לקח את זה מאד קשה ועל רקע נפשי הוחלט להעביר אותו לשירות קל"ב לקריה. אני פגשתי אותו באוטובוס יום לפני שהתאבד. זמן רב לא סלחתי לעצמי על סימני המצוקה שראיתי ולא ייחסתי להם חשיבות.דבר נוסף הוא, שאני מאמינה שהוא חיבר ביני לבין גיא. באותה תקופה גיא חיזר אחריי ולא כ"כ נעניתי לחיזוריו. באותו יום שהייתי תורנית בבסיס, גיא היה תורן איתי ותמך בי מרגע קבלת ההודעה. הוא אפילו עלה איתי לקבר יום למחרת. הרגישות והתמיכה שלו עשו לי משהו וגרמו לי להבין מי האדם המקסים שעומד מולי, וכך התחיל הקשר בינינו. שי הביא לחיי את גיא.שי, אני מתגעגעת אליך מאד ואתה מאד חסר לי. חבל לי שאינך כאן לראות את שתי בנותיי, לחלוק איתי את הרגעים השמחים והעצובים. חבל לי שלא יכולתי להיות שם בשבילך כשבאמת היית צריך אותי. כואב לי לחשוב שהרגשת כ"כ לבד. אוהבת אותך המון.
 
לזכר שניים

לזכר ניצן פרוג - בן של בת אחיו של אבא שלי. היה גדול ממני בשנה בלבד הקשר היה ביננו מועט בגלל המרחק הפיזי אבל אני לא אשכח כמה הוא היה יפה ואת העיניים שלו, העיניים הטובות שלו. עד היום לא יודעים אם הוא התאבד או מפליטת כדור. מאז שנהרג המשפחה עברה קשיים רבים והיה קשה לעכל את אובדנו של הבן (הבכור)במשפחה המצומצמת
 
../images/Emo16.gifלזכר גיורא שוהם ז"ל

גיורא ז"ל הוא בנו של אח של סבא שלי נעמי שמר כתבה עליו שיר שכל יום זיכרון שרים אני לא כותבת עליו כי לא הכרתי אותו (נהרג לפני שנולדתי) הראיתי לאימא שלי עכשיו את האתר והיא אומרת שהתמונה לא מחמיאה לו, שבמציאות הוא היה הרבה יותר חתיך מבתמונה.
 
למעלה