שרשור חדשים - ברוכים הבאים

אילת9

New member
אמא אמרה

אמא אמרה לי את מתכווצת. בואי, אקטין לך את הבגדים. הגברים אמרו לי את נחלשת, בואי, קל יותר להוריד לך תבגדים. האנשים אמרו לי את בודדת, בואי, קל יותר לכעוס בך כעסים. השמש אמרה לי את נשרפת והמתיקה סוד; את תשרפי עוד ועוד, ואת זאת אל תגלי לאף אחד, ממילא אף אחד לא ישמע. ושחקה. ואני שתקתי, עוד.
 
עכשיו אני

קרמל היינו שכובים כמו ילדים בחלקת הדשא עצומי עיניים מתאווים לקלוט בכל תא מתאי העור הסולריים שלנו קרני שמש ביום מאפיר. החום התיך את גרגרי הסוכר של ציפייתנו - אלו שנשרו מכיסי בכל פעם שנגעתי בך באקראי המתוכנן בקפידה, אלו שהנביטו המרצפות כמעגל מזדהר אור סביב רגליך בכל פעם שהשתהית לידי מבלי משים. הקרמל שלנו מתוק-מריר זהוב ויפהפה נמתח לחוטי זהב כשהסתובבת ומשכת השמיכה לעולמך. אתמולינו ומחרינו הקפואים חדרו אל הלא-כלום שנפער בינינו מצננים את המתיקות למדקרות קרושות, מרהיבות - אנדרטת מסמרים לשלשומנו.
 

iJIJ

New member
אשמח לחוות דעת

שלום לכולם, דבר ראשון - אין לי מושג בשירה! אבל זה לא אומר שאי אפשר לנסות.. נכון?! בכל מקרה אשמח לשמוע תגובות וחוות דעת. תודה רבה אולי זה משהו טוב שקורה לי עכשיו, כמו הסתיו של העידן החדש, אומר שטוב ומבפנים רקוב, אולי זו התקופה - או ראשיתה של התחלה. ועדיין שוכב, חושב ומסרב, להאמין ולהפנים, להכיר את החיים, החדשים, לדעת לנשק ולא רק לחבק, לדָעַת - ולא רק ללטף. זו לא הרגשה, זו ידיעה, כאילו כולם פה בי, אבל לא יודע איפה אני, רוצה ולא יודע איך, מנסה - אבל חושב
 

קסנדרה*

New member
שרשור חדשים - ברוכים הבאים ../images/Emo140.gif

לכל הכותבים החדשים, ברוכים הבאים בשם כל חברי הפורום. אתם מוזמנים לקרוא ולהגיב ליצירות בפורום, ורצוי אפילו קודם לבקשתכם שיגיבו ליצירותיכם. תודה ובהצלחה קסנדרה
 

lilit leilit

New member
סדין פרחוני

אתה תלך למקלחת אני אתכרבל עמוק יותר לא נוח בלי גופך. הסדין הפרחוני, הדפס דהוי מחמם את כתפי בדפוס רומנטי מיטיבה כסות תיטרלית על צמרמורת גווי. הדלת חצי פתוחה פסעתי על קצות האצבעות כי איני מכירה אותך איזו אישה נשקפת אלי מן המראה חציה דלת חציה חיה שיערה הנחשולי מתארך סביבה היא נראית לי יפה, אם כי. הנהו אתה. גופך וגבך יפה כפי שיפים רק בני מינך, אלי אדם והחוסן הזה שרוגם את הרוך מהעצם. כמו חתימה ידי פרושה על גבך המופתע גשר של משאלת לב תמה תני לכמיהה, אישה שתי ידיים נכרכות וניצולה אחת עצומה בארכיטיפ אנושי מצמידה מצח אל מפתנו של השכם אל הסדק הדק עגולת מרפק, מעוגלת מבט בטן וצמר ועור שלך- ויד קטנה ומשוגעת לואטת את מליארדי המיילים של התחושה צדודיות אחוזות עור בעור אור באור אני רואה, רואה תמיסה ניגרת על יציקת גרניט אחידה כה ברור, גבולות וקוים ומידור של גווים ובטנות, צמודים ולא נצמדים אנשים ונשים ודלתות הגב המצודד דו צידי לי ולא לי צדודי זיזי ואיזו טיפת אודם נוצצת על הקמיצה לשמאלי (זה נכון. סדין פרחוני של אכסניות זולות מחמם ב- 100 מעלות סינטטי. 0 מעלות טבעי).
 

אילת9

New member
היי לילילת

איני חובבת ביקורות אבל אנסה, מבינה במה מדובר, בשורה הראשונה. הכמיהה לגבר, לגופו, אכן, איך אפשר בלעדיו. את משמעות הסדין הדהוי לא הבנתי כל כך, במה הוא תורם להעברת הכמיהה והאהבה שלך אליו ההמשך הוא סיפורי יותר, ואני אישית חשתי חוסר השלמה עם עצמך מול המראה.. הפכת את עצמך לחלק מהדלת, ולחצי חיה, ובכל זאת נתת לאישה היפה להכנס בחריץ, שמציץ מולו.. כאילו רק הוא מאפשר לך לראות. ולידו את מרגישה פחות.. את מרגישה פחות ליד הגבר באופן כללי, הוא נראה לך חזק יותר יפה יותר.. אין בך קבלה נשית. יפה שמצאת בו רוך [אישית עוד לא הצלחתי למצוא בהם :p) בהמשך נסחפת להרבה מאוד תיאורים, אני מניחה שזו הסחפות רגשית, היה לי קשה לעקוב ולהבין, אחר השפה, והיתה תחושה קצת עמוסה אם כי מובנת מפאת עומס הרגשות שמקיף אותך. יש שם כמה משפטים שהייתי מפרידה לשירים בפני עצמם, מחלקת לחלקים, יש שם יופי והיה יותר קל להבחין בו כשהוא פחות עמוס. מקטע היד הקטנה, זה הלך והתערפל והובן פחות ופחות, נראה כאילו הדמות נסחפה למערבולת שלמה. והיא בלבלה גם אותי, בסוף המערבולת נראתה כאילו פרקה את השיר לגמרי, ולא הובן שם כלום "דו צידי ולא לי צדודי זיזי" לי בכל אופן. בשורה התחתונה, הייתי לוקחת שורות מקטע ה"כמו חתימה ידי פרושה" והלאה ואולי מחברת אותן זוגות זוגות, או שלשות, לראות איך זה יוצא. לארגן את השיר ואת המחשבות.. רק דיעה אישית שלי ואינך חייבת לקבל.. בכל מקרה תודה על שירך!
 

אייבי4

New member
ארמונות של חול

ארמונות של חול חצבת בנשמתי. נמסים עם הגאות וכשלעצמם - חסרי משמעות. וכשאני מסתכל בך מבעד לחלון זכוכית אני רואה רוח - רפאים. ידיי חצובות בשגרת היום. ועם שקיעת החמה אין לנשמתי כבר מנוחה. גלגלי ראשי מתחילים להסתובב... קווי מתאר דמותך מיתמרים להם מעלה מעלה... וכאשני יושב וחושב היכן אני עומד, יום חדש נוחת לו בחטף ואותו חלק נוסף בלבי נשרף. -------------------------------- * אשמח לקבל חוות דעת, תודה.
 
בפעם הראשונה

שלום, אייבי. כל הברכות על ההשתלבות בפורום. ----------------------------------------------- קראתי את שירך ומתקשה אני להבין את הרעיון החבוי בו (ובעצם אולי זוהי בעיתי), ואנסה להסביר מדוע. *** ארמונות של חול חצבת בנשמתי. ***מה לחציבה וארמונות חול? ארמונות בונים (מוסיפים על קיים) בעוד המילה חציבה מדברת על החסרה*** נמסים עם הגאות וכשלעצמם - חסרי משמעות. ***המושג חציבה, מביאה לארמונות חול משמעות, ומפליא הביטוי "חסרי משמעות" בשל כך*** וכשאני מסתכל בך מבעד לחלון זכוכית אני רואה רוח - רפאים. ידיי חצובות בשגרת היום. ***מהי משמעות הביטוי "חצובות בשגרת היום?. האם המובן שהדובר עסוק מאוד לאורך היום?**** ועם שקיעת החמה אין לנשמתי כבר מנוחה. גלגלי ראשי מתחילים להסתובב... קווי מתאר דמותך מיתמרים להם מעלה מעלה... ***הפניה לבחורה שהינו כדמות-אוויר. אהבתי את המשפט הזה*** וכאשני יושב וחושב ***שגיאת כתיב - וכאשני=וכשאני?*** היכן אני עומד, יום חדש נוחת לו בחטף ואותו חלק נוסף בלבי נשרף ---------------------------------------- כאמור, מתקשה אני להבין את הקשר בין הבתים ומהו קו המחשבה בשיר. מה לדוברת ולבילבולו של המשורר? האם החריזה פה אילצה ליצור משמעות שאיננה בנמצא? איתי
 
בפעם הראשונה

מסכים עם הערות איתי הכותב. עם זאת אני בקושי מוצא בעיית אילוץ בשל חריזה מהטעם הפשוט שכמעט אין בשיר חריזה, יש אחת - אולי אקראית בבית הראשון ושתי השורות המסיימות. מאחר שהשיר אינו בנוי על חריזה וריתמוס מציע לוותר גם על המעט הנ"ל. בהצלחה
 

קסנדרה*

New member
ברוך הבא אייבי ../images/Emo13.gif

ארמונות של חול חצבת בנשמתי. * שורה לדעתי מיותרת, כמו גם פחות ממשיכה את הרעיון של בניית ארמונות ש לחול על החוף נמסים עם הגאות * הם לא נמסים, אבל הם כן מתפרקים וכשלעצמם - חסרי משמעות. * חוסר המשמעות מאבדת פה את המשמעות המתבקשת, היות ואם הם נחצבו בנשמה (למרות הטעות הלוגית) אז הם רבי משמעות ולא חסרי משמעות. יש לדייק. כאשר הבית הראשון לא ברור, ודורש עיבודים נוספים, אני לא מוצאת את ההמשך רלוונטי לקריאה. עצרתי כאן. אני מציבה להשיב את היצירה לשולחן העבודה ולעבד ולשכתב עוד. וכשאני מסתכל בך מבעד לחלון זכוכית אני רואה רוח - רפאים. ידיי חצובות בשגרת היום. ועם שקיעת החמה אין לנשמתי כבר מנוחה. גלגלי ראשי מתחילים להסתובב... קווי מתאר דמותך מיתמרים להם מעלה מעלה... וכאשני יושב וחושב היכן אני עומד, יום חדש נוחת לו בחטף ואותו חלק נוסף בלבי נשרף.
 
תחושות

שלום, לצערי לא מצאתי בשיר הזה, מסוג השירה- אלא יותר רצף של חצי משפטים ומילים. הייתי יושב, וקצת מנסה לחבר את הדברים לרעיון כללי. הייתי עובד גם הניגודים - לדוגמא "לדעת ולא רק ללטף", שהוא במשקל עם "לדעת לנשק ולא רק לחבק" - לא הבנתי את החיבור בין המילים. עם קצת עבודה, וקצת בניית בסיס ועמוד שידרה לשיר, יכולה לאת מפה יצירה יפה.
 
עמכם הסליחה על שגיאות הקלדה

אווווו איזה שגיאות הקלדה יצאו לי... ככה זה שמקלידים בעיוור - מצטער על השגיאות.
 
למעלה