איזו מין השוואה זו?
הכנס מעולם לא היה "משפחתי" במובן של סעודה משפחתית שבה מישהו (מן הסתם ההורים) מארח על חשבונו את צאצאיו ומשפחותיהם, שבאים, אוכלים והולכים. אם כבר הייתי משווה את הכנס למשהו אז אולי הוא היה דומה יותר לנסיעה משותפת לאילת, נניח, שמישהו יוזם ומארגן, וכל מי שמצטרף משתתף בהוצאות. מה דעתך אם היית מארגן טיול לאילת שבו היית משקיע פי 100 מהמשתתפים האחרים בארגון, בציוד, באחריות ובהשקעת זמן ואנרגיה, והיית מבקש מכל אחד סכום שאפילו נמוך מחלקו בהוצאות הדלק. ואז, אחרי שנשאת בעוז את זיוני השכל של כולם ומילאת אחרי אינספור בקשות במהלך הטיול, ואחרי שכולם היו מבסוטים חלאס בסופו, היה בא מישהו ומתחיל להתלונן ולהעלות טרוניות שונות? גם אז היית שמח ומאושר ש"הטיול שומר על צביון משפחתי"? אתה יודע מה, אולי היית צודק, זה באמת סוג של צביון משפחתי במובן הזה שההסטוריה הגנאולוגית במשפחה מתירה לצאצאים בארצנו להתקיים ללא הרהור על חשבון ההורים גם עד גיל מופלג (20 ומשהו וגם מעבר לכך). אולי באמת העניין של דדלוס הוא בכנס משפחתי במובן של סעודה משפחתית -לבוא, לאכול, להיות מחוזר ואז לקום וללכת ואולי אפילו את הכלים לא צריך להוריד מהשולחן. אחרי הכל, בשביל מה יש מארגן כנס, כלומר, התכוונתי אמא. ואין קשר בין לקחת כסף לבין להיות מסחרי. גם דברים התנדבותיים לחלוטין עולים כסף (אתה יכול לבחון למשל את התקציב של "יד שרה", ארגון התנדבותי לחלוטין, שתקציבו 67 מליון ש"ח לשנה). כל עוד הארגון מבוצע ללא משיכת משכורת כלשהי, ובעלי התפקידים המשולמים הינם אנשי מקצוע וקבלני חוץ, וכל עוד אין עילה לשחיתות או מעילה, אני לא רואה איפה הבעיה. ולגבי הדו"חות הכספיים, כזכור לותיקים, בכל 9 הכנסים שארגנתי (6 כנסים מרכזיים, ועוד 3 כנסים קטנים יותר) פורסמו דו"חות מפורטים באתר הכנס. רון הפסיק עם זה וגם הוריד את הדו"חות שאני שמתי שם מסיבה טובה, שאני בתמימותי לא חשבתי עליה. הוא האיר את עיני שיש בעיה מובנית של קונפליקט בין רשויות המס לבין אירועים כמו הכנס בהם הרבה מבוסס על בארטר. אני לא יכול לפרט עוד בפורום ציבורי כזה אבל מי שרוצה מוזמן לשלוח לי מייל ואסביר למה אני מתכוון.
הכנס מעולם לא היה "משפחתי" במובן של סעודה משפחתית שבה מישהו (מן הסתם ההורים) מארח על חשבונו את צאצאיו ומשפחותיהם, שבאים, אוכלים והולכים. אם כבר הייתי משווה את הכנס למשהו אז אולי הוא היה דומה יותר לנסיעה משותפת לאילת, נניח, שמישהו יוזם ומארגן, וכל מי שמצטרף משתתף בהוצאות. מה דעתך אם היית מארגן טיול לאילת שבו היית משקיע פי 100 מהמשתתפים האחרים בארגון, בציוד, באחריות ובהשקעת זמן ואנרגיה, והיית מבקש מכל אחד סכום שאפילו נמוך מחלקו בהוצאות הדלק. ואז, אחרי שנשאת בעוז את זיוני השכל של כולם ומילאת אחרי אינספור בקשות במהלך הטיול, ואחרי שכולם היו מבסוטים חלאס בסופו, היה בא מישהו ומתחיל להתלונן ולהעלות טרוניות שונות? גם אז היית שמח ומאושר ש"הטיול שומר על צביון משפחתי"? אתה יודע מה, אולי היית צודק, זה באמת סוג של צביון משפחתי במובן הזה שההסטוריה הגנאולוגית במשפחה מתירה לצאצאים בארצנו להתקיים ללא הרהור על חשבון ההורים גם עד גיל מופלג (20 ומשהו וגם מעבר לכך). אולי באמת העניין של דדלוס הוא בכנס משפחתי במובן של סעודה משפחתית -לבוא, לאכול, להיות מחוזר ואז לקום וללכת ואולי אפילו את הכלים לא צריך להוריד מהשולחן. אחרי הכל, בשביל מה יש מארגן כנס, כלומר, התכוונתי אמא. ואין קשר בין לקחת כסף לבין להיות מסחרי. גם דברים התנדבותיים לחלוטין עולים כסף (אתה יכול לבחון למשל את התקציב של "יד שרה", ארגון התנדבותי לחלוטין, שתקציבו 67 מליון ש"ח לשנה). כל עוד הארגון מבוצע ללא משיכת משכורת כלשהי, ובעלי התפקידים המשולמים הינם אנשי מקצוע וקבלני חוץ, וכל עוד אין עילה לשחיתות או מעילה, אני לא רואה איפה הבעיה. ולגבי הדו"חות הכספיים, כזכור לותיקים, בכל 9 הכנסים שארגנתי (6 כנסים מרכזיים, ועוד 3 כנסים קטנים יותר) פורסמו דו"חות מפורטים באתר הכנס. רון הפסיק עם זה וגם הוריד את הדו"חות שאני שמתי שם מסיבה טובה, שאני בתמימותי לא חשבתי עליה. הוא האיר את עיני שיש בעיה מובנית של קונפליקט בין רשויות המס לבין אירועים כמו הכנס בהם הרבה מבוסס על בארטר. אני לא יכול לפרט עוד בפורום ציבורי כזה אבל מי שרוצה מוזמן לשלוח לי מייל ואסביר למה אני מתכוון.