וידוי, למה יהודה כזה טריגרי בשבילי- היה לי חבר טוב בדיוק מאותו הסוג. עושה רושם של "גאון" עלאק (בפועל עקפתי אותו בכל פרמטר אפשרי, מה שלא מנע ממני להיות בטוחה שהוא יודע הכי טוב ויש לי מה ללמוד ממנו), גאון אבל חסר כל יכולת בחיים- לשמור על קשרים עם אנשים, לשמור על שגרה נורמלית ובריאה. בנאדם שתמיד צריך "לתמוך" בו בכל תהליך. מעבר דירה רחמנא ליצלן, השגת מרשם, וכדו'. הוא תמיד המסכן, הקורבן, סיפור אישי קורע לב (כולנו...), מה ש"מצדיק" את אינסוף העקיצות, ההורדות, ההקטנות, ההתחשבנויות, החיפושים. שתלטן, קנאי, פשוט עלוקה, שלא שקט ולא נח כל עוד לך טוב יותר ממנו, והוא ימצא דרך לבקר אותך או להוריד אותך כדי להשוות במסווה של פסודו-אינטלקטואליות (קל- פשוט מאתגרים בשאלה "פילוסופית" כל דעה או פעולה שלך וממשיכים עד שבשלב מסוים תימצא סתירה. פרקטיקה מצויה ואהובה בקרב תלמידי פילוסופיה שנה א'). אבל הבעייה בך. אף פעם לא בו.
נפל האסימון והוא נבעט מהחיים שלי בבת אחת.
לא ייאמן כמה אנרגיות וכמה שמחת חיים קיבלתי חזרה.
זה היה לפני שנה בערך, ומאז כל טיפוס דומה מדליק אצלי מיליארד נורות אזהרה קטנות.
זאת הייתה גם סוג של תרפיה לצפות בו ופשוט לראות את כל זה בפרצוף במלוא הדרת הכיעור.
יאללה נהיה כבד הלכתי לשתות משהו
