שריד מביע את דעתו על חמץ ודגל ישראל
יוסי שריד: אבל יש סדר עדיפויות שהחיים קובעים. אני הזדהיתי לחלוטין עם שר הפנים כאשר הוא אמר שהוא לחושב שבכגע זה עניין המצות מעסיק אותו באופן מיוחד. יחד עם זה, יכול הטוען לטעון שיש חוק, ואין מורים כן. אגב, היה לכם סיור בבת-ים בעניין מכירת חמץ? אני בחג הפסח מסתפק במצות, אני יכול לעבור שבעה ימים בלי לאכול לחם. לכן אני חושב שאם אתם דואגים לחינוך, אני חושב שהרבה יותר מחנך לנהוג על-פי מה שכתוב במקורותינו: "אל תעירו ואל תעוררו עד שתחפץ". גם זה חינוך וגם זה מקורות, וגם לזה יש לנו הרבה כבוד. "עד שתחפץ", ואם לא תחפץ זה חבל מאוד, אז אנחנו נשדל אותם שיחפץ. בסך-הכול מנקודת ראות חינוכית - ואני מדבר כמי שיש לו יומרה של מחנך - צריך לעשות את זה קודם כל כאשר חפצים ולעשות את זה במעמדים מיוחדים כדי לתת יתרון וערך לדגל. כל דבר שהופך להיות שגרת היומיום ומחזה של יומיום הוא לא דבר שמתפעמים ממנו באופן מיוחד. אתה יודע כמה אני מתפעם כאשר פעם בכמה זמן מרימים את הדגל והוא מתנוסס בראש התורן? אבל אם כל הזמן זה שם מתייחסים לזה כמו לכל דבר שנמצא שם. אנחנו הרי דשים בעקב אלף ואחד חוקים שלא אוכפים אותם. האם זה מצב טוב? לא. האם מכונת החקיקה לא עובדת פה יתר על המידה? בהחלט כן. אבל זו מציאות החיים שלנו. לא מזמן נאמר על חוקי איכות סביבה שאי-אפשר לאכוף אותם. הרי המדינה הזו גם תתמלא בסיירות. כמה סיירות נקים? כבר הקימו סיירות לעניין תשלומי הורים, ובשום מקום לא מקיימים את זה. אין מקום אחד בארץ שמקיים תשלומי הורים כהלכתם כמו סדר פסח. אבל אני בין הנפת הדגל לבין אכילת מצה, עורך סדר פסח כהלכתו. לא אוכפים חוקים, למה? כי יש סדר עדיפויות, כי החיים קובעים מה שדחוף ומה שלא דחוף, ומה שפחות חשוב, ואני רואה בנושא הזה היום טרחת שווא לוועדת החינוך והתרבות של הכנסת. היו"ר אילן שלגי: אני ממש לא מסכים אתך, חברי. משה גפני: אדוני היושב-ראש, האמת היא שאני מזדהה עם דבריו של חבר הכנסת יוסי שריד, והיה מיותר אפילו לומר מה שיש לי לומר, אבל אני רוצה לשים הדגשים על כמה דברים שאני מבין שאתה מצפה שאני אומר אותם. לינק לדיון המלא בועדת חינוך
יוסי שריד: אבל יש סדר עדיפויות שהחיים קובעים. אני הזדהיתי לחלוטין עם שר הפנים כאשר הוא אמר שהוא לחושב שבכגע זה עניין המצות מעסיק אותו באופן מיוחד. יחד עם זה, יכול הטוען לטעון שיש חוק, ואין מורים כן. אגב, היה לכם סיור בבת-ים בעניין מכירת חמץ? אני בחג הפסח מסתפק במצות, אני יכול לעבור שבעה ימים בלי לאכול לחם. לכן אני חושב שאם אתם דואגים לחינוך, אני חושב שהרבה יותר מחנך לנהוג על-פי מה שכתוב במקורותינו: "אל תעירו ואל תעוררו עד שתחפץ". גם זה חינוך וגם זה מקורות, וגם לזה יש לנו הרבה כבוד. "עד שתחפץ", ואם לא תחפץ זה חבל מאוד, אז אנחנו נשדל אותם שיחפץ. בסך-הכול מנקודת ראות חינוכית - ואני מדבר כמי שיש לו יומרה של מחנך - צריך לעשות את זה קודם כל כאשר חפצים ולעשות את זה במעמדים מיוחדים כדי לתת יתרון וערך לדגל. כל דבר שהופך להיות שגרת היומיום ומחזה של יומיום הוא לא דבר שמתפעמים ממנו באופן מיוחד. אתה יודע כמה אני מתפעם כאשר פעם בכמה זמן מרימים את הדגל והוא מתנוסס בראש התורן? אבל אם כל הזמן זה שם מתייחסים לזה כמו לכל דבר שנמצא שם. אנחנו הרי דשים בעקב אלף ואחד חוקים שלא אוכפים אותם. האם זה מצב טוב? לא. האם מכונת החקיקה לא עובדת פה יתר על המידה? בהחלט כן. אבל זו מציאות החיים שלנו. לא מזמן נאמר על חוקי איכות סביבה שאי-אפשר לאכוף אותם. הרי המדינה הזו גם תתמלא בסיירות. כמה סיירות נקים? כבר הקימו סיירות לעניין תשלומי הורים, ובשום מקום לא מקיימים את זה. אין מקום אחד בארץ שמקיים תשלומי הורים כהלכתם כמו סדר פסח. אבל אני בין הנפת הדגל לבין אכילת מצה, עורך סדר פסח כהלכתו. לא אוכפים חוקים, למה? כי יש סדר עדיפויות, כי החיים קובעים מה שדחוף ומה שלא דחוף, ומה שפחות חשוב, ואני רואה בנושא הזה היום טרחת שווא לוועדת החינוך והתרבות של הכנסת. היו"ר אילן שלגי: אני ממש לא מסכים אתך, חברי. משה גפני: אדוני היושב-ראש, האמת היא שאני מזדהה עם דבריו של חבר הכנסת יוסי שריד, והיה מיותר אפילו לומר מה שיש לי לומר, אבל אני רוצה לשים הדגשים על כמה דברים שאני מבין שאתה מצפה שאני אומר אותם. לינק לדיון המלא בועדת חינוך