שרון הולצמן אתמול בקמלוט-../images/Emo24.gif
הקמלוט מפוצץ באנשים,שרון פותח עם "אין לך מה לחשוש,הכל אצלך בראש,אין נחמה בפחד" המופתי מתוך האלבום החדש,והוא מתכוון לכל מילה,זה נראה כאילו הוא שר את זה לעצמו וזה כמו אגרוף לבטן,הקהל משתתק,מופתע,פתיחה חלומית. שרון ממשיך עם עוד ארבעה שירים מתוך האלבום החדש ""מה שאני רוצה,"מדבר לציפורים" המחושמלים ו "סיכוי קלוש" ו"ימים קשים" העדינים יותר,ככל שההופעה מתקדמת ההכרה מתחילה להתבהר,ההבנה מתחילה להכות :"ואין מכאוב אין עוד פחד,אין אהבה שלא פוגשת ייאוש", "אני רואה בעינייך ימים קשים שאלתי אותך אם את בודדה וענית רק בין אנשים" יש סיבה שאני חוזרת לראות שוב ושוב את ההופעה הזאת,שורות מנצחות,אמיתיות,מרגשות,שרון שר על ואל עצמו ואני מרגישה שהוא שר עליי,אליי,נוגע לי בחיים,איזה יופי,רגש מזוקק,אני רוצה עוד. ממשיך עם "בוקר טוב עולם" ו"לא רוצה לבוא לשינקין" (אלביס קוסטלו במקור),שרון מנגן בחשמלית כאילו זה הפעם האחרונה שהוא עומד על במה,נוטף זעה,נותן את כל מה שיש לו,זה רגע אמיתי,נקי,וזה חזק,זה מתחיל להראות יותר מדיי טוב מלהיות אמיתי,הקהל מחבק אותו במחיאות כפיים ארוכות,כמוני,הם רוצים עוד מהדבר הזה,ואז,כאילו מהשמיים,תקלה,האקוסטית לא מתפקדת,דקות ארוכות של תיפעולים טכניים,שתיקה ארוכה,שרון ממשיך עם שיר חדש חדש ומקסים שלא קלטתי איך הוא נקרא משהו על ניו יורק וש"לפעמים צריך לסוע רק בשביל לחזור,ממשיך עם "כל לילה מחדש","בסוף היום","אשה אשה" ו"פתח את ליבך" (ביצוע עוצמתי) מתוך האלבום הראשון ומסיים עם "לא לבד" המרגש,אחד השירים החזקים באלבום החדש שמקבל עוצמה איצטדיונית כמעט על הבמה. אני מסתכלת על שרון,מסתכלת ממש ממש טוב, ושאלת את עצמי מה יש בו שמרגש אותי כ"כ?מה יש באיש הזה שנוגע בי עמוק כ"כ? יש שם איזה אמת גדולה,בוערת,מלווה בכאב עצום,מין עננה של דיכאון,משהו חזק מאד,אנרגיות חזקות מאד,שילוב בין ייאוש טוטאלי לאופטימיות זהירה ובעיקר שירים מרגשים באמת,שמגיעים ממקום שאני לעולם לא אגיע אליו, התבוננות פנימית אמיתית,כואבת,לפעמים שורפת בעוצמתה,הדימוי הכי חזק שיש לי מההופעה הזאת זה כוכב לכת שבערה פנימית מכלה אותו,והוא מאיר באור חזק רגע לפני ההתמוטטות. שרון ממשיך עם עוד קאוור הפעם לשיר של להקה שלא הצלחתי להבין את שמה:"מוכרח להיות משהו יותר טוב מבאמצע,מוכרח להיות משהו מיוחד,סגרי ת'טלוויזיה ובואי נברח מכאן,גם ככה כבר איבדנו זמן" אח"כ "חג-שמח" שרון בחיקוי של שלמה ארצי יורד לקהל והקהל שר איתו "לו ניתנה לי משאלה הייתי מבקש להיות בטוח שיש סיבה לכל זה ולא סתם",הכת מתחילה לגדול,עוד ועוד אנשים מתקרבים,מתחממים באור הזה,מחממים את הלב,פותחים אותו,נותנים לו להיכנס,זה יפה בעיני שרון נענה לבקשת הקהל ומבצע את "סיכוי קלוש" ו "מחר יקרה לי משהו טוב",הקהל שר את השירים בעוצמה ושרון נראה קצת מופתע מההשתתפות של הקהל, ההופעה נגמרת,שרון נעלם במעלה המדרגות,סוף. אני חוזרת הביתה,עולה במדרגות,נכנסת הביתה,שמה במערכת את שיר מספר 9 מתוך האלבום "סיכוי קלוש": "אין לך מה לחשוש הכל אצלך בראש,אין נחמה בפחד"-לא,אין נחמה בפחד,ואין לך ממה לחשוש,העתיד מחייך אלייך עכשיו,קצת,נותן תקווה לימים הבאים,אתמול קרה לך משהו טוב,משהו ענק,ואת כ"כ שמחה על זה,זה ממלא אותך,לא יודעת כמה זמן זה יחזיק אבל בינתיים את מתענגת על התחושה הזאת,לאט,לא ממהרת,שלא ייגמר לעולם…
הקמלוט מפוצץ באנשים,שרון פותח עם "אין לך מה לחשוש,הכל אצלך בראש,אין נחמה בפחד" המופתי מתוך האלבום החדש,והוא מתכוון לכל מילה,זה נראה כאילו הוא שר את זה לעצמו וזה כמו אגרוף לבטן,הקהל משתתק,מופתע,פתיחה חלומית. שרון ממשיך עם עוד ארבעה שירים מתוך האלבום החדש ""מה שאני רוצה,"מדבר לציפורים" המחושמלים ו "סיכוי קלוש" ו"ימים קשים" העדינים יותר,ככל שההופעה מתקדמת ההכרה מתחילה להתבהר,ההבנה מתחילה להכות :"ואין מכאוב אין עוד פחד,אין אהבה שלא פוגשת ייאוש", "אני רואה בעינייך ימים קשים שאלתי אותך אם את בודדה וענית רק בין אנשים" יש סיבה שאני חוזרת לראות שוב ושוב את ההופעה הזאת,שורות מנצחות,אמיתיות,מרגשות,שרון שר על ואל עצמו ואני מרגישה שהוא שר עליי,אליי,נוגע לי בחיים,איזה יופי,רגש מזוקק,אני רוצה עוד. ממשיך עם "בוקר טוב עולם" ו"לא רוצה לבוא לשינקין" (אלביס קוסטלו במקור),שרון מנגן בחשמלית כאילו זה הפעם האחרונה שהוא עומד על במה,נוטף זעה,נותן את כל מה שיש לו,זה רגע אמיתי,נקי,וזה חזק,זה מתחיל להראות יותר מדיי טוב מלהיות אמיתי,הקהל מחבק אותו במחיאות כפיים ארוכות,כמוני,הם רוצים עוד מהדבר הזה,ואז,כאילו מהשמיים,תקלה,האקוסטית לא מתפקדת,דקות ארוכות של תיפעולים טכניים,שתיקה ארוכה,שרון ממשיך עם שיר חדש חדש ומקסים שלא קלטתי איך הוא נקרא משהו על ניו יורק וש"לפעמים צריך לסוע רק בשביל לחזור,ממשיך עם "כל לילה מחדש","בסוף היום","אשה אשה" ו"פתח את ליבך" (ביצוע עוצמתי) מתוך האלבום הראשון ומסיים עם "לא לבד" המרגש,אחד השירים החזקים באלבום החדש שמקבל עוצמה איצטדיונית כמעט על הבמה. אני מסתכלת על שרון,מסתכלת ממש ממש טוב, ושאלת את עצמי מה יש בו שמרגש אותי כ"כ?מה יש באיש הזה שנוגע בי עמוק כ"כ? יש שם איזה אמת גדולה,בוערת,מלווה בכאב עצום,מין עננה של דיכאון,משהו חזק מאד,אנרגיות חזקות מאד,שילוב בין ייאוש טוטאלי לאופטימיות זהירה ובעיקר שירים מרגשים באמת,שמגיעים ממקום שאני לעולם לא אגיע אליו, התבוננות פנימית אמיתית,כואבת,לפעמים שורפת בעוצמתה,הדימוי הכי חזק שיש לי מההופעה הזאת זה כוכב לכת שבערה פנימית מכלה אותו,והוא מאיר באור חזק רגע לפני ההתמוטטות. שרון ממשיך עם עוד קאוור הפעם לשיר של להקה שלא הצלחתי להבין את שמה:"מוכרח להיות משהו יותר טוב מבאמצע,מוכרח להיות משהו מיוחד,סגרי ת'טלוויזיה ובואי נברח מכאן,גם ככה כבר איבדנו זמן" אח"כ "חג-שמח" שרון בחיקוי של שלמה ארצי יורד לקהל והקהל שר איתו "לו ניתנה לי משאלה הייתי מבקש להיות בטוח שיש סיבה לכל זה ולא סתם",הכת מתחילה לגדול,עוד ועוד אנשים מתקרבים,מתחממים באור הזה,מחממים את הלב,פותחים אותו,נותנים לו להיכנס,זה יפה בעיני שרון נענה לבקשת הקהל ומבצע את "סיכוי קלוש" ו "מחר יקרה לי משהו טוב",הקהל שר את השירים בעוצמה ושרון נראה קצת מופתע מההשתתפות של הקהל, ההופעה נגמרת,שרון נעלם במעלה המדרגות,סוף. אני חוזרת הביתה,עולה במדרגות,נכנסת הביתה,שמה במערכת את שיר מספר 9 מתוך האלבום "סיכוי קלוש": "אין לך מה לחשוש הכל אצלך בראש,אין נחמה בפחד"-לא,אין נחמה בפחד,ואין לך ממה לחשוש,העתיד מחייך אלייך עכשיו,קצת,נותן תקווה לימים הבאים,אתמול קרה לך משהו טוב,משהו ענק,ואת כ"כ שמחה על זה,זה ממלא אותך,לא יודעת כמה זמן זה יחזיק אבל בינתיים את מתענגת על התחושה הזאת,לאט,לא ממהרת,שלא ייגמר לעולם…
