הכבשה הבלונדינית
New member
"שני ירחים" ../images/Emo10.gif
סיימתי עכשיו בפעם השניה את "שני ירחים", של שרון קריץ'.. המילה היחידה שעומדת לי על קצה הלשון היא אווץ'. קראתי את הספר לפני 4 שנים בערך, כשלא הבנתי כלום. הבטחתי לעצמי שכשאני אהיה בגיל שאני אבין יותר- אני אקרא את הספר עוד פעם. בכל זאת לקחתי איתי כמה דברים מהקריאה הראשונה. זה נתן לי תירוץ לפחד מכל מיני דברים- וזה גם הדבר הראשון שהפיג לי את תחושת הבדידות. כאילו שאני לא לבד, ושאם זה הועלה ככה כל כתב- לפחות הסופרת מבינה. אפילו קצת. אני לא יודעת לומר מה לקחתי איתי מהפעם השנייה שקראתי אותו- כי אני צריכה לתת לזה להשתקע אצלי קצת.. סיימתי אותו ממש לפני חצי שעה, בכיתי קצת, אכלתי קצת משהו מתוק, חשבתי על אנשים שאני אוהבת, ונכנסתי לפורום. בכלל, בזמן האחרון אני חושבת על אמא המון. נזכרת, ומתגעגעת כ"כ... אני לא זוכרת מתי חשבתי עליה כ"כ הרבה. אני חושבת שזה בגלל איזושהי תקופה שאני עוברת עם עצמי. (אני פשוט כ"כ מתגעגעת...)
סיימתי עכשיו בפעם השניה את "שני ירחים", של שרון קריץ'.. המילה היחידה שעומדת לי על קצה הלשון היא אווץ'. קראתי את הספר לפני 4 שנים בערך, כשלא הבנתי כלום. הבטחתי לעצמי שכשאני אהיה בגיל שאני אבין יותר- אני אקרא את הספר עוד פעם. בכל זאת לקחתי איתי כמה דברים מהקריאה הראשונה. זה נתן לי תירוץ לפחד מכל מיני דברים- וזה גם הדבר הראשון שהפיג לי את תחושת הבדידות. כאילו שאני לא לבד, ושאם זה הועלה ככה כל כתב- לפחות הסופרת מבינה. אפילו קצת. אני לא יודעת לומר מה לקחתי איתי מהפעם השנייה שקראתי אותו- כי אני צריכה לתת לזה להשתקע אצלי קצת.. סיימתי אותו ממש לפני חצי שעה, בכיתי קצת, אכלתי קצת משהו מתוק, חשבתי על אנשים שאני אוהבת, ונכנסתי לפורום. בכלל, בזמן האחרון אני חושבת על אמא המון. נזכרת, ומתגעגעת כ"כ... אני לא זוכרת מתי חשבתי עליה כ"כ הרבה. אני חושבת שזה בגלל איזושהי תקופה שאני עוברת עם עצמי. (אני פשוט כ"כ מתגעגעת...)
