שנים לא הייתי פה
(ט'?)

Weird Me

New member
שנים לא הייתי פה ../images/Emo13.gif (ט'?)

אני בספק אם אתם זוכרים אותי, בטוחה שלא התגעגעתם, אבל הנה משהו קטן. טריגר? "את לא יכולה לאכול את הבדידות. לא תצליחי להקיא את השקט", הוא לחש. התחלתי להתגרד. לשפשף את עצמי עד שהעור התקלף. הערפל מילא את כולי, נראה לי שזה רק מה שנשאר. ממני. צרחתי חזק. צרחתי כל טיפת כאב שנשארה, עד ששרף לי בגרון. "הוא לא יברח, הוא לא יכול לברוח. הצעקות לא מפחידות אותו. אני לא בטוחה שהוא שומע אותן עמוק כל כך בתוכך". הוא רעד בתוכי, הפר את השלווה, הפיץ את הערפל הקטלני. ולפעמים גם דיברתי איתו, עלי ועליו, על איך זה שאם הוא היה יוצא, אולי בכל זאת הוא היה נשאר. אולי החופש יקסום לו, אבל הוא מעדיף את השתיקה הרועמת. השתיקה שאני לא יכולה לשמוע. הנשימות שלו שורפות אותי, משאיר אחריו ריק. ריק שאני מנסה למלא ללא סוף. למלא ולרוקן. ואיך הוא שם בחוץ, ועדיין בפנים. גם ראיתי אותו שבוע שעבר, נתקלתי בו כאילו במקרה. נגעתי בו כאילו במקרה. הוא לא זיהה אותי. הוא לא זיהה את עצמו שם בפנים. התפאקתי. בפנים צעקתי חזק. ציוויתי עליו לצאת ממני, לנקות אותי מהכל, לנקות אותי ממנו, מהעבר, מהכאב, כמעט ולא הצלחתי לבלוע את המילים האמיתיות, הוא בטח שמע, הוא תמיד שומע, כל עוד הוא בחוץ. "לא תצליחי להקיא את השקט. לא תצליחי להקיא אותי".
 
למעלה