מה שהכי מעצבן בחגים
זה שהם חוזרים על עצמם כל שנה!
לא.. באמת נו...!! רגע.. ועכשיו כל SMSים האלה... (נותנת לעצמי כאפה במצח וסוגרת על העיניים) ואומרת בדיבור איטי ומודגש: ל ך ת ח ז י ר ל כ ל א ל ה שכותבים בלה בלה בלה בלה בלה... ציפורים מחייכות ופרחים מצייצים לך ולבני משפחתך. ואם שכחתי לברך איזו דודה... והאיי...והיייאיי... אל תראו אותם ככה.....מרוקנים אלה, אם שכחתי... היא לא תדבר איתי בחיים! מה לא תדבר? היא לא תזמין אותי לארועים יותר, איזו פגיעה! מי -י ש מ ע ! שכחתי לומר חג שמח.
מה כייף?
מה כייף? ואני שואלת ממרום גילי... אתם הצעירים מתיישבים לשולחן בחולצות הלבנות שלכם וזהו בזה התחילה ונגמרה התרומה שלכם לחג.... (לכו סאעאעמ'ק - זה שיש לי פתקית על החולצת חיקוי של ורסצ'ה "תוצרת תאילנד" זה לא אומר שאני תאילנדית).
ר ג ע ! אני סיימתי לקטר?
לא! מעכשיו אני מתאמנת בפוזות של חולה/מסכנה/עייפה/מוטרדת/עסוקה/ישנה באלוהים.. לא בא לי על הכלים. וזה נגמר?
לא! כל סוף של חג זו התחלה של עוד חג (תופסת לעצמי בצוואר כמו ערפד שמוצץ דם) פה! פה! בקיצור, הגעתי למסקנה שאני שונאת חגים - שבתות - וימי חול (
) נו... כמו שנאמר: שיהיה חג שמח, שנה טובה, הגשמת משאלות הלב הטובות, לבלוב הישג ופריחה
(קוטרית)