שנאה עצמית..

[קושיאדה]

שנאה עצמית..

היא תמיד באה עם החרדה החברתית? או שהן לא חברות צמודות אצל כולם כמו שאצלי?

בכ"א מצאתי סתירה גמורה בהשקפות של שתי הגברות האלו
חשבתי לבטא את זה באמצעות דיאלוג קצר ביניהן, שסוג של מתרחש אצלי במח לעתים קרובות בסביבת אנשים-

גב' חרדה חברתית: "יואו, איזה מביך. אנשים! רואים אותי, שומעים אותי, עשויים לפנות אליי ולדבר איתי, מפחיד!!
שוב אני אתחיל לגמגם, בטח יחשבו שאני ממש מגוחכת... הנה מסתכלים עליי, נועצים בי מבטים..
כל הרחוב מסתכל בי, כאילו אין שום דבר אחר מעניין להסתכל עליו.... בוחנים כל תנועה שלי.. איזה מלחיץ...."

גב' שנאה עצמית בתגובה: "חחח מצחיקה, מי רואה אותך בכלל, למה נראה לך שמישהו מבחין בך??
את יכולה ללבוש ירוק זוהר ולרוץ הלוך חזור ברחוב ואף אחד לא יניד עפעף, כי את לא מעניינת....
ולדבר איתך?? הבודדים שעוד מדברים או ידברו איתך אי פעם עושים / יעשו את זה רק משתי סיבות:
א. מתוך נימוס (לא באמת מעניין אף אחד מה שלומך ומה קורה איתך)
ב. מתוך שהם לא מכירים אותך טוב מספיק כדי לדעת שהם לא היו רוצים לדבר איתך בחיים.."

בקיצור, הן סותרות לגמרי....
לפעמים נראה כאילו השנאה העצמית זה הצד השכלי שמנסה להלחם בחרדה הלא שכלית במיוחד

אבל לדרוס אותי על הדרך, זה חלק מהפרוצדורה?...... מעניין.

 

[משוחרר19]

שנאה עצמית/חרדה חברתית

האמת שלפני שהתחלתי לקרוא אמרתי ניסיתי לחשוב טוב איך זה יכול להסתדר ביחד, גם שנאה עצמית וגם חרדה חברתית. מסתבר שזה הגיוני שהם יבואו יחד, משהו בפחד מזה שאנשים יפנו אלינו לפעמים קורה בגלל השנאה העצמית (חושבים שאנחנו פחות טובים מאחרים, פחות יפים וכו'..).
זה כאילו סותר אבל לא באמת סותר, כי אפשר גם לראות שהאחד הוא גורם של השני ולהפך.

בכל מקרה, אצל כל אחד זה שונה..
אצלי החרדה והמחשבות חזקות יותר מהשנאה העצמית, אבל אני מכיר אנשים שזה הפוך אצלם, שהשנאה חזקה יותר מהחרדה.
יש כל כך הרבה דרכים להסתכל על זה שזה ממש מבלבל

 

[על המדרכה]

אצלי הן גם חברות

אבל ממש לא סותרות, הן מעצימות אחת את השניה.

 

[RATinAcage]

גם אצלי הן באות יחד.

בדיוק כמו ש"על המרכה" אמרה, מעציבות אחת את השניה.
נראה לי שאצלי החרדה מעצימה את השנאה.
תמיד אחרי שקוראת לי פדיחה ואני יושבת ומנתחת אותה ובא לי למות, אני מדמיינת את עצמי פוצעת\פוגעת בעצמי..כאילו "מענישה" את עצמי, ואיכשהו זה קצת מקל על התחושה.

 

[RATinAcage]

מעצימות*

 

[א ו פ ו ס ו ם]

דיאלוג מוכר

 

[מיכל352]

אני לא חושבת

שיכלת לתאר את זה בדרך טובה יותר..
מזדהה..

 

[askimosi]

הממ מעניין מוכר מאיפשהו

 

[נועה1984]

הן מזינות אחת את השניה..דווקא יש קשר הדוק

אחת נותנת "דלק" לשנייה וההפך..
כי החרדה זה החלק הלא שכלתני שפועל מתוך מקו םלא רציונאלי בכלל.מהלא מודע.
והשנאה העצמית זה החלק השכלתני שפועל מהחלק המודע והרציונאלי.

כשאת פועלת באופן לא מודע (החרדה) את בעצם פועלת בצורה מסוימת כמו - הימנעות. את נמנעת לדבר בטלפון למשל. ואז החלק השכלתני והמודע שלך בעצם אומר לך שאת מבינה שזה לא הגיוני לעשות את זה. ולכן את שונאת את עצמך על זה שאת נמנעת. וכך נוצר מעגל שמזין את עצמו. את פועלת מתוך חרדה שזה רגש לא רציונאלי, אבל החלק הרציונאלי שלך גורם לך לשנוא את החלק הזה בעצמך..

מקווה שזה היה מספיק ברור ככה אני רואה את זה בכל אופן, שיש קשר הדוק בין השתיים! את לא אוהבת את החלק של החרדה כי הוא גורם לך לפעול בצורה שהיא לא בהתאם למציאות ואת מודעת לזה.... וזה הטריגר לשנאה העצמית הזאת....

 

[קושיאדה]

תודה לכולם על התגובות המעוררות מחשבה..

התחברתי בפרט לתגובה של RATinAcage
שמתארת את הצורך להעניש את עצמי על החרדות או ההמנעות בגללן..
זה כבר השלכות של השנאה העצמית..

וכן לדברי נועה, שתיארו את השנאה עצמית שלפני ההשלכות האלו,
למרות שאני לא יודעת אם השנאה שלי היא רק לחרדות ולא גם לשאר החלקים שבי.. (אם יש כאלה)

אבל היא אכן מתגברת נורא בעקבות ההתנהגות החרדתית וההמנעותית שלי
ואני שונאת ביותר אותי המוגבלת, בעיקר כשזה מתנגש לי עם רצונות ודחפים אחרים
כמו צורך בהול לעזור למישהו במצוקה ולא להיות מסוגלת.

וסתם נזכרתי וחשבתי לשתף אגב זה,
בפעם אחת שהשכנים מעלינו שמרו על כלבה של חברים בנוסף לכלבה שלהם
והיא כנראה ביקשה לצאת ועמדה במדרגות שלהם החיצוניות לבית, הסמוכות לחלון החדר שלי

אחרי כמה זמן התחיל לרדת גשם והיא לא הצליחה לגרום לשכנים לשמוע אותה ולהכניס אותה לבית
והיא לא ידעה איך לדפוק להם בדלת או לנבוח, כי היא לא רגילה לפה בכלל

הגשם התחזק ונורא רציתי לצעוק להם, שישמעו, שיפתחו את הדלת, אבל לא יכולתי
ניסיתי להעזר בבני הבית האחרים פה, אבל לא הצלחתי לשכנע אותם לעזור

וככה התפתלתי מולה, כשהגשם התחזק ממש
עמדתי בחלון החדר שלי והיא במדרגות ממולי
היא הסתכלה עליי מסתכלת עלייה ולא יכולה לעשות כלום
ותהתה גם היא מה נסגר איתי ואיך יש לי לב לא לעזור לה
ובכיתי כי בעצמי לא הצלחתי להבין את רוע הלב הזה

40 דקות עברו עד שבסוף היא כנראה הצליחה לדפוק בדלת שלהם ומישהו שמע והכניס אותה

יכולתי לתלות את עצמי מרוב כעס על עצמי תוך כדי זה ואחר כך..
כאילו, מה אני שווה?? איזה תסכול איום ונורא.

 

[נועה1984]

חייבת לשתף לגבי סיפור דומה....

לגבי מה שסיפרת, חייבת גם לספר חוויה מאוד קשה לדעתי שהייתי עדה לה ופשוט לא יכולתי להגיב למרות שכל כך רציתי וזה הרס אותי מבפנים..
אם יש אוכלוסיה שאני רגישה אליה זה קשישים, משהו בחוסר האונים שלהם.. לפני שבועיים בערך, נסעתי באוטובוס בדרכי הבייתה מהעבודה.
במושב הקדמי ביותר, זה שמאחורי הנהג ישב נער בן 14 בערך. אולי קצת פחות או בטח לא יותר. במושבים מצד שמאל ישבו זוג מבוגרים..
באחת התחנות עלתה קשישה מבוגרת, לפי המראה שלה וגם המספר על היד היא ניצולת שואה. היא עלתה עם הליכון בקושי רב, ורצתה לשבת במושב הקדמי כי מן הסתם ללכת לאחור היא לא תוכל. אני ישבתי די מאחורה, אבל ראיתי את כל המתרחש. היא ביקשה מהנער לפנות לה את המושב אבל הערס הקטן ובן זונה תסלחו לי פשוט לא רק שלא הסכים לפנות לה את המושב הוא גם התחיל לעשות לה תנועות מגונות עם הידיים ואמר לה שתעזוב אותו והמשיך לעשות לה תנועות מאיימות בעוד היא מתחננת שיפנה לה את המושב.
אין דבר שרציתי יותר מפשוט לקום ולהעיף את הילד הזה בכוח אבל אני אומרת לך פשוט קפאתי במקומי ועד היום אני שונאת את עצמי על זה שלא הלחתי לעשות כלום ככה זה נמשך בערך 5 דקות שנראו לי כמו נצח עד שהנהג הועיל בטובו לצעוק על הילד שיעוף מהכסא וגם נוסע שישב מאחוריו התערב ואמר לו ילד קום, אבל אני עד היום נזכרת בסיטואציה הזאת ובקשישה הזאת ופשוט בא לי לבכות ואני גם לגמרי לא מבינה למה לא הצלחתי לעשות משהו זה בידיוק השנאה העצמית הזאת כי זו לא פעם ראשונה שהחרדה משתלטת עליי ומונעת ממני לעשות דברים שאני מאוד רוצה לעשות כדי לעזור לאחרים.

 

[קושיאדה]

בהחלט מסתכל..

אפשר לדמות את זה לאדם שמגובס בכל הגוף, לכאורה גם בלשונו (כנראה בפרט..)
בגבסים בלתי נראים שרק הוא מרגיש והוא לא מסוג לעשות שום דבר..
לא משנה כמה הוא רוצה וכמה זה חשוב והכרחי.

ולפעמים אני תוהה אם זה לא יותר גרוע מנכות נראית
כי אף אחד לא יגיד /יצפה מאדם שכולו גבסים מוחשיים שיקום, שילך וכו'..
מבינים שרואים אותו במיטת בית חולים והוא לא יכול לזוז או לדבר
ויכולים להשתתף בצערו, להכיר במוגבלות שלו..

אבל לאדם עם גבסים לא מוחשיים, שלכאורה זז ומתהלך ומדבר, יגידו גם יגידו..
וינקטו בכל הפעולות שהוא לא יכול לעשות, כאילו הכל קל ופשוט, ואפשרי..
וכמה זה מוסיף לתסכול הקיים מלכתחילה, ולשנאה העצמית שוודאי לא צריכה תוספות.

וכנראה שאין מה לעשות, ומי שלא חווה את זה לא מסוגל להבין את זה
אבל בכ"ז, הלאווי שאף אחד לא יחווה את זה, כי זה פשוט נורא.

 

[קושיאדה]

**מתסכל!

 

[vtback]

בדיוק

נכות פיזית קל לראות. אבל במצב שלנו, לך תסביר לאנשים שאתה לא סוציופת, סנוב או סתם עצלן

 

[קושיאדה]

 

[Lichy87]

זווית נוספת

קודם כל אני אגיד שאני מזדהה עם הרעיון שהן מעצימות אחת את השנייה.
אם אני לא מצליחה לעשות משהו, השנאה העצמית תאשר את העובדה שאני כישלון.
אצלך נראה לפי הדיאלוג שהשנאה העצמית באמת מייצגת את הצד השכלי יותר, כשהחרדה היא החלק הרגשי. האופן שבו תיארת אותה דווקא יכול להצביע על משהו חיובי שאת יכולה להיעזר בו במצבי חרדה.
כשאת בטוחה שכולם מסתכלים עליך- שזו חשיבה לא רציונלית של החרדה, יש לך אפשרות גם להגיד לעצמך שאף אחד לא שם לב אליך- וזה קצת יותר הגיוני. אבל אולי תשתדלי לעצור פה ולא להמשיך לחשיבה קיצונית הפוכה שאת בנאדם משעמם ולא מעניין ועוד העלבות עצמיות.
כלומר, תשתמשי ביכולת שלך להסתכל על הסיטואציה המלחיצה בצורה אובייקטיבית כדי לעודד את עצמך להתמודד ולא להימנע.
כי הדיאלוג הזה זה משהו שלומדים לעשות בטיפול- מחשבות אוטומטיות/ שליליות/ מעוותות, לעומת מחשבות רציונליות/ הגיוניות/ אובייקטיביות. רצוי שתגיעי לדיאלוג הזה כדי להבין שהמצב פחות מלחיץ מאיך שאת רואה אותו, אך מצד שני תשתדלי גם לא להיגרר להעלבות העצמיות.

 

[קושיאדה]

הבעיה היא שמסתמא והחרדה חזקה יותר

או שהשנאה העצמית נשארת בעיקר בשכל ולא חודרת ללב..
(למרות שהכעס העצמי על הטימטום החרדתי גם הוא בלב, אבל לא יודעת, אולי הם בחדרים נפרדים

)

תודה על קו המחשבה

 

[Lichy87]

נכון, זה תרגול

השאיפה היא ליצור קו מחשבה חדש, רציונלי יותר שיגרום לך לפעול.
כמה שיותר חשיפות יביאו לירידה בחרדה.
מה שחשוב זה להשתדל לא לתת לחרדה לנצח בכל פעם, כמה שזה קשה באותו הרגע, זה הרי איום מלאכותי. תנסי דווקא כן לקפוץ למים (לא עמוקים מדי) ולהסתכן במה שעלול לקרות. כמה שיותר התנסויות טובות יחזקו את צורת החשבה וההתנהגות החדשות. אבל כן, זה תהליך וזה לוקח זמן.

 

[קושיאדה]

לא נראה לי

ז"א, תודה על הרעיון והדברים, והרצון לעזור

אבל כנראה שלא אוכל להשתמש בעצה הזו
כי אני לא מתכוונת להכנס למים האלה יותר בחיים...

כמו השנאה העצמית שאחרי חוויית החרדה או ההמנעות מדבר מסויים
והרצון החזק לפגיעה עצמית כדי להעניש את עצמי על הטימטום הלא הגיוני
כזו שנאה, ויותר חמורה בהרבה, חוויתי עקב נסיונות מוצלחים לכאורה לקפוץ למים
אפילו רדודים מאוד, אפילו טיפה בים...
עד שנאלצתי לסגת אחור קילומטרים על כל רבעעד שניסיתי לצעוד.

(אולי השנאה העצמית היא סטטית, ולא חשוב באמת מה אעשה
כך שהיא לא תלויית חרדה, לא הבנתי את זה, אבל מה זה משנה)

כך שבכ"א הרמתי ידיים
ולכן גם פרשתי מהטיפול שסתם התאמצתי עליו שנה שלימה
מבלי להבין שגם כשזה מצליח זה לא כדאי לי..

ואני כנראה אמשיך להמנע מכל מה שמחריד אותי כמה זמן שאצטרך
מבלי לנסות שום דבר שאני לא יודעת שאצליח
בפרט כשאני יודעת שאצליח
בפרט כשאני יודעת שאני לא..

 

[קושיאדה]

רבע צעד***