שמעתם על פייסבוק?

efroch99

New member
שמעתם על פייסבוק?../images/Emo2.gif

לא, לא באופן כללי
, אלא לגבי שינוי הגדרות הפרטיות שהם הנחיתו מבלי לעדכן את "חבריהם". לא ברור לי איך זה לא קיבל הרבה יותר תהודה תקשורתית - בעיני זאת רעידת אדמה, ואם היו לי שם תכנים אישיים, בהחלט הייתי מרגישה נפגעת. ובאופן כללי, זה מאוד מוריד את כל האמון שאי פעם היה לי שיש ממשקים ש"שומרים" על המידע שלי. לצורך העניין, אני מתכוונת גם להזהר בכל מה שאני כותכת ושולחת בג'ימייל מעכשיו.
 

הרמינה 1

New member
התבלבלתי כבר ../images/Emo178.gif

אני נכנסת לשם אחת לחודש בערך, ככה שממילא בקושי מתעסקת עם הממשק שם או עם הפרופיל שלי. מה שבטוח זה שאין לי מושג מה אומרות הגדרות הפרטיות החדשות האלה. ועכשיו הלחצת אותי עם ג'ימייל
מה התסריט שאת צופה, שבגללו את מתכוונת להיזהר? ומה זה בעצם אומר להיזהר בג'ימייל?
 

efroch99

New member
פשוט פתאום הבנתי

שכל המידע הזה שאנחנו שולחים ככה בכיף כל הזמן במרחבי הוירטואליה, עשוי להיות מקור פרנסה לאנשים אחרים. ג'ימייל - זה תכנים של מיליוני אנשים ששמורים כולם במאגרי חברת גוגל - חברה מסחרית שמטרתה רווח. גם ככה היום ג'ימייל אוספים מידע עלייך - לא סתם הפרסומות בשולי הממשק רלוונטיות לתכנים שלך - זה למעשה מתבסס על זיהוי מילות מפתח בתכנים שלך. ובוודאות מבוצעת על כך גם סטטיסטיקה. ממה שהבנתי, במהלך הנוכחי פייסבוק אפשרה לגוגל לסרוק תכנים אישיים של "חברים", והם כעת חשופים דרך גוגל. ומה אם יוחלט לעשות שימוש בתכנים שאנשים שולחים במייל? כמובן שתסריט האימים הוא שהתכנים האלה פשוט יפרצו ויהיה אפשר לגשת אליהם דרך גוגל. זה יכול אפילו לקרות "בטעות", אבל מרגע שהתכנים בחוץ, את הנעשה אין להשיב. כמובן - גם כשאני כותבת אימייל דרך כל שרת שהוא, אפילו בזק בינלאומי, צריך לזכור שהתכנים שלי מופקדים בשרתי חברה מסחרית שעלולה לעשות בהם שימוש (גם אם זה לא חוקי ובניגוד לתקנון). לצערי, גם תכני המחשב האישי שלנו נגישים למי שרוצה מספיק להתאמץ ולהגיע אליהם...
בקצרה - אצלי הפרנויה קפצה מדרגה.
 

הרמינה 1

New member
בעקבות תגובתך ותגובה של גאטו, הבנתי

שאו שאתן פאקינג פרנואידיות או שאני פאקינג תמימה
. (אולי זה נובע גם ממחשבה שמה כבר מעניין בהתכתבויות של הרמינה). כל החיים שלי בערך נמצאים בג'ימייל (השתמשתי ב-88% מהקיבולת בחשבון הדוא"ל), אני פרקטיקלי גרה שם. מה אני אגיד לכן... אני מאוד מקווה שהתמימות שלי לא תתנפץ לי בפרצוף ביום מן הימים.
 

efroch99

New member
חשבתי על זה

וזה כמו עם תאונות דרכים. כולנו יודעים שאנחנו מסכנים את חיינו כל פעם שאנחנו עולים על הכביש, וכולנו ממשיכים לעשות את זה. כך גם עם חשיפת המידע - זה עלול לקרות, אבל אנחנו עדיין לא מוכנים לותר על יתרונות הוירטואליה (והמחשבים בכלל, כי כמו שאמרתי, ברגע שהמחשב שלך מחובר לאינטרנט, את בסכנת חשיפת כל התמונת... כל התכנים... כל הפרטים האישיים).
 

הרמינה 1

New member
אכן, האנלוגיה הזו רק ממחישה למה

אמשיך להשתמש בג'ימייל :). גם אם יש סיכון כלשהו במשהו שמשרת אותי היטב - כמו נהיגה ----> אמשיך לנהוג. אותו דבר לגבי הג'ימייל. יותר מזה. לפני שנתיים עברתי תאונה. בשבועות הראשונים אחריה, נסעתי לאט יותר, זהירה יותר. הזמן חלף, וחזרתי להרגלים קודמים - שנוחים לי.
 

efroch99

New member
דווקא אצלי הייתה תאונהש שינתה הרגלים

הייתה לי תאונה שלא קרה לי בה כלום, אבל ילד על קטנוע כמעט איבד את חייו
ההרגשה שלי הייתה שהתאונה לא הייתה באשמתי, בסופו של דבר הודיתי באשמה כחלק מעסקת טיעון, אבל עד היום אין לי באמת מושג מה קרה שם, ואיך הוא פתאום "התלבש" לי על הפרונט. דווקא התחושה הזאת של חוסר אונים (אני לא יכולה להגיד לעצמי - נסעתי מהר מדי ולכן גרמתי לתאונה), גרמה לי לבדוק מחדש את כל הרגלי הנהיגה שלי. אני מבינה היום שגם תאונה שתקרה לא באשמתי, עלולה להרוס את החיים שלי. אז אצלי שינוי ההרגלים הוא בהחלט פרמננטי (כבר כמעט שנתיים). מצד שני היו לי בעבר תאונות אחרות, שהשינוי אחריהן היה זמני כמו שאת מתארת. כנראה שיש תאונות שמשפיעות יותר עמוק מאחרות. סטיתי לגמרי מהנושא...
 

הרמינה 1

New member
לא ממש סטית בעיניי.

התאונה שקרתה לי לפני שנתיים, לא היתה באשמתי. אני פניתי שמאלה בירוק, ומישהו נכנס לצומת באור אדום ונכנס בי. ההשפעה של התאונה נכחה רק בשבועות ספורים אחריה, כי הייתי בהלם, הרגשתי חשופה לסכנה תמידית והבהלה גרמה לי להוריד מהירות. חזרתי לנהיגה רגילה כי החשש מלשים גז, עיכב אותי. אין לי ספק בכלל שלו התאונה היתה נגרמת באשמתי, זה היה משפיע עליי אחרת ולא בהכרח זמנית. ואם אקשר את זה לג'ימייל :), אז: אני מניחה שיש הבדל בין להיכנס אקטיבית לאתר או להודעה לא בטוחה שיכולים להדביק בווירוס (= דיבור בפלאפון תוך כדי נהיגה/נסיעה ב-160 קמ"ש) לבין שימוש שגרתי בג'ימייל (= נהיגה 'רגילה' וזהירה בגבולות 'הסביר'). מתכתובות שונות בינינו כאן, מסתבר לי עוד יותר עד כמה את ואני שונות בהגנה/שמירה על עצמנו (זה בא לידי ביטוי בתזונה, בספורט, בתשומת הלב לבריאות, ועכשיו מסתבר שגם בנהיגה ובמשנה זהירות וירטואלית). אני ממש רואה את זה כשונות מהותית בתפיסת החיים שלנו - אני כנראה יותר בגרסה של 'אכלי ושתי כי מחר אמות' :)).
 

efroch99

New member
...

(השאלתי ממך את הנקודות, תיכף אחזיר) חשבתי לי קצת, והמחשבות הובילו אותי לתפיסת האושר. אם אני לא טועה, כשדיברנו פה על אושר את היית מהאסכולה שרואה באושר נקודות נדירות של זיכוך ואושר אילעי. ואילו אני פחות מחשיבה את הנקודות האלה, ויותר רואה את האושר בתור הוויה יומיומית שהיא ברובה חיובית ומלאה באלמנטים שמהנים אותי ונותנים לי סיפוק. והבנתי שאצלי האושר גם קשור לידיעה (הנואלת) שאני מנסה להמשיך את קיום ההוויה הנעימה הזאת, ולכן מנסה לשמר כמה שיותר מהאלמנטים שלה. כי המחשבה על לאבד את האושר הזה ויום אחד להסתכל בגעגועים על מה שהיה לי ואיבדתי - הוא קשה לי מאוד ומעכיר את ההווה (נושא בעייתי שראוי לפתרון אצלי). אני מנסה לנסח בדרך נוספות, מה שאולי ברור, שלהתנהגות ה - forward looking שלי יש אפקט מאוד משמעותי על חווית האושר שלי כאן ועכשיו. פרדוקס? ושאלה שעלתה במוחי - אני יודעת שאת פעילה בנושא מודעות לסרטן השד, וחלק מהפעילות כוללת גם לקרוא לאנשים לדאוג לבדיקות הרלוונטיות בזמן הנכון, ואני מניחה שאת גם מקפידה על זה בעצמך. אני לדוגמא הבאתי את עצמי רק לפני מספר שבועות לבדוק את הנושא בפעם הראשונה. אז אני שואלת (כמובן לא בהתרסה אלא רק מתוך סקרנות לבחון עוד כיוונים של ה"אישו"(
) הזה שעלה פה) - למה זה כן משהו שאת נערכת אליו?
 

הרמינה 1

New member
... (תודה שהחזרת. את תמיד מוזמנת להשאיל שוב)

:) אני מבינה מה כתבת שההיערכות שלך לעתיד משפיעה על התנהלותך בהווה. כיוון שכבר איבדתי את האושר שלי לתקופה די ארוכה, ומאז הוא 'חוזר' ברגעים ספציפיים (בועות הסבון שלי) - אני חושבת שאני פחות חוששת מהרגעים שהוא איננו, כי אני כבר יודעת שאני יכולה לעמוד בזה. ובמילים אחרות, ראיתי את האופל ויכולתי לו. זה מחשל :)... בנוגע לסדנאות שאני מעבירה על סרטן השד - בהפוך על הפוך, שאלתך הבהירה לי עד כמה אני עקבית באי-שמירה על הבריאות שלי
. לפני הסדנה הראשונה שהעברתי, הלכתי לכירורג שד כי אמרתי שאני לא מסוגלת לעמוד ולדבר על משהו שלא עשיתי בעצמי. וככה גם לגבי בדיקה עצמית. וזהו. לא הלכתי לכירורג מאז ואני גם לא עושה את הבדיקות העצמיות. איך זה מסתדר עם מה שאני מדברת עליו? כי אני מעבירה את האינפורמציה (שהיא חשובה בעיניי), ומאמינה בחופש הבחירה של כל אחת לעשות איתה מה שהיא רוצה. וככה אני גם אומרת בסדנאות. אם מישהי בוחרת לאחר מכן שלא לעשות עם זה כלום, זו כבר בחירה ממקום אחר לעומת זו שנובעת מאי-ידיעה ואי-מודעות לנושא. אז את מבינה? לגמרי 'אכלי ושתי כי מחר אמות'. אני חושבת שזה נובע מנקודת המוצא שלי שאין לי בעיה אם מחר כבר לא אהיה פה.
 
יידוע מול הטפה - הבחנה חשובה

להטפה וחינוך רצוי שתילווה דוגמה אישית. מה שאין כן ליידוע.
 

הרמינה 1

New member
תודה. למרות שלזה בדיוק התכוונתי -

מה שכתבת עשה גם לי סדר בראש. אז בדיוק. אני לא מטיפה ולא מחנכת. אני מעבירה אינפורמציה ומשם זה שלהן. בזה אני מאוד מאמינה.
 

הרמינה 1

New member
עוד כמה מחשבות/שאלות על ה"אישו" ../images/Emo13.gif

למה כתבת נואלת? בגלל שזה מעכיר את ההווה שלך? בגלל שאת מרגישה שאת לא חיה בהווה 'עד הסוף' אלא כל הזמן בתחושת תכנון והיערכות לבאות? אני יכולה רק להניח שאת קוראת את מה שכתבתי - תפיסת עולמי ואורחות חיי, ולא לשם את שואפת. אז הפתרון מבחינתך ל'נושא הבעייתי' הוא 'מקום טוב באמצע'? מהו בעצם?
 

efroch99

New member
"נואלת", יען כי

אני יודעת שכל ניסיון לשלוט בעתיד על ידי מעשים בהווהו הוא ניסיון קלוש. אני יכולה לעשות הכל הכל הכל נכון, ועדיין יש מיליון תרחישים בהם יחרב עולמי. אז הניסיון הוא נואל, וגם הרצון לשלוט בזה הוא נואל, כי הוא מציב אותי מול העובדה שאני לא באמת יכולה לשלוט בכלום. הפתרון מבחינתי - להמשיך לחיות בדיוק כמו עכשיו, רק עם פחות לחץ לגבי העתיד, ויותר השלמה עם זה שהכל עלול להתחרבן ואין לי שום דבר לעשות נגד זה. הפתרון יהיה לדעתי,ב גישה יותר זן בודיהיסטית לגבי ההוויה (נדמה לי), השלמה עם העתיד הלא בטוח ועם אומללות עתידית אפשרית. אני לא שואפת לאורחות חייך, פשוט כי אני באמת נהנית מהדברים שאני עושה - הספורט שלי, והתזונה, נטועים היום עמוק בהנאות החיים שלי, ויש דברים שאני מותרת עליהם מפחד לנזק לעצמי - כל מיני ספורט אתגרי, לדוגמא, או רכיבה על אופני כביש (שמת לב שגם פה זה ספורט? מוטיב חוזר). או לדוגמא, אני מותרת על לקום ולעזוב ולעשות טיול בלתי מוגבל בחו"ל - כי יש לי עבודה מסודרת וטובה ולא בא לי אחרי זה להתחיל מאפס (למרות שעכשיו שאני חושבת על זה, ייתכן שזה ויתור מיותר, משהו שאני צריכה לחשוב על לשלב אותו כן בחיים).
 

evil moon1

New member
../images/Emo8.gif

אכן,פרנויה מפותחת מאוד
גם אני חושבת מפעם לפעם "ומה אם אנשים אחרים יכולים לראות את זה?"
,אבל אצלי הדרך שהם יוכלו לראות את זה מעורפלת מאוד,בגדר "איכשהו",כי אין לי כוח לחשוב
.ואת הסברת את זה בצורה הגיונית מאוד
פרנויה מדבקת...
 

XUXA141

New member
אני נוהגת לפי כלל פשוט.

אם אתה לא רוצה שמישהו ידע משהו, פשוט תסתום את הפה (גם של המקלדת). כמה שמענו על אנשים שפתאום כל מני תמונות או סרטונים פרטיים שלהם מסתובבים בכל מקום למרות שהם שמרו את זה רק במחשב שלהם? כמה שמענו על אנשים שהפיצו תמונות או סרטונים של חבריהם אחרי שהפסיקו להיות חבריהם או כנקמה או כשעשוע? מסקנה- אל תצטלמו בשום מצב שאתם לא מוכנים שאולי מישהו יראה. (גם אם לא מעלים על מחשב, מספיק שהדירה תיפרץ או שאיזה נשמה טובה תעשה משהו). מידע שאתם לא רוצים שידעו - אל תרשמו בשום פורום ובשום רשת חברתית, כי אי אפשר לדעת לאן זה יוביל. אישית, אני בפייסבוק בעיקר כי זה נוח להעביר מידע בין חברים, וכי יש את "פארמוויל" שדורש אינטרקציה עם אחרים, אבל המידע המקסימלי שיש שם זה שם, תאריך לידה (בשביל ברכות ליומולדת), וכמה תמונות מהסלסה שאחרים צילמו ותייגו אותי. ככה שמידע כזה, לא אכפת לי שיזלוג לשום מקום, אין כאן שום דבר שיכול להזיק.
 
פרנויה איז מי מידל ניים ../images/Emo8.gif

טוב, לא שציפיתי ליותר מדי אבטחת פרטיות מפייסבוק, אבל הכתבה ששלחת (ובעיקר המאמרים המקושרים ממנה) עזרו לי להגדיל קצת את שמירת המידע שלי. במקרה שלי זה לא כל כך קריטי, כי ממילא פתחתי חשבונות עם פרטים פיקטיביים (שמות של החתולות שלי, ימי הולדת פיקטיביים וכדומה), ואת רוב הפרטים בכלל לא מילאתי (החתולות שלי לא למדו בשום מקום ואינן עובדות בשום מקום. גם מקום מגורים ופרטים אחרים לא טרחתי למלא). אבל עדיין אני לא ממש רוצה לחלוק עם כל העולם מחשבות ותמונות (גם אם הן רק של החתולות). רק דבר אחד אני יכולה לומר לזכות פייסבוק - שינוי ההגדרות אצלם היה מלווה בהודעות שקופצות ישר לפנים לכל מי שעושה לוגאין המודיעות על שינוי ההגדרות ומפנות עם קישורים לעמודי שינוי ואישור ההגדרות החדשות. נכון, אפשר היה ללחוץ "התעלם" ולהמשיך הלאה, ואני מניחה שלא מעט משתמשים אכן עשו את זה, אבל זה עדיין יותר טוב משינוי חד-צדדי ללא שום הודעה פומבית על כך (כמו שלמשל עשו פה בתפוז). אני, כהרגלי, ממשיכה להמליץ לכולם להזהר מאד מכל אתרי השיתוף למיניהם, ולחשוב היטב על כל מידע שהם בוחרים לשתף, אבל כנראה שרוב האנשים הרבה פחות פרנואידים ממני
לגבי ג'ימייל, אני מסכימה איתך. אני אישית מעבירה את רוב המיילים שלי דרך מייל אחר (יש לי ג'ימייל, אבל אני ממעטת להשתמש בו). אני רק חושבת עכשיו על אנשים שאני מכירה שמשתמשים בג'ימייל לצרכי עבודה וצרכים עסקיים...
 

efroch99

New member
עלייך חשבתי

כשבן זוגי סיפר לי על זה אתמול. וגם כשכתבתי את ההודעה פה. נו, איפה ה- "אמרתי לכם"?
 
למעלה