שאטו שועל
שורה תחתונה: אם במטאו הרגיש לי שעושים אוכל מכל הלב, בשאטו שועל הרגשתי את ההפך הגמור.
נתחיל באוכל, הכל היה קטן, ומתומחר בפראות. יוצא דופן היה הלחם, שהיה חם, טעים, מתפצח בפה, ומתומחר בפראות התל אביבית הנורמטיבית (14 ₪, נדמה לי). חוץ ממנו, כולנו נחלנו אכזבות: "טאפאס" של גבינה עם עגבניות מיובשות- שכלל, וול, גבינה צפתית עם מעט עגבניות מיובשות מעליה, גרם למזמינה להתמרמר על הכמות, על האיכות ועל המחיר. "פלטת גבינות" שכללה טעימות לא גדולות במיוחד של חמישה סוגי גבינות, עלתה 44 שקלים, והייתה לא מיוחדת (שתיים מהגבינות היו גבינות קשות שהרגישו כמו 'עמק') ומאוד מאכזבת. אני רק פינטזתי על פלטת הגבינות שאכלתי יום קודם לא רחוק משם, במטאו החברותית.
לגבי השתייה
, שאטו שועל הוא בעיקר בר יין, וכל שותי היינות שסביבי ציינו שהיינות מצויינים. אני התקשיתי להבין את מה שכל היחצ"נים קראו לו "הקונספט של המקום"- כל כוס יין מוגשת עם מטבע שוקולד. מילא אם היו מגישים לכל כוס יין את השוקולד שמתאים לו, אז זה היה מרגיש כמו "קונספט" כלשהו, אבל כשכל אחת מכוסות היין השונות שהוזמנו בשולחן לוותה באותו מטבע שוקולד חלב נורמטיבי, זה מרגיש יותר כמו פס הייצור של "ארומה". לא שיש לי בעיה עם ארומה, ההיפך, משם אני יוצאת שבעה. לזכות המקום ייאמר שהם מוכרים ארבעה סוגי בקבוקי בירה של Jem's, וגם שותי בירת המקום ("שועלאגר") אמרו שהיא הייתה טובה.
אבל הדבר הכי גרוע היה ה... נדמה לי שאפשר לקרוא לזה האווירה. התחושה הזו שיש לך, שאתה במקום הנכון, הידיעה הזו שמלווה אותך, שכאן אתה מרגיש בנוח. או לא בנוח. היינו קבוצה די גדולה, ולא הרגשנו בנוח. בגלל שהיינו קבוצה גדולה, הושיבו אותנו בשולחן ארוך באיזור המקורה של החצר. רק שמרכז השולחן חסום על ידי עמוד גדול, שמנע מאיתנו לדבר או לראות את אלו שבצד השני של השולחן. ביקשנו לעבור לשבת בכמה שולחנות קטנים שנחבר יחד, והמלצרית עיקמה אף ואמרה שאי אפשר כי "אני לא אצליח לעבור אליכם". הבטחנו לה שאנחנו נעביר דברים ממקום למקום, הסברנו שאנחנו מודעים לקושי- שום דבר לא גרם לה להשתכנע. אז נשארנו בשולחן הזה, ו- literally דיברנו על הקיר מדי פעם. לפחות במקרה הזה, הוא מדי פעם דיבר אלינו חזרה.
לסיכום, שאטו שועל הוא לא מקום רע, והוא מצטיין במה שהוא אמור להצטיין- ביינות. אני קיבלתי את התחושה שזה מקום לאנשים הנכונים שאוהבים להיות בזמן ובמקום הנכונים, ואני, שכל חיי נלחמתי על זכותי להיות במקום הלא נכון, פשוט לא מוצאת את עצמי שם.