../images/Emo41.gif../images/Emo41.gifהתחלתי לעבוד בשבוע שעבר פעמיים בשבוע
בימים האלה אני משאירה את יובל במשפחתון עם בקבוק חלב שאוב. היא לא מסכימה לאכול אותו במשך שעות, היא פשוט צמה ומחכה לי. היום השארתי לה גם מנת פרי שגם אותה היא לא סיימה. (אכלה כמה כפיות בודדות). כשאני באה היא נראית לי עצובה כזאת ואומללה. ממש קשה לי עם זה... היום כמעט בכיתי כשראיתי אותה. (הרמתי אותה היא נתנה לי חצי חיוך והניחה את הראש שלה על הכתף שלי) בלילות היא גם התחילה לעשות סקנדלים, אני שמה אותה במיטה ואיך שאני יוצאת מהחדר היא פורצת בבכי קורע לב. (דבר שלא היה לפני שיצאתי לעבודה). בסוף אני לוקחת אותה איתי למיטה והיא נרדמת מצוין. (גם דבר שהיא לא מכירה - מעולם היא לא ישנה ביחד איתי). התחילו לי כל מיני יסורי מצפון שהיא לא מוכנה לכך שאני אצא לעבוד עכשיו ואני צריכה להמשיך להיות איתה בבית. (מהעבודה הזאת לא יוצא לי רווח כלכלי, רציתי לצאת בשביל להתאוורר קצת, אבל מה שיוצא בפועל זה שכל היום אני חושבת עליה, וכשאני מגיעה אליה לגן אני בטוחה שאני עושה טעות...) בסביבה הקרובה חלק אומרים לי להמשיך עם העבודה וחלק מייעצים לי להיות איתה עוד קצת, מה אני צריכה לעשות? (הלב מושך לכיוון של להישאר בבית...) איך יוצאים לעבוד בלי יסורי מצפון?
