שלושים יום עברו לזיכרך אמא שלי../images/Emo16.gif
שלושים יום עברו לא יאומן, כל הזמן מרגישה כאילו עוד מעט הטלפון יצלצל והנה את תהיי שם..מעבר לקו, ותגידי לי כמו תמיד: "מה שלומך ריקי, איך את מרגישה מה עם הילדים?" ותספרי לי על אותם כאבים נוראיים שבשנה האחרונה לא הרפו ממך, ואני יגיד לך כמו תמיד "אמא יהיה טוב, יש ימים טובים יותר ויש ימים קשים" אבל בתוך תוכי אני יודעת שהטלפון לא יצלצל ולא אשמע יותר את קולך, אמא שלי אני כל כך מתגעגעת, אומרים שככל שהימים עוברים הכאב מתכהה אבל לא מרגישה כך ומאמינה שלעולם לא ארגיש כך, הייתי קשורה אליך עד מאוד, את יודעת בדיוק השבוע שחזרתי הביתה מביתך מצאתי את תמונת הפספורט הקטנה שנתת לי אז שבאת לפה ואמרת שימי לך בארנק תמונה שלי, והיא הייתה כל הזמן בכוס הקידוש של השבת, חיכתה לי שם, ושראיתי את התמונה ונזכרתי באותה רגע שנתת לי את התמונה פרצתי בבכי, ואת נראית שם כל כך שלווה ומאושרת וזה היה רק בינואר השנה, אמא למה לא נתת סימן משהו..מרגישה שלא נפרדתי ממך כמו שצריך, אני עומדת שם בבית העלמין הבית שלך כעט בית העולמים, מסתכלת על הקבר על המצבה ומרגישה לא יכול להיות שאת שם, לא יכולה לקבל את זה לא יכולה לעכל את זה, כאילו זה לא את, בשבילי את נצחית את בתוך לבי ונשמתי, אבל כל כך מתגעגעת לחומריות, לקולך ולראות אותך.. אמא שלי אני כל כך אוהבת אותך...מרגישה שנפשי מתענה מגעגועים אליך.. מרגישה כל כך חנוקה לפעמים אינך יודעת עד כמה, אני יודעת שלפחות עכשיו את נחה שם, לא סובלת לא כואבת, אבל את לא איתנו כאן בגוף, את לא איתנו כאן להגיב לחוות לספר לדבר, נשמתך בתוכנו אבל איך נדע בדיוק מה את מרגישה שם בצד השני, בגן עדן, אמא האם טוב שם באמת האם את רואה אותנו??? האם את שומעת אותנו??? האם את שומרת עלינו משם למעלה?? אמרת בקלטת שהשארת כצוואה בשבילנו שאת רוצה אחדות במשפחה, אמא אחדות תמיד הייתה בזכותך, את שאת שתמיד גישרת שרבנו שכעסנו, ומה עכשיו נעשה בלעדיך?? כמה קשה אמא כמה קשה שאת לא פה בגוף! קשה מאוד... את סלחת לכולם בקלטת, תמיד היית הדמות הנערצת עלי מכל בכל העולם כולו ולא אמרתי לך את זה מספיק, אבל שתדעי לך אמא.. ממך למדתי ולקחתי המון בחיי, אני תמיד מוחלת ולא משנה באיזו סיטואציה והכול בזכותך הערכים שהקנט לנו הם ערך עליון! והם ילוו אותי לנצח עד יומי האחרון, וגם את ילדיי כי אני מעבירה להם את כל מה שלמדתי ממך אמא יקרה שלי. שלושים יום עברו אמא שלי, וכל דקה כל כך ארוכה, שלושים יום עברו אמא שלי, וכל יום כל כך חונק, שלושים יום עברו אמא שלי, וזה עוד לא מתעכל אצלנו, 25.8.03 גילויי מצבה אזכרה שלך, לא יאומן אזכרה שלך אמא שלי, כולם יעמדו שם יזכרו בדמותך המיוחדת, בדרך המיוחדת שלך עם כולם כולם יבכו ואף יהללו אותך, כולם יתגעגעו בטוח, אבל אני אבא ואחי בטוח נחנק שם בבכי, ועוד לא נעכל, וקרן שם כל כך רחוקה מאיתנו וממך בטוח שיומה מחר לא יהיה קל משם, אמא מבטיחה לך בכל לבי אמצא את הדרך להנציח אותך, לא אשקוט עד אמצא את הדרך המיוחדת שלי להנציח את שמך, את לא היית סתם אישה רגילה, את היית אישה מיוחדת מאוד, חייך לא היו קלים, והשנים האחרונות עברת וסבלת עד בלי סוף. 25 לאוגוסט 2003 גילוי מצבה רחל גולדשטיין נולדה 9.9.1950 נפטרה 25.7.2003 יהי זכרך ברוך לעד! אוהבים אותך לעד אמא יקרה שלנו!
שלושים יום עברו לא יאומן, כל הזמן מרגישה כאילו עוד מעט הטלפון יצלצל והנה את תהיי שם..מעבר לקו, ותגידי לי כמו תמיד: "מה שלומך ריקי, איך את מרגישה מה עם הילדים?" ותספרי לי על אותם כאבים נוראיים שבשנה האחרונה לא הרפו ממך, ואני יגיד לך כמו תמיד "אמא יהיה טוב, יש ימים טובים יותר ויש ימים קשים" אבל בתוך תוכי אני יודעת שהטלפון לא יצלצל ולא אשמע יותר את קולך, אמא שלי אני כל כך מתגעגעת, אומרים שככל שהימים עוברים הכאב מתכהה אבל לא מרגישה כך ומאמינה שלעולם לא ארגיש כך, הייתי קשורה אליך עד מאוד, את יודעת בדיוק השבוע שחזרתי הביתה מביתך מצאתי את תמונת הפספורט הקטנה שנתת לי אז שבאת לפה ואמרת שימי לך בארנק תמונה שלי, והיא הייתה כל הזמן בכוס הקידוש של השבת, חיכתה לי שם, ושראיתי את התמונה ונזכרתי באותה רגע שנתת לי את התמונה פרצתי בבכי, ואת נראית שם כל כך שלווה ומאושרת וזה היה רק בינואר השנה, אמא למה לא נתת סימן משהו..מרגישה שלא נפרדתי ממך כמו שצריך, אני עומדת שם בבית העלמין הבית שלך כעט בית העולמים, מסתכלת על הקבר על המצבה ומרגישה לא יכול להיות שאת שם, לא יכולה לקבל את זה לא יכולה לעכל את זה, כאילו זה לא את, בשבילי את נצחית את בתוך לבי ונשמתי, אבל כל כך מתגעגעת לחומריות, לקולך ולראות אותך.. אמא שלי אני כל כך אוהבת אותך...מרגישה שנפשי מתענה מגעגועים אליך.. מרגישה כל כך חנוקה לפעמים אינך יודעת עד כמה, אני יודעת שלפחות עכשיו את נחה שם, לא סובלת לא כואבת, אבל את לא איתנו כאן בגוף, את לא איתנו כאן להגיב לחוות לספר לדבר, נשמתך בתוכנו אבל איך נדע בדיוק מה את מרגישה שם בצד השני, בגן עדן, אמא האם טוב שם באמת האם את רואה אותנו??? האם את שומעת אותנו??? האם את שומרת עלינו משם למעלה?? אמרת בקלטת שהשארת כצוואה בשבילנו שאת רוצה אחדות במשפחה, אמא אחדות תמיד הייתה בזכותך, את שאת שתמיד גישרת שרבנו שכעסנו, ומה עכשיו נעשה בלעדיך?? כמה קשה אמא כמה קשה שאת לא פה בגוף! קשה מאוד... את סלחת לכולם בקלטת, תמיד היית הדמות הנערצת עלי מכל בכל העולם כולו ולא אמרתי לך את זה מספיק, אבל שתדעי לך אמא.. ממך למדתי ולקחתי המון בחיי, אני תמיד מוחלת ולא משנה באיזו סיטואציה והכול בזכותך הערכים שהקנט לנו הם ערך עליון! והם ילוו אותי לנצח עד יומי האחרון, וגם את ילדיי כי אני מעבירה להם את כל מה שלמדתי ממך אמא יקרה שלי. שלושים יום עברו אמא שלי, וכל דקה כל כך ארוכה, שלושים יום עברו אמא שלי, וכל יום כל כך חונק, שלושים יום עברו אמא שלי, וזה עוד לא מתעכל אצלנו, 25.8.03 גילויי מצבה אזכרה שלך, לא יאומן אזכרה שלך אמא שלי, כולם יעמדו שם יזכרו בדמותך המיוחדת, בדרך המיוחדת שלך עם כולם כולם יבכו ואף יהללו אותך, כולם יתגעגעו בטוח, אבל אני אבא ואחי בטוח נחנק שם בבכי, ועוד לא נעכל, וקרן שם כל כך רחוקה מאיתנו וממך בטוח שיומה מחר לא יהיה קל משם, אמא מבטיחה לך בכל לבי אמצא את הדרך להנציח אותך, לא אשקוט עד אמצא את הדרך המיוחדת שלי להנציח את שמך, את לא היית סתם אישה רגילה, את היית אישה מיוחדת מאוד, חייך לא היו קלים, והשנים האחרונות עברת וסבלת עד בלי סוף. 25 לאוגוסט 2003 גילוי מצבה רחל גולדשטיין נולדה 9.9.1950 נפטרה 25.7.2003 יהי זכרך ברוך לעד! אוהבים אותך לעד אמא יקרה שלנו!
