שלום...

[Y N C S]

שלום...

אני לא יודעת כל כך אם אני חדשה או לא.. אבל יש לי רק שאלה. אפשר להיות "אנורקטית" במחשבה? אני לא מפסיקה לאכול, או מקיאה את מה שאני אוכלת. אבל אני חושבת על זה כל הזמן.. אני כל כך רוצה. אני "מעריצה" בנות שמרזות או בנות רזות באופן כללי. אני מרגישה שהן "מאיימות" עליי ואני סובלת מכל רגע בחברתן. רוצה שיהיו לי כוחות לעשות את מה שאני לא אעשה לעולם-פשוט כי אני לא מצליחה... זה קשה מדי. אפשר להיות "אנורקטית" במחשבה? זה נשמע מפגר.. אבל אני באמת סקרנית, כי אנורקסית אני לא.. אז מה אני?! כי יש כאן משהו...

 

[כוכב זוהר בשמים]

ברוכה הבאה ../images/Emo20.gif

זה לא נשמע מפגר, זה נשמע כמו התחלת המחלה. את כ"כ מעריצה בנות אנורקטיות? חוץ מהרזון יש כ"כ הרבה חולי, כ"כ פגיעה בגוף ובנפש. אולי תפני לדיאטנית ותספרי לה והיא תראה אם את צריכה לרדת אז היא תרכיב לך תפריט ירדה, אבל בצורה בריאה ונכונה ואם את לא צריכה לרדת היא מוכל להרכיב לך תפריט שמירה על המשקל. למחלה הזאת אל תפני השום אופן, זה הרס, זה חולי, זה מוות.

 

[Y N C S]

תודה לך-אבל טריגר...

ברור לי שאם אני אפנה לדיאטנית יסתכלו עליי כמו משוגעת.. התגייסתי בתת משקל, בצבא העליתי אז יגידו שאני נראית "נורמלי" לגילי.. משום מה, זה פשוט לא מספיק לי אני מתעניינת מאוד בכל הנושא של אנורקסיה, אני מרגישה חלק ממשהו שאני לא. אני קוראת באתרי "פרו-אנה". אני לא מאמינה בטיפול נפשי, אני לא מאמינה שבאמת פסיכולוגים יכולים להוציא אותך מלהתעניין במשהו שמעניין אותך. ברור לי שאני לעולם לא אהייה כזאת מבחינה בריאותית, ובכל זאת מרגישה חלק. זה נשמע מטומטם וכל כך ילדותי, אבל אני רוצה שלא ייקח לי שנים למצוא בגדים שיחמיאו ל"גזרה" שלי, שהמטרד הזה יירד לי מהראש כבר. כלום לא עוזר. דיאטות זה לא עובד אצלי. אני לא מתמידה בכלום- במיוחד בצבא זה נורא נורא נורא נורא נורא קשה! נראה לי שאני אומרת דברים שאין מה להגיד עליהם. אבל לפעמים אני רוצה להיות אנורקסית. (למרות שמבחינתי זה משהו שלא ניתן להשגה..) זה כל כך מתסכל. כל יום אצלי מסתיים ב"כמה אכלתי", ואם לא אכלתי הרבה (סתם כי לא יצא, לא כי החלטתי שאני לא אוכלת) אז אני תוהה איך זה שאני לא מרזה? דיי.. אני כזאת תחרותית כזאת קנאית אני חייבת להיות טובה בהכל חייבת להיות הכי יפה, הכי מצליחנית, הכי מוכשרת. פשוט ה-כ-י כולם רגילים לזה שהכל מצליח לי והמלחמה הזאת לא מצליחה וזה מבייש אותי, זה לא מתאים לי לא להצליח במה שאני רוצה! אני נלחמת בעצמי.. דיי

 

[limf]

ברוכה הבאה ../images/Emo140.gif

אני חושבת שהשורה התחתונה שלך היא אכן השורה התחתונה... אכן "יש כאן משהו" - יש בעיה. ואני תמיד אומרת שאם משהו מפריע, אז זה מה שחשוב - לעשות משהו כדי שיפסיק להפריע. לא ההגדרה עצמה היא החשובה. לא ה"האם זה נחשב ל..." זה מה שחשוב. זו דעתי. אני חושבת שברגע שאת חושבת על משהו כל הזמן ולא משנה אפילו על מה כרגע, זה בפני עצמו מתחיל להיות בעיה ובזה את צריכה לטפל. אנחנו לא אנשי מקצוע וגם אם כן אף אחד לא יאבחן אותך דרך האינטרנט, ולכן מה שאני אכתוב פה הוא לא מקצועי ולא מחייב בכלל, אלא רק התרשמות אישית שלי. יש פה כמה אפשרויות כמו שאני רואה את זה: א) הפרעת גוף דיסאמורפית - כשאדם לא מרוצה [אבל, בצורה חזקה ומטרידה] מגופו או מחלק מסויים מגופו למרות שאובייקטיבית אין סיבה לכך. ב) חלק מ-OCD או משהו מהמשפחה של זה - מחשבות טורדניות שבמקרה שלך הן סביב הנושא הזה. ג) או שזה באמת התחלה של אנורקסיה ואז סביר שזה יתבטא יום אחד גם במעשים. אבל, אבל, כמו שכתבתי קודם - אל תטעי. זה לא צריך להגיע לכדי מעשים כדי להוות בעיה. ברגע שיש לך "רק" מחשבות וכמו שאת מתארת את זה את חושבת על זה כל הזמן זה בפני עצמו בעיה ובזה את צריכה לטפל. את לא צריכה "לחכות" על מנת שזה יתבטא במעשים. לכן, הייתי מציעה לך לפנות בכל מקרה בין אם יש לך אפשרות א', ב' או ג' או ד' בכלל [משהו אחר שאינו אף אחד מהנ"ל] לאיש מקצוע שידע הרבה יותר טוב ממני זה בטוח מה את וחשוב יותר - איך לעזור לך. יש מישהו אחר ששיתפת אותו במצב שלך? לפי הכרטיס את בת 19. את בצבא? פנית עם זה לקב"ן? המשפחה שלך יודעת? חברים? חברות? את מוזמנת להמשיך ולשתף אותנו פה.

 

[Y N C S]

אני אוסיף כמה פרטים על עצמי..

כן, חיילת בת 19 אפילו קרובה לסוף שירותי הצבאי. (מי היה מאמין) באופן כללי אני מרוצה מעצמי, ומהחיים שלי. (חוץ מהנושא שפורט להלן, מיהרתי לכתוב טריגר קודם.. מצטערת זה פשוט יצא ככה) היה לי שירות צבאי מדהים בצורה שלא תיאמן. לא פניתי לקב"ן כי לא רציתי שזה יירשם לי בכרטיס האישי. ואם אמא שלי תדע מזה- היא תמות. (אני לא צוחקת...!!!) אני גם לא רוצה להלחיץ אותה במשהו שכרגע אין מעשים או משהו כזה. סתם מחשבות מטרידות. נראה לי חסר טעם.. היא תלחץ "סתם".