שלום =)

[C a M e L]

שלום =)

אני נועה ואני חדשה פה... רציתי לשאול אתכם על הספר "שוגון" של גיימס קלאוול. וגם להמליץ בחום רב על הספר the red tent by anita diamant אחד מהספרים הכי יפים שקראתי! שיהיה לכם המשך יום נפלא

 

[Rivendell]

ברוכה הבאה ../images/Emo24.gif

לגבי "שוגון" - אין עליו מאמר, אבל היו עליו דיונים בפורום. תריצי חיפוש מתקדם, ובטח תמצאי משהו. מה שכן יש זה מאמר על "מלך עכברוש", של אותו מחבר. ולגבי "האוהל האדום" - כבר דיברו גם עליו לא מעט, אבל את מוזמנת להמליץ עליו שוב. אצלנו נהוג לתת המלצות מפורטות קצת יותר. אם את לא בטוחה איך להתחיל, יש לנו "כללים לכתיבת המלצה" שיכולים לעזור

.

 

[Mנטה]

לגבי שוגון וקלאוול

שוגון מתאר את יפן במאה ה16 (אם אני לא טועה, בכל אופן באזור הזמן הזה) דרך העיניים של אדם מערבי שהגיע לשם וגר שם. אני לא זוכרת אם הוא נלקח בשבי/נלקח אל המלך/סתם נמצא במסע שם, אבל אנחנו לומדים על כל החיים החברתיים, התרבותיים והיומיומיים של היפנים בעת ההיא. יש שם גם סיפור מסגרת שנותן גם קצת פילוסופיה יפנית והסטוריה וגם עלילה סוחפת ומותחת היטב. ספר מצוין וסוחף מהעמודים הראשונים שלו. מאוד מומלץ. א-ב-ל !!! בעיני הספר הכי שווה של קלאוול הוא דוקא טאי פן. טאי פן נותן סיפור על הקמתה של הונג-קונג ולכן נותן על התרבות הסינית בעיקר. אבל גם על התרבות של הסוחרים ובעלי האוניות האירופאיים באזור ההוא באותה התקופה. זה סיפור מרתק שלוקח איזה כמה עמודים להיכנס עליו (משהו כמו 50 נדמה לי) אבל אחר כך אי אפשר לעזוב. היתרון הגדול שלו על שוגון, זה שבשוגון את למדה על הדברים מתוך סתם אנשים ודברים נובעים מכל מיני דברים אחרים. בטאי פן הגיבור הוא זה שמושך בחוטים ויוצר את האוירה ולכן הרבה יותר מעניין לקרוא דרך העיניים שלו. את למדה על כל התכמונים וכל זה ממקור ראשון. ספר מוצלח ביותר

!

 

[suki da yo]

את שוגון אמנם לא קראתי

אבל אני מצטרפת להמלצה על טאי פאן. ספר נהדר, סוחף ועשיר בפרטים של חיי היום יום במקום והתקופה.

 

[Chatulim]

שוגון הוא ללא ספק אחד הספרים

הסוחפים, המעניינים והיפים שקראתי ,לא יכולתי להניח אותו מהידיים (ומדובר בגודל לא מבוטל של ספרים בסך הכל). הספר אכן מספר על ספינה הולנדית שנוחתת בחופי יפן והקפטן שלה נלקח בשבי ובסופו של דבר מתאקלם ביפן, לומד את המסורת והתרבות היפניות ומשתלב עד כמה שניתן במארג החיים היפני. מאחר והתרבות היפנית זרה לי כמעט לחלוטין (מלבד "חוויה יפנית" ו"זכרונותיה של גיישה") הספר היה מרתק גם מבחינה תרבותית, אולם הוא קולח וכתוב לדעתי ביד אמן. דווקא הספר (השני) שהכי אהבתי של קולוואל, אחרי שוגון, היה "סופה" משום שגם הנושא של איראן מרתק אותי.

 

[C a M e L]

תודה לכולם =)

 

[עופר D]

מצטרף להמלצת Mנטה

קשה לי להעריך ממה נהניתי יותר, שוגון או טאי-פן. מה שבטוח, שניהם מצויינים. ל"סופה" לא התחברתי. גודש הדמויות המקומות האירועים מבלבל. כל פרק (והם גדולים) מתמקד בקבוצת אנשים שונה באתר גיאוגרפי אחר של אירן, והקורה אותה. בכל קבוצה יש מס' נפשות פועלות. סה"כ המון אנשים, מקומות, אירועים. האוירה של איראן בימי תחילת המהפכה מרתקת ומסחררת מאימה, אך עבורי הפאזל היה גדול מדי.