שלום.

שלום.

כתבתי כאן כמה פעמים, אבל אף פעם לא הצגתי את עצמי רשמית, וכמה שאני מנסה לדחות את זה, אני יודעת שאני אצטרך לעשות את זה מתישהו. אז עדיף כבר עכשיו. טוב, אז איך מתחילים? קודם כל אזהיר שזה יהיה מאוד ארוך. מאוד. אז למי שאין כוח לקרוא, לא נורא. אני לא אכעס. עכשיו, מי שכן מחליט לקרוא את זה, בודאי ירצה לדעת את שמי. אבל אין לי שם. כולם מוזמנים להמציא לי שם, כי אני כבר התייאשתי. תקראו לי איך שאתם רוצים, מה זה כבר משנה לי. אני בת 14 וחצי, כיתה י´, בדיכאון ברוב החיים שלי, הולכת לאיבוד בין כל המסכות, שונאת הכל, ומחפשת תקוות שווא. קשה לי להגדיר את עצמי, אני מסובכת מידי, אבל בכל זאת אנסה לספק כמה פרטים. אני פוחדת מאנשים, אין לי חברים אמיתיים, או חברים בכלל, והביטחון העצמי שלי מחושב במספרים שליליים. אני פוחדת מהכל, ולא פוחדת מכלום, ולא מוצאת את עצמי מרוב מראות שמקיפות אותי, בכל אחת ההשתקפות שלי נראית שונה. כולם אומרים שאני נורא פסימית, אבל אני חושבת שאני דווקא אופטימית מידי, בדרך שלי. נכון שאני חושבת שהכל נורא עכשיו, אבל תמיד יצאתי מנקודת הנחה שהכל ישתפר מתישהו, אם רק אחכה מספיק זמן. אני עדיין מחכה. נראה שזה לא הולך לקרות. בינתיים אני מנסה להחזיק את עצמי מעל לפני המים, העיקר לא לשקוע עוד יותר. אני לא מעשנת, לא שותה, ומאוד משתדלת לא לפגוע בעצמי. מוזר, אני דווקא מסוג האנשים שמסיימים את החיים שלהם בדרך כלל ממנת יתר של סמים. אבל לא אני. אני לא נותנת לעצמי. יש לי מעט מאוד שליטה על מה שקורה סביבי, אז אני רוצה לפחות שליטה על עצמי. זה כמעט ראוי להערכה. אבל רק כמעט. לפעמים אני כותבת סיפורים ושירים, אבל אני שונאת כל מה שאני כותבת. אני גם מציירת, וגם את הציורים שלי אני שונאת בדרך כלל. לפעמים אני בורחת אל תוך זרועות הדת. לא יהדות. לא משנה. גם לחבר´ה מלמעלה אין תשובות בינתיים. אני יודעת שאני חייבת לחכות, אבל אני לא יודעת כמה זמן אני עוד אחזיק מעמד. דברים לא משתפרים, וכבר נגמרו לי הדמעות. לא יודעת מה לכתוב עוד. מישהו קורא את זה בכלל? למישהו אכפת? טוב, הנה עוד כמה פרטים שרציתי לכתוב. לא יודעת את מי זה מעניין בכלל, אבל אני כותבת אותם בכל זאת. כי מעולם לא אמרתי לאף אחד, ואני צריכה לשפוך קצת החוצה את מה שמעיק עליי. הדבר הכי לא הוגן בחיים: שאני הייתי תמיד בין אלה שעוזרים, שדואגים, שתופסים את אלה שנופלים, שמסכנים את עצמם כדי למשוך אותם למעלה. עכשיו, כשאני זאת שנופלת, אף אחד לא שם בשביל לתפוס אותי. זה כל כך לא הוגן. זה כל כך לא מגיע לי. הדבר העצוב ביותר בעולם: להסתכל על הטלפון בחדר שלי, ולדעת שלא משנה מה יקרה, פשוט אין לי למי להתקשר. אם שמעתי את הבדיחה המצחיקה ביותר ואני רוצה לספר למישהו, או אם בא לי לחתוך את הורידים ולסיים הכל ואני צריכה לבכות ולהתלונן ושמישהו יקשיב, כך או כך אין לי למי להתקשר. פשוט אין, וזה כל כך עצוב להסתכל על הטלפון ולזכור את זה. הפחד הגדול ביותר שלי: שבעצם אין לי בעיות, שהכל בראש שלי. שיכולתי לחיות חיים מאושרים, אבל אני מסבכת הכל, ממציאה דברים שלא שם, מתעקשת לסבול. הפחד שלי זה שהכל באשמתי, שאין לי זכות להתלונן, כי אני בכלל לא מסכנה, ואין לי זכות להיות עצובה. אני הכי מפחדת שזה נכון, כי אם זה נכון, אני פשוט אתאבד. באמת.
 
מתוקה...

קודם כל, ברוכה הבאה לפורום...מקווה שתרגישי פה נח לדבר על הכל... קראתי הכל...וכל כך הזדהתי עם חלק גדול מהדברים... האמת, היה לי הרבה מה לומר לך, אבל פתאום כל המילים נעלמות...אולי אחר כך אני אצליח לנסח את מה שאני חושבת.... פשוט ההזדהות קצת זעזעה אותי...מוזר לי שיש עוד מישהו שמרגיש כמוני... מתוקה, את לא לבד כבר...אמנם את לא מכירה אותי, אבל אני אשמח להכיר אותך ולהיות ביחד איתך בלבד הזה...כי לצערי גם אני לבד... אז אם תרצי לדבר אני פה או באיי סי אם יש לך....
 
תודה על קבלת הפנים החמה.

גם אני הייתי שמחה מאוד להכיר אותך, כי נראה שיש סיכויים שנוכל להבין אחת את השנייה, דבר שעוד לא קרה לי מעולם עם אף אחד. יש לי אייסיקיו, אבל הוא לא תמיד עובד. אני אשאיר את המספר בכל מקרה ונקווה לטוב. ושוב תודה על קבלת הפנים. ICQ # 106993585
 

שורטי

New member
ילדה חמודה...

ברוכה הבא לפורום, אני מקווה שתמצאי כאן מעין בית חם שיודע ויכול לעזור לך. חלק גדול מדברייך היו נראים כאילו אני רשמתי אותם- אני כל כך מבינה וכואבת. ברוכה הבאה לפורום, תהיי חזקה חמודה
 

lost in dreams

New member
ילדונת מקסימה... ../images/Emo24.gif

כבר כמעט שבועיים שאני מתאמצת שלא להגיב פה על כלום (סיפור ארוך) ואת היית זו ששברת אותי... הייתי חייבת להגיב לזה... קודם כל- ברוכה הבאה לפורום!!! אני מקווה שתרגישי פה נוח בבית של סהר... דבר שני- אני כל כך מבינה אותך... וגם אני הזדהיתי עם הרבה מהדברים שרשמת... דבר שלישי- את כותבת מקסים!!! באמת... את כותבת ממש יפה אז תתחילי להאמין בעצמך... דבר רביעי- אני הייתי רוצה להיות חברה שלך... ולא מתוך רחמים... את נשמעת ממש נחמדה... ואני מוכנה לדבר איתך מתי שאת רק רוצה!!! באמת... דבר חמישי- זה דבר מדהים שאת לא מאבדת תקווה!!! אני ממש גאה בך!!! ומעריכה אותך מאוד על זה... אין לך מושג איזו תכונה חשובה זו... זהו... שיהיה לך המון בהצלחה ואני מקווה שיצא לנו לדבר...
 

CreepingDeath

New member
הזדהות.

שלום. כתבתי פה עם או פעמיים. אני לא מגיבה ונורא קשה לי לכתוב כאן, אבל אני באה לפה מידי פעם, קוראת.. אני נורא מזדהה עם מה שכתבת, למען האמת הפיסקה הראשונה מתארת אותי כמעט לגמריי, אפילו כמעט אותו גיל (אני גדולה ממך בכמה חודשים) :) הקטע עם החברים, זה לא שאין לי אף אחד שיעזור, דווקא יש הרבה אנשים שרוצים לעזור לי, חלק אפילו יותר מידי, ואכפת להם ממני. הבעייה שלי היא שכל האנשים האלה אני מכירה מהרשת. אני פשוט לא מצליחה ליצור קשר נורמאלי עם מישהו בחיים האמיתיים. זה בטח בגלל הביטחון העצמי הנמוך שלי ובגלל שאני חרא של בנאדם (כלומר.. בת אדם) בכלליות. ואני שלא כמוך (?) חותכת את עצמי לפעמים, אבל זה רק בגלל שהכאב מזכיר לי שאני באמת נמצאת בעולם הזה, ולא באיזה חלום, סיוט, כמו שלפעמים נראה לי. בכל מקרה, אם את רוצה לדבר תכתבי פה את מספר האיי סי קיו שלך. אני לא אכתוב את שלי כי יש פה כמה אנשים שאני מכירה ואני מעדיפה שהם לא ידעו מי אני.
 
../images/Emo140.gif

נחמד לקרוא שיש אנשים כמוני בעולם, כי לפעמים נדמה לי שאף אחד לא מסוגל להבין אותי כי אני פשוט מוזרה מידי. את נשמעת מאוד דומה לי, חוץ מהקטע של הפציעה העצמית. פעם קצת נכנסתי לזה אבל יצאתי מזה כי ראיתי שזה ממש הופך להרגל ממכר. משכתי את עצמי החוצה לפני שנשאבתי יותר מידי פנימה. זה קשה לפעמים, אבל אני מצליחה בינתיים לעמוד בזה. ICQ # 106993585
 

סהר-תמיכה

Member
מנהל
טוויסטד יקרה

יש מי שקורא, יש מי שאכפת לו... יש מי שמעריך את המאמצים שלך להחזיק את עצמך מעל פני המים, להיות בשליטה.. אנחנו כל כך מבינים את התסכול מכך שאת תמיד היית שם בשביל אחרים, היית שם כדי למשוך אותם למעלה, ועכשיו, כשאת נופלת, את מרגישה שאין שם אף אחד שיתפוס אותך.. אנחנו רוצים להיות כאן בשבילך רוצים לרכך את הנפילה, להקשיב, לחבק, לתמוך.. תרשי לנו? ((((טוויסטד))))
 
הבנה

קודם כל בורכה הבאה אל הפורום, מהר מאוד תלמדי, כמו שאני למדתי, שפה את יכולה להיות הכי פתוחה שבעולם, ופה בחיים לא ישפטו אותך טרק יעודדו אותך. גם אני כמו הרבה אחרים שהגיבו לך, הבנתי את התיסכול שלך, כמעט כל חלק במכתב שלך שקראתי ראיתי את עצמי, גם בגלל שאני כמעט בגילך(אני בת 15) ואני כל כך מבינה אותך. אז שוב - בורכה הבאה אל הפורום, מקווה שתמשיכי לכתוב פה, את נשמעת נורא נחמדה....
 
למעלה