שלום
האם אוכל לקבל ייעוץ

Chocksum

New member
שלום ../images/Emo141.gif האם אוכל לקבל ייעוץ

בפורום זה בנוגע לבעיות ההתבגרות של בני?
 

שריד

New member
נשתדל לעזור ככל שנוכל אבא../images/Emo103.gif

אבא שלום וברוך הבא לפורום. אנו דנים בפורום בארועים שנתקלים בהם יום יום ומנסים להאיר ולהתייחס אלהם מכיוונים שונים. בין הצופים בפורום יש גם הורים שעברו הכשרה בגישה ואני מקווה שהם גם לענות ולהרחיב את אפשרויות התגובה לארועים שונים. גיל ההתבגרות הוא גיל לא פשוט לכולם, למתבגר עצמו, להורים ולסביבה הוא מלא הפתעות ומצבים בהם יש להפעיל יצירתיות. בברכה שריד
 

Chocksum

New member
שלום ותודה על ההתייחסות ../images/Emo13.gif

ואגב אני אמא
. הקושי מתבטא בעיקר בקשייו של בני לבטא את עצמו מילולית ואז בקשותיו נשמעות באזניי כמו פקודות, בסגנון "אמא...תה!" כשהוא רוצה שאכין לו תה, ואם אני מרגישה מותקפת ומגיבה בהתאם הוא נעלב ולא מבין למה אני מגיבה כך, ואז תגובתו תהיה לא לדבר איתי, להתעלם ממני, דבר שמאוד מאוד מכאיב לי. בנוסף, אם אני כבר מבקשת ממנו לעשות דבר מה, אז בדר"כ הוא ידחה את הדבר, כמו למשל לשטוף את הצלחת שממנה אכל, ואח"כ הוא בכלל לא יעשה זאת כשתרוציו ינועו מ"לא רוצה...תעשי זאת את...אני עייף עכשיו..." וכשהוא ממש פגוע אז הוא כבר ממש שוכב על הריצפה, עם פניו כלפי מטה, ולא נותן לאף אחד להתקרב אליו. בני התחיל טיפול דינמי לפני כמה שבועות, על הרקע המסופר, שמשפיע גם על יחסיו עם חבריו בבית הספר, וגם בשל סיפור חיים לא קל שכולל אובדן של אב, אולם הטיפול לא מספיק כרגע ואני הייתי שמחה לקבל עצות מועילות או הבהרות שיעזרו לי להבין מה קורה פה, להרגיש קצת פחות חסרת אונים, ובכך גם להועיל יותר. כעת אני מנסה לתת לבני את הספייס שהוא דורש אולם אני מצפה ממנו גם שישתדל להתגמש וזה נורא מתסכל וגורר כעסים כשציפיותיי לא מתממשות ואפילו מעט. תודה מראש ושיהיה לכולנו סופ"ש נחמד, ר.
 

שריד

New member
בקשות כמו פקודות

אמא שלום וקבלי התנצלותי, אני מבין שלא הייתי רחוק ואת גם "לובשת מכנסיים" כיום. באמת סיטואציה מורכבת רגישה ולא פשוטה. אני מבין שהנער בטיפול וזה טוב. לגבי התקשורת המילולית: כדאי לך לעשות רשימה של 5 המצבים בהם הוא מתבטא כפקודה, ומולה רשימה של 5 מצבים בהם הוא מתבטא בצורה "נאותה". ואז לעשות השוואה בין המצבים השונים, באלו סיטואציות התגובה שלו משתנה, מיהם האנשים השותפים בסיטאציה, אחים, חברים, רק שניכם ? מי יוזם את הסיטואציה ? וכו'. בנוסף, במצבים בהם את מרגישה שהיית רוצה להגיב, ואת יכולה לדחות את התגובה, תרשמי לו את מה שאת מרגישה על דף ותני לו... ואז תראי מהי התגובה בברכה שריד
 
דבר ראשון לא להעלב...רק להיות שם

שלום לך אמא, אצל בני התגובות היו:"רגע"..."לא עכשיו"...."עזבי אותי"...."בסדר" (בלי לזוז כמובן).... הורים בגיל ההתבגרות אין סיכוי שלא יעליבו אותם או יתקיפו אותם...כי מה שהם עושים זה לא טוב... הורים בגיל ההתבגרות של ילדיהם אין סיכוי שלא יעלבו, או ירגישו מותקפים...כי אף פעם הם לא יודעים מה לעשות כי אף פעם לא מרוצים מהם... אז קודם כל זה נורא , נורא קשה....תמיד!!! אחד הדברים שחשוב לנו לדעת, כהורה שבנך לא רוצה לפגוע בך או להתקיף אותך או להכאיב לך....מכל מיני סיבות שאת חלקן מנית במכתבך הוא זה שמרגש מותקף , נעלב, פגוע...הוא זה שמחפש את דרכו...והדבר הכי חשוב שהוא צריך בחיפוש זה הוא את הבטחון שאת תהיי שם בכל מצב....לא בכל תנאי אבל בכל מצב....שאת אוהבת אותו...שמותר לך לכעוס כמובן אבל את אוהבת אותו....ואת יודעת שקשה לו.... פעמים רבות הילדים דווקא שהכי קשורים להורה שלהם והכי תלוים בו אלה הם הכי מרדנים משום שהם צריכים בגיל ההתבגרות להינתק מהוריהם...להיות גדולים / מבוגרים וזה נורא קשה להם כי הם מאוד תלויים ומחוברים להורים...אז הם כועסים, ובועטים, ולוחמים בדיוק כמו ילד בגיל שלוש שרוצה להתלבש לבד...זוכרת מה אז עשה בנך? אז אין עצות קלות....אבל אני מקווה שציפיותיך ממנו עוד יתממשו....קחי כל ארוע כארוע יחיד אל תעשי ממנו הכללה לגבי איך בנך בכלל ומה יחסו אליך...עכשיו ברגע זה הוא לא שטף את הצלחת שאכל ממנה....זה לא אומר שהוא לא אוהב אותך או מעריך אותך או צריך אותך...או כשיהיה גדול לא ירחץ את הצלחת בביתו...זה רק אומר שעכשיו הוא לא רחץ את הצלחת....אולי תשאירי את הצלחת מלוכלכת ופעם הבאה שירצה לאכול תאמרי לו שאין לך צלחת נקיה להגיש לו בה אוכל...או משהו דומה....כלומר איזושהי תגובה שתהיי ישירה למעשה שלא...ולא בהטפה ולא בעלבון ולא בעונש...אלא ...הנה נגמרו לי כל הצלחות הנקיות....או אני ממש עייפה עכשיו...נורא מצטערת שלא יכולה ברגע זה...אולי אחר כך אגיש לך...ועוד ועוד.... מקווה שהטיפול שבנך נמצא בו יועיל ... בהלחה אמא יקרה נעמי
 

Chocksum

New member
תודה על התגובות

שגם מועילות בכך שהן נותנות נקודות מבט נוספות, ומאפשרות להרגיש שיש שם "אור בקצה המנהרה". ולמרות זאת הקושי לפעמים רב מנשוא ולא תמיד יש לי כוח להגיב נכון. הרבה פעמים "נופל לי האסימון" אחרי שכבר מאוחר מדי. שיהיה לכולנו שבוע מצויין, ר.
 
גם אחרי זה טוב

גם אם נופל לך האסימון אחרי, זה טוב. כי סימן שהבנת... ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם....ותצליחי...ושוב תצליחי..... ולפעמים באמת אין כוח....אז זה גם בסדר כי אנחנו רק בני אדם...לטוב ולרע... נעמי
 
ילדים בגיל התבגרות

לאמא שלום: אין ספק כמו שצוין קודם גיל התבגרות אינו קל . אך כל גיל עם משבריו הוא. רעיונות יפים עלו כאן כגון לכתוב את ה"כואב" , זה טוב כי נותן לנו פסק זמן לחשוב , ומונע מאיתנו להגיב מהבטן , ומהעלבון. לי מאד עזר ועוזר ( הקטנה של כיום בת 12) : 1) חוש הומור , " אמא תכיני תה!" - כן המפקד!. 2) לזכור את עצמי בגיל התבגרות (שזאת תקופה ארוכה , ארוכה ..), ולחוש כיצד השלמתי עם הורי עם התבגרות .(עוזר לי עם הציפיות להקשבה , והתחשבות מצד המתבגר). 3) סבלנות , לספור עד 10 , ושוב סבלנות. עליזה
 
למעלה