ספר ישעיהו פרק נ"ז פסוק י"ט.
שי התכוון בדיוק כפי שיוסאריאן כבר כתב למשפטים הלקוחים מספר ספר ישעיהו פרק נ"ז פסוק י"ט:
בורא ניב שפתיים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר יהוה ורפאתיו: והרשעים כים נגרש כי השקט לא יוכל ויגרשו
? מימיו רפש וטיט. אין שלום אמר אלוהיו לרשעים(מי ?) ! . זה המשפט. שלום שלום לרחוק ולקרוב, ואמרו רז"ל "מקום שבעלי תשובה עומדין שם, צדיקים (גמורים) אינן עומדין שם"(ברכות לד, ב.), ודקדק את הנוסח "צדיקים" וביאר שישנן שתי דרכים בעבודת ה', עבודת הצדיקים ועבודת בעלי תשובה, ועבודתם של האנשים הפשוטים היא בדרגא של בעלי תשובה להיותם בהכנעה ושפלות בעצמם, כעין חרטה על העבר וקבלה על להבא". בגמרו תורתו זו, התחילו לנגן שירים וניגונים שונים. התלמידים מה"חבריא קדישא" שהרהרו קודם על הקירוב הגדול שמורם ורבם מראה לאורחיו האנשים הפשוטים- הבינו שהבעל שם טוב הרגיש במחשבתם והרהורם ולכן אמר תורה זו, בה ביאר מעלת עבודתם של האנשים הפשוטים, שהיא במעלה נפלאה כעין מעלת עבודתם של בעלי תשובה על מעלת עבודת הצדיקים הגמורים. הבעל שם טוב היה בדביקות וכאשר סיימו לנגן, פתח את עיניו הקדושות, הסתכל בפניהם של תלמידיו בהסתכלות מרובה, ואמר שכל אחד מהם יתן יד ימינו על כתף חברו היושב לידו באופן שכל התלמידים היושבים סביב השולחן יהיו משולבים אלו עם אלו כמו שישבו משני עברי השולחן הקדוש והטהור. הבעל שם טוב ישב בראש השולחן ואמר לתלמידיו לנגן איזה ניגונים כשהם יושבים משולבים, וככלותם לנגן ציוה להם שיעצמו את עיניהם ולא יפתחון עד אשר יצוה להם. וישם את ידיו הקדושות, יד ימינו על כתף התלמיד שישב מימינו ויד שמאלו על כתף התלמיד שישב משמאלו. לפתע, שמעו התלמידים שיר וזמרה נעימה ועריבה, בלולה בקול תחנונים המחריד את הנפש. זה מזמר ואומר: ריבונו של עולם "אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתיים"(תהלים יב, ז.)