שלום שלום,

שלום שלום,../images/Emo4.gif

עשיתי פרצוף של חצי עצובה באייקון כי זה מה שאני. אני חרדתית - כבר לא מעט שנים. היו תקופות שהייתי על סף יאוש - ותמיד יצאתי מזה. בכל פעם שיצאתי מיאוש או משבר שהיה כרוך בחרדה - לא האמנתי וראיתי בזה נס. בהתחלה חשבתי שהנס הו אחד פעמי ואח"כ גיליתי שמחרדה לא מתים אלא רק מתחשלים וצוברים נסיון חיים ואולי חוסן שאין לאנשים רגילים. אז מה אני עושה באתר שלכם? פשוט מאוד! עדיים יש לי חרדה. זה לא עובר כ"כ מהר והבנתי שאולי זה גם לא יעבור לחלוטין אולי ישארו ספיחים. החרדה שלי מתבטאת מדאגות יומיומיות, יציאה למקומות סואנים, נסיעה באוטובוסים, וחוסר עצמאות וחציית כבישים. אם למישהו יש רעיום בשבילי אשמח מאוד! אילת
 

SHANIA MY MUSIC

New member
תגובה.

נכון את צודקת, מחרדה רק מתחשלים וצוברים כוח לחיים לא כמו אנשים אחרים שאין להם חרדה. אני מסכימה איתך על זה. תראי, זה שהתגברת על הייאוש והדיכאון שהיה לך ,זה לא היה חד פעמי ולא נס משמיים אלא זאת את בלבד ובזכותך ובזכות הכוחות הנפשיים החזקים שיש לך. את הצלחת בזכות זה. וזה שעברה לך החרדה ואת עדיין בפורום ויצאת מזה,זה גם טוב צריכים אנשים כמוך שיצאו מזה כדי שיעזרו ויעודדו את אלה שלא יצאו מזה עדיין,ולייעץ לנו. ואפילו ועדיין נשאר לך משהו מהחרדה אז צריכים אותך כאן,ותמיד נשאר משהו לכן אולי תצטרכי את הפורום הזה. אני מבינה את הפחד שלך לצאת לרחוב לכבישים לאוטובוסים, זה אגרופוביה, לי יש זאת רק שאני הולכת למקום חדש ולא מוכר אני מפחדת ללכת לאיבוד... אני חושבת שאם תחשפי לפחד שלך ברמה של לצאת ולנסוע באוטובוס אפילו שיהיה מפחיד והתקף חרדה, זה טוב כי אם תחשפי כמה שיותר הפחד יפחת לך לאט לאט ולא היהו התקפי חרדה. אני קראתי על זה באתר הפסיכולוגיה העיברית. ואני ינסה זאת גם על עצמי והפחדים שלי.... אז בהצלחה...
 

chooselife

New member
המממ- טני אקרא לך שמחה../images/Emo3.gif

פשוט כי אני לא יכו לחשוב על משהו מוצלח יותר כרגע
תראי שמחה העניין הוא כזה. הפחד שאת מתארת הוא אכן נפוץ מאוד-לפי הבנתי מעדויות כאן בפורום בליווי מטפל- קליני או קוגנטיבי למשל- ניתן לצאת ממצבים כאלו ולשפר את המצב- הכל כמובן תלוי בך ובמוכנות שלך למאמץ אמיתי גם אם זה ידרוש ממך כוחות. אם אני מבין נכון את מצבך, יש לנו כמה אנשים כאן שעברו והתמודדו עם מה שעברת ואני בטוח שיהיה להם טיפים וידע לתרום לך,ולך לכולנו
. הטריק במלחמה הקטנה שלנו היא כמובן לא לותר ולא להתיאש. ככל שתחשפי יותר לפחד שלך, כך תתחשזקי יותר ו יותר - אין מקום להתיאש כאן כי בתחום הזה- מי שנלחם מנצח בסוף!. ברוכה הבאה אלינו
.
 
זו אני שמחה../images/Emo9.gif

ושוב ברכות על הבחרותך למנהל הפורום! ותודה על ההתייחסות. ניסיתי בעבר טיפול קוגניטיבי בליוי מטפל וזה עבד נהדר וקידם אותי מאוד, בעצם הגישה הייתה להתמודד וכבר ביפול הראשון מצאתי את עצמי בליווי המטפלת ובהדרכתה חוצה כבישים בהתחלה שקטים ואח"כ סואנים. גם תירגולים של עליות לאוטובוס היו. אין ספק שזה עזר. אבךל מיציתי את זה. העניין הוא שקצת ויתרתי לעצמי ועכשיו קשה לי לחזור לזה ולעשות את הפעולות האלה ואין לי ברירה כי אני חייבת להגיע למקומות כמו עבודה וסידורים. היי- כמו שאמרת אני לא מוותרת אבל אולי תעזור לי: 1. איך להיחשף לפחד? 2. אתה יכול להבטיח לי שאהיה בסוף המנצחת ושלא תהיה רגרסיה?
 

chooselife

New member
הממממ

1-לאט לאט- ולא לבד בהתחלה. מטפל טוב יוכל ללות ולעזור בעניין - כמו גם משפחה וןחברים
2- אין ל רע ברגרסיה:) תראי אנשים מחזיקים בראש שלהם מין דגם של ישועה הוליוודית כזו, ש חיים ללא אף רגע רע. האמת היא שאין כאלו. מה שכן, אין ספק שאם הזמן התדירות של הרגעים הקשים הולכת ופוחתחת וחוזרת לגבולות מה שנקרא לו "הנורמלי"- הרי תסכימי שאין אדם ללא פחד- אם כן הוא צריך אישפוז!. כן, יהיו ירידות ועליות- מכל ירידה תצאי חזקה ומחושלת יותר- וחכמה הרבה יותר. להבטיח? זה לא התפקיד שלי שמחה, זה התפקיד שלך
- את היוצרת כאן. אני יכול להבטיח לך שכל עוד תזכרי שכל רגע הוא חדש וניתן למאל אותו באור- יהיה לך סיכוי ממש גבוה לעשות זאת. תזכרי שאין ירידה שלא ניתן ללמוד ממנה, ושאין שום דבר שנמשך לנצח. לא משנה כמה הוא נראה רע וכבד. מה זה משנה גם אם תפסידי קרב אחד או שנייים - כל עוד המלחמה תהיה שלך? אל תתני לפחד מכישלון לעכב אותך- הניצחון מתוק מידי!
 

SHANIA MY MUSIC

New member
היי מוכרחים להיות שמח...

קודם כל אני שמחה אם הצלחתי באמת לעודד אותך. וכן יש לי את הקישור לאתר הזה, זה אתר הפסיכולוגיה העיברית וזה אתר מאוד מעניין ומומלץ שיש בו הרבה מה לקרוא.... אך צר לי מתוקה, לא מצאתי את המאמר הספיציפי הזה,כי יש שם מלא , וזה מתחדש אז אולי כבר אין אותו. בכל מקרה הבאתי לך את כתובת האתר שתוכלי לקרוא עוד מאמרים...
 

eyola

New member
ת ה ל י ך

אני רואה את זה ככה: אנשים שמתאוששים ומתחילים להתנקות מה"שליליות" שחיו בתקופת החרדות כמו הפחדים המחשבות האובדניות הפחד הנוראי היאוש וכו.. נמצאים בתהליך התנקות או תהליך שיכחה למען הזכרות (מניחים לרגע לטראומה ומתחילים להזכר בחיים בפשטות בלנשום משמע להחיות את עצמנו כל רגע מחדש שזה הדבר הכי בסיסי טבעי ואינסטינקטיבי ראשוני שלנו- לנשום את עצמנו לחיים!) את כפי שאני רואה את זה ממה שאת מספרת נמצאת בתוך התהליך הזה שבוא לא הכל נעלם כקסם בבת אחת אלא מגיעות נסיגות בדרך כלל כחלק מהעניין ואת אמורה להוכיח לעצמך שאת מסוגלת למרות הקשיים ומשם את עוברת לשלב הבא בתהליך או ממשיכה ללמוד את השיעור עד שתיהיה מוכנה לשלב הבא ככה אני רואה את זה אל תיהיה קשוחה עם התהליך הזה, תיהיה מאד סבלנית עם עצמך הוא מאד חשוב ותקבלי אותו בהבנה ובאהבה כי הוא חלק ענק ממך. תרגישי טוב ותצמחי מהרע אין ברירה זו הדרך הבריאה ובריאות לא תזיק לנו אף פעם:)) לילה מקסים שיהיה.
 
היי איולה,

התאוששתי זה נכון אבל אני עדיין לא לגמרי מאוששת כלומר לא יצאתי ממעגל החרדות בפירוש לא. הכי אני חוששת שלא תתפתח אגרופוביה ואני אמנע מעצמי מללכת למקומות ואז המצב יחמיר. אין ספפק שסבלנות היא מילת מפתח- אבל כבר היא נגמרה לי ממזמן! אולי כפי שאת כותבת אני עוד לא מוכנה לשלב הבא.
 

eyola

New member
בסדר..

לא מוכנה מי רודף אחרייך מלבד את עצמך!? קחי את הזמן זה לא שיעור פשוט והוא לוקח זמן לא קל לעכל את כל מה שאנחנו עוברים לעיתים בחיים ובטח לא חששות או חרדות קיום או פחד מסבל נוראי בכל מקרה אני חושבת שאם אין בך סבלנות אפשר לעבוד על זה סבלנות זה משהו גמיש הוא יכול להתרחב ולהתקצר ואם אין לך סבלנות (לפחות אצלי זה ככה) ז"א שאת לא מעודדת את עצמך מספיק לא מחזקת את עצמך ולא נותנת לך שקט עם המחשבות הלא בריאות של "אין לי יותר מה לתת אין בי יותר כוח! אל תוותרי על החיים שלך אם לא תהיה לך סבלנות לעצמך ולתהליך אז למי תיהיה?!?!?! מי יציל אותך אם לא את תבואי לעזרתך?!!? אם לא תמצאי חמלה בעצמך מאיפה היא תגיע איך היא תכנס!? את חייבת להתחיל להשתחרר לזה ולחזור לעצמך! למי שאת מתחת לפחדים בלי התפאורה שלהם חייבת להתחיל להזכר מה את רוצה להיות בחייך ולאן להגיע אל תחשבי על זה שתפתחי אגרופוביה גם אני חשבתי ככה זה יעבור עם המחשבה הזו אני אומרת לך מנסיון אין לך אגרופביה ואת גם לא תפתחי כלום אם תשחררי את המחשבה הזו ממך ותחליפי אותה באמונה ובכוח ועידוד.
 
למעלה