שלום, שאלה לגבי תואר שני

nadav779

New member
שלום, שאלה לגבי תואר שני

אז ככה - השאיפה שלי היא לנסות ולהתקבל לתכנית PHD בארה"ב, ואני מאד רוצה להגיש בקשה כבר בקיץ הקרוב ע"מ להתחיל את הלימודים בקיץ שאחריו. כרגע יש לי תואר ראשון, ובסמסטר האחרון לקחתי כמה קורסים של תואר שני במסגרת תכנית השלמות למוסמך. עכשיו, יש לי אפשרות להכנס לתכנית של תואר שני כבר בסמסטר הנוכחי. הבעיה היא שאם אני מתחיל תואר שני עכשיו, לא סביר שאספיק לסיים אותו לפני המועד שבו אני אמור להתחיל את תכנית ה PHD בחו"ל (אם אתקבל). עכשיו, לי אישית אין בעיה עם זה - אין לי עניין של ממש בתואר השני, אני עושה את הקורסים רק כדי לשפר את סיכויי הקבלה שלי ל PHD, לצבור ניסיון במחקר, המלצות ממרצים וכו'. אין לי בעיה להפסיק אותו באמצע. לפי מה שהבנתי אין דרישה לתואר שני גמור כתנאי קבלה ל PHD.

השאלה היא איך יסתכלו על כך מהאוניברסיטות האמריקאיות. האם זה יראה להם לא רציני שאני מוכן לעזוב תכנית באמצע כדי להתחיל ללמוד אצלם? שכאילו התחלתי תכנית בלי כוונה לסיים אותה? אם כן - אולי עדיף לי לא להכנס לתכנית אלא פשוט ללמוד קורסים כסטודנט מן החוץ, כדי לא "לשרוף" כאן עוד שנה כשהמטרה האמיתית שלי היא PHD בארה"ב?
 

Gidi Shemer

New member
אם כך, לא אוכל ממש לעזור

נחכה למומחים
 

shudaizi

New member
הדעות חלוקות

מצד אחד יש אנשים (ביניהם אני) שהניסיון שלהם הוא שהתואר השני מאוד עזר להתמקד במה הם רוצים לעשות.
אני בהיסטוריה, ואמנם עשיתי תואר שני של שלוש שנים אבל עשיתי במהלכו מחקר ארכיוני ולימודי שפה. הניסיון שצברתי בתואר השני מאוד עזר לי להבין מה אני רוצה לחקור, לאו דווקא הקורסים אלא המחקר עצמו. אם אתה לגמרי סגור על מה מעניין אותך, והתנסת קצת בסוגי המחקר שעושים באתנומוסיקולוגיה, אולי זה באמת יהיה מיותר.
חוצמזה, במחלקות שהגשתי אליהן מועמדות בארה"ב לרוב הסטודנטים היה תואר שני. מה שאומר שזה כן מהווה איזשהו יתרון בקבלה (לו רק בגלל שצוברים ניסיון מחקרי ויוצאים עם המלצות ודוגמת כתיבה יותר טובות). שווה לך לבדוק מה המצב במחלקות שאתה מעוניין בהן.
מצד שני אני יודעת שיש פה חברי פורום שהתקבלו ישר לדוקטורט וייתכן ויש להם מחשבות אחרות על הנושא.
 

boneguy

New member
משיחה שהייתה לי בדיוק על זה

עם דוד שלי (האיש היה ראש התכנית לדוקטורט בעבודה סוציאלית ב- UPENN, ויושב בועדות קבלה למעלה מ-20 שנה) שאלתי אותו כיצד הם מדרגים מועמדים לדוקטורט? התשובה הייתה שתואר שני, בעיקר תואר שני לא מחקרי, נכנס למקום אחרון. הרבה יותר חשוב ממוצע התואר הראשון, החיבור, ההמלצות, וניסיון מאשר תואר שני. הסיבה - כולם יודעים שיש אינפלציה של ציונים בקורסים של תואר שני, והם לא מעידים על טיב המומעד.

זה אמנם תחום שונה אך אני משער שזו רוח הדברים ברוב המוסדות האמריקאים, ולא סתם הרוב פה מתחילים דוקטורט לאחר תואר ראשון וצבירת ניסיון. אם התואר השני מעניק לך ניסיון מעבר ללשבת בקורסים (השתתפות במחקר, כתיבה...) אז אולי זה שווה. אם זה רק בשביל הקורסים והציונים, נראה לי מיותר.

בהצלחה
 

nadav779

New member
תודה רבה, אני מבקש לחדד

אני לא שואל כרגע אם תואר שני עוזר בקבלה ל PHD. אני שואל אם במקרה שלי זה יכול להזיק - האם זה יראה רע שאני מוכן לעזוב תכנית באמצע. האם לא ייתכן שאגיש בקשה והאוניברסיטה בארה"ב תאמר לי "אנחנו רואים שאתה באמצע תואר שני, למה שלא תסיים אותו ואז תדבר איתנו?" - ואז אפסיד שנה.
 

hooting owl

New member
אאל"ט לדפנה היה מצב דומה, וגם במדעי הרוח

ולא היו לה שום בעיות בקבלה. אני לא ממש יודעת יותר מזה....

אני מתנצלת אם טעיתי איפשהוא (למשל אם בלבלתי שמות, תחומים או תארים).
 

d a p h n a

New member
אין עם זה שום בעיה

אני התחלתי לימודים לתואר שני בזמן שנרשמתי לדוקטורטים בארה"ב, מתוך מחשבה שאם אתקבל בסיבוב הראשון, אחלה, ואם לא, לפחות התקדמתי בינתיים לכיוון תואר שני.
התקבלתי בסיבוב הראשון לדוקטורט בארה"ב, לא השלמתי את התואר השני ואפילו לא התחלתי לגשש לכיוון נושא לתזה. לא הזיז לאף אחד.
&nbsp
&nbsp
 

Philip Jr

New member
דעתי שזה ממש לא משנה

וב - "זה" אני מתכוון לנושא של איך יתפסו את זה שאתה במהלך תואר שני. אני חושב שבכלל לא ישימו לב לזה, ושגם אם ישימו לב זה מהלך לגיטימי לגמרי..
&nbsp
התפתח דיון אחר לגבי הערך של תואר שני, ודעתי בעניין הזה היא שבנושאים כאלו אני עושה מה שצריך, ולא כל מה שאפשר. אם רוב האנשים במחלקות אליהן אתה מכוון התקבלו עם תואר שני (אפשר לבדוק) אז כנראה שכדאי שגם אתה תעשה. אם לא, אז אולי אפשר לוותר על התענוג, ולעשות דברים יותר מועילים.
 

nadav779

New member
תודה,

במקרה שלי אני חושב שזה כן יהיה הכרחי כי התואר הראשון שלי הוא לא במחקר.
 

tibia2014

New member
הכרות שטחית

לי יש הכרות שטחית עם לימודים בחו"ל, שני התארים שסיימתי הם מאוניברסיטאות בארץ והשלישי (אינשאללה) גם יהיה, אבל ביליתי תקופה במסגרת הדוקטורט בחו"ל (תקופה של כמה חודשים, לא ארבעה ימים), והייתי שם בערך בתקופה הזאת של שנה שכל הסגל היה עסוק בדירוגים וריבים על מועמדים פוטנציאלים.
אני חושבת שעזיבת מסלול התואר השני באמצע בלי להשלים אותו לא יפגע בך בקבלה ולא יראה חוסר רצינות.

לגבי הדיון הכללי על תואר שני,
ממה שהבנתי ושוחחתי עם סטודנטים ומרצים ומשיחות עם מי שהנחתה אותי בתוכנית בחו"ל- הבנתי שדווקא היום המטוטלת נוטה שוב לעבר הדגשה של התואר השני. להבנתי, היתה נטייה בעשור האחרון לקחת כמה שיותר בוגרי תואר ראשון מצטיינים מתוך מחשבה שתוכניות לימודים יוכלו לעצב אותם, אך בשל המשבר הכלכלי (?) והתחרו העזה על מקומות פנויים בתוכניות דוקטורט, יש היום יותר דגש על נסיון, יכולת מחקר, קו"ח מגוונים וכו'.

לא קשור לכלום אבל בא לי לכתוב.
הבדל נוסף ששמתי לב אליו בין הקולגות שלי בדוקטורט בארץ לבין הקולגות בחו"ל- בארץ דוקטורנטים/ דוקטורים צעירים מוגדרים לפי תחום המחקר שלהם, ההתמחות שהם צברו בדוקטורט וכותרת העבודה (והמנחה), בחו"ל היה לי הרושם שמה שמגדיר חלק גדול מהדוקטורנטים היא תוכנית הדוקטורט והמוסד בו הם למדו וונושא המחקר מקבל משקל נמוך יותר (בלי לדבר על ההבדלים הגדולים בין ההבניה של התוכניות בחו"ל- קורסים, בחינות, הצעת מחקר, כתיבה לבין הג'ונגל בארץ שבחלק מהאוניברסיטאות אין בכלל דרישת קורסים במהלך הדוקטורט).
אבל יכול להיות שזה רושם מוטעה ונובע מהכרות חלקית.
 

Lady Ling

New member
רק כאנקדוטה

אני התקבלתי לדוקטורט במהלך השנה הראשונה של תוכנית מאסטר בארץ. הייתי יכולה לסיים את הכל במהלך אותה שנה כי לקחתי יחסית הרבה קורסים במהלך התואר הראשון ובמהלך שנת ביקור בחו״ל שעשיתי בין התואר הראשון לשני, אז זה היה למעשה אפשרי (אם כי מאוד קשה) לקחת עומס קורסים כבד ולנסות לכתוב תזה בסוף השנה. אחרי שהתקבלתי למספר אוניברסיטאות שאלתי אותן אם זה משנה אם כן או לא יהיה לי את התואר השני, ובלי יוצא מהכלל כולם אמרו שזה לא משנה בכלל, ואולי אפילו עדיף שאני לא אעבוד קשה לסיים תואר של שנתיים בשנה אחת ואתחיל את הדוקטורט עם לשון בחוץ. אכן כך עשיתי, והתואר השני נותר מוקפא ולא חזרתי אליו. בינתיים כבר סיימתי את הדוקטורט וזה מעולם לא היה בעייתי, לא במהלך התואר ולא מאז שסיימתי. אף אחד לא שאל על זה אף פעם.
 

אור302

New member
דווקא אי-סיום יכול לקדם במובן מסוים.

איך? פשוט מאוד. כשאתה כותב את הצהרת הכוונות אתה צריך להצהיר למה אתה רוצה לבוא ללמוד אצלם ובמובלע, למה אתה בא לחו"ל בכלל. זו תמיד שאלה מעצבנת וקשה לענות עליה. מה זה למה? כי אתם נותנים מימון מלא וזה חו"ל, זה למה. אבל צריך תירוץ טוב יותר. נו, איזה תירוץ טוב יותר מאשר "לימודי התואר השני הביאו אותי לתחום מחקר אשר מוגבל אצלנו ומפותח אצלכם"? ואם תצליח לשכנע איזה ממליץ שלך גם להכניס כמה שורות בעניין זה למכתב המתייחס למוסד מסוים, מה טוב. הילד חכם ומוכשר אבל בית ספרנו מוגבל בתשתיתו. אנו שולחים אותו למוסד המשובח שלכם למען יגדל ויצמח.
&nbsp
אגב, אני הייתי באותו מצב, במדעי הרוח, ולא טרחתי לסיים את המאסטר בארץ מרגע שהתקבלתי. אם אתה מתחיל מאסטר ויש בתחום שלך דרישת שפה, טוב להתחיל אותה במאסטר. אם זה מוזיקה, אני מניח שגרמנית.
 
למעלה