העובדות נכונות , הפרשנות לא.
לפי החוק, אילו היה מדובר במעסיק פרטי, מפוטרי צבא הקבע, לא היו זכאים לפנסיה גם בגיל 67. גם בג"ץ לא היה עוזר להם, אילו היה מדובר במפעל פרטי. אבל בגלל שמדובר בגוף ממשלתי, בג"ץ השווה את מעמדם למעמד של מי שפוטר מהשרות הממשלתי וכמו כל עובד כזה הם יהיו זכאים לפנסיה בהגיעם לגיל פרישה תוך ויתור על הפצויים. אלו התנאים של כמעט כל העובדים במגזר הציבורי שיש להם פנסיה ממלכתית. קציני צה"ל קבלו הטבה, שאכן נטלה מחלק גדול מהם בשנים האחרונות, של יציאה לפנסיה בגיל צעיר מאוד. גם בעבר ההטבה לא ניתנה לכל אנשי הקבע אלא רק לחלק מהם, אך בשנים עברו (בעיקר בגלל מחסור חמור באנשי קבע), מעטים היו מפוטרים לפני קבלת הטבת הפנסיה. מורים שפוטרו בדרך כלל לא יקבלו פנסיה בגיל 42. ארגוני המורים נאבקים על כך שמורים בני 50-55 יקבלו פנסיה. בדרך כלל מי שמקבל פנסיה בגיל 40, "מקמבנים " לו פנסית נכות. במקרה כזה, הוא מוגבל מאוד בהכנסה הנוספת שהוא יכול לקבל, בניגוד למה שהיה בעבר אצל פורשי צה"ל. בשנים הקרובות , כנראה יפוטרו במשרדי הממשלה עובדים רבים בגילאי הביניים, אשר ימצאו עצמם כמו אנשי הקבע המפוטרים , ללא פנסיה (עד לגיל פרישה) וללא עבודה. כוחם של ועדי העובדים במרבית משרדי הממשלה, נחלש מאוד בשנים האחרונות, ועיקר המאבק שלהם יהיה על צמצום ופריסת הפיטורים ופחות על פצויים מוגדלים ופנסיה מוקדמת. אני עומד על דעתי , שמרבית אנשי הקבע (אך בודאי לא כולם), לא היו מקבלים את אותם התנאים באזרחות (כולל אפילו חלק מאלו שנמצאים בתחום המחשבים והאלקטרוניקה). העובדות מדברות בעד עצמן. ההישג הגדול של המשטרה היה: השואת תנאים לתנאים של אנשי הקבע, וגם ההשואה הנ"ל היתה מוגבלת, כי חלק מאנשי הקבע היו זכאים לתוספות מסוימות שבכלל לא היו קימות במשטרה (וכמעט לא היו תוספות הפוכות הקיימות רק במשטרה). דוגמא נוספת - צה"ל גייס למעגל הראשון של ההתנתקות את אנשי הקבע, שרבים מהם התנגדו למהלך הזה, ואלולא היו מאוימים בפיטורים היו מסרבים למשימה זו. אם היו יודעים שיקבלו בחוץ תנאים דומים, רבים מאוד היו מעדיפים לסרב. אין בטענה זו , כדי לקבוע שהמוטיבציה של אנשי הקבע להמשיך בשרות היא רק כלכלית, אך התגמול הכלכלי שהמדינה נתנה (ועדיין נותנת) להם , הוא בין הגבוהים במגזר הציבורי ואף במגזר הפרטי.
