שלום שאלה דחופה

[סתם ילדה אחת1]

.

אין סיבה להתלונן.. לא חשוב.. לא נראה לי שמישהו מסוגל להבין את זה..

 

[Pure SilenCe]

אל תמעיטי בערכם של אנשים.

התפלאי כמה מסוגלים להבין. ולכמה זה חשוב.

 

[סתם ילדה אחת1]

.

חשוב? למה? למי? כמה? עד מתי? סתם ילדה שהייתה פה היום.. נגעה.. ומחר כבר לא תהיה.. סתם אחת שהגיעה ותלך.. סתם עוד ילדה.. זה לא רחמים עצמיים.. זה באמת כך.. אני יודעת את זה וזה מספיק לי.. להבין.. אף אחד לא מסוגל.. אף אחד לא יכול.. גם אם מאוד אוהבים גם אם ממש קשורים גם אם.. אף אחד לא יכול.. אף אחד..

 

[סתם ילדה אחת1]

היי

אין פה נימת כעס.. רק נקודות למחשבה.. ממש לא כעס או פגיעות או כל רגש אחר מעבר לנקודות למחשבה טוף? (לא שומעים טון דיבור.. זה קצת בעיה..)

 

[Pure SilenCe]

זה לא סתם.

אם את חושבת שאת היחידה ואיש אחר לא יבין.. פה את טועה. וזה רחמים באמת. את לא היחידה. יש המבינים. יש המזדהים כי חוו זאת גם הם.. אל תמעיטי בערכם. אל תבטלי אותם. ואם היית פה ונגעת.. היכן שמצויים עוד כמוך.. זה בהחלט לא סתם.

 

[סתם ילדה אחת1]

.

לא חושבת שאני היחידה.. לא חושבת וגם יודעת.. יש יותר גרועים ממני.. הרבה הרבה יותר גרועים.. (מקרים..) להמעיט בערכם.. לא ממעיטה.. בכלל לא.. להפך.. מעריצה.. על שחיים עדיין.. על שעוזרים.. ע לשחיים ולא שורדים.. על שנתנו לזה חופש במילים.. על שידעו לבקש ובמקביל לקבל וגם לתת.. לא ממעיטה.. בכלל לא.. לא ממעיטה ולא מבטלת.. נראה אבל שגם אם יבינו.. גם כשיהיו "שותפים".. זה לא יעזור.. הלבד של זה.. הוא לבד של נצח.. הוא לבד של עולמים.. לבד של סוד.. אז נגעתי היום.. הייתי.. נשארתי קצת.. מה מחר? מה יהיה מחר? אסור.. אסור לדבר.. אסור לרחם.. על עצמנו.. אסור לספר.. אסור להתקרב.. זה לא טוב לאנשים כמוני.. לא טוב לי.. היום נגעתי.. ומחר?

 

[Pure SilenCe]

מחר יום חדש.

את לא לבד. יש לך אותך, בראש ובראשונה. את רק צריכה למצוא. נגעת היום. מחר אולי עוד קצת.. לאט לאט תראי שנגעת יותר ויותר. כל זמן שתרצי ותבחרי.. תוכלי להיות ולגעת.. ואולי תמצאי באחרים את עצמך.. ואז תמצאי גם אותך בעצמך..

 

[סתם ילדה אחת1]

מתנה משמים

מתנה די מקולקלת ומקוללת אבל שיהיה.. זה גם משהו.. דוחה מגעיל משומש מקולקל.. אבל משהו.. אני יודעת איפה אני.. בעצמי הלכתי לאיבוד.. בתוך עצמי.. או שמא בתוכו? הגוף הזה לא שייך לי.. אלא לו.. אז.. בתוכו.. ככה מרגיש... עם רגשות לא מתווכחים.. סליחה על שהעמסתי.. מחר יום חדש.. את תשכחי.. אני לא. אבל עבר.. היום החדש כבר פה.. וזה כבר האתמול..

 

[Pure SilenCe]

אני לא שוכחת מהר.. לוקח לי זמן..

 

[סתם ילדה אחת1]

.

לא היום.. לא מחר.. זה יבוא.. אולי לא מהר.. אולי מהר יותר ממה שחושבת.. לא נורא.. אלו החיים.. מתמודדים.. אחד נוגע בלב.. השני בגוף.. לא משווה.. לא משווה!!! אבל מתמודדים.. עם הכל.. גם אם אלה שנוגעים בלב.. גם אם אלא שלא.. החיים ממשיכים.. כולם צועדים.. חלק קדימה.. חלק אחורה ואח"כ קדימה.. חלק נשארים קצת ואז ממשיכים.. חלק תמיד פוסעים לאחור.. התחילו בהתקדמות ענקית לפני כולם.. "מדביקים פערים" אבל לכיוון ההפוך.. משלימים את שחסר להם.. ילדות..

 

[Pure SilenCe]

אם תתאמצי.. אולי זה ייקרה באמת..

 

[סתם ילדה אחת1]

.

אולי.. ואולי תמיד אשאר מאחור.. אחפס שם משהו שאבד לעולם.. אולי תמיד אשאר שם כרקע.. אולי תמיד אהיה זאת שנפרדים ממנה ולא ההפך.. אולי..

 

[סתם ילדה אחת1]

הבוקר פה

ויחד איתו גם העבודה.. צריכה לצאת עוד שעה ולא מאורגנת בכלל.. רוצה להודות לך.. שיהיה לך יום נפלא.. תודה רבה סתם ילדה..

 

[Pure SilenCe]

וחייבת להוסיף:

חתימתך על טופס הסכמה לאשפוז לא רק תבטל את הוראת הכפייה, אלא גם תייעל את הטיפול. ברגע שאת מבינה את המצב בו את נמצאת ואת חותמת ומתחייבת לשיתוף פעולה מלא עם הצוות המטפל, יש יעילות אפקטיבית מצויינת בטיפול. את לא מרגישה יותר "כלואה" והטיפול לא מתמהמה עקב סרבנותך.

 

[סתם ילדה אחת1]

ואם..

לא חותמים? נשארים שם עד שמחלימים? אין לזה גבול? נגיד אישפוז כפוי של שבוע שבועיים טופ? מה זה שוק?? אני צוחקת אבל רצינית..

 

[Pure SilenCe]

אם לא חותמים..

נשארים עד תום הטיפול בהתאם להחלטת הרופא המטפל. במקרים מסויימים, אני חושבת שיש הגבלה ואז אם יש צורך, מגישים בקשה להארכת הכפיה. אני לא בטוחה בזה. אני ממש לא זוכרת... אשפוז כפוי יכול להארך ללא הגבלת זמן כמדומני, כל עוד כך מחליט הפסיכיאטר המחוזי, ואם הוגש ערעור אז כל זמן שהערעור נדחה. ברגע שהערעור מתקבל, הכפייה מבוטלת.

שמעי, את כל הנושא למדתי בהרצאה לפני שלוש שנים. אני ממש לא זוכרת את הכל לפרטי פרטים. בוודאי יש דברים שטעיתי בהם. לא מתחייבת על המילה כאן.

 

[ב ל]

אפשר גם...

לאשפז בכפייה אחרי גיל 18

 

[want to fly]

טוב...אז

בכפייה מעבר לגיל 18 מדובר בתהליך ארוך ומשפטים ואבחנות פסיכיאטריות לא? השאלה מה עכשיו ההתנגדות של ההפרש של 17 ו-10 חודשים וחצי מגיל 18 תקף כמו גיל 18?? מה הטעם בלאשפז בכפייה לזמן כה קצר שלא יהיה אפקטיבי מהתנגדות התחלתי של המטופלת לא חבל על המקום והמיטה במחלקה?!?!

 

[CRAZYIT]

אני חושבת שאפשר..

ושזה יהיה עדיין נחשב לגיל לפני 18. זה לא אומר שהאישפוז יהיה קצר יותר, וזה לא אומר גם שביום שהיא תגיע לגיל 18 אז ישר ישחררו אותה.. אני מניחה שאם היא תכנס לתהליך בזמן הקרוב זה לא יהיה תקף כמו גיל 18. אבל אני לא בטוחה בכך במאה אחוז!

 

[want to fly]

העיניין...

מדובר בי ואני ממש לא יודעת מהן התשובות לכך... לאן אני פונה כשאני מתנגדת לכך בכל תוקף ההבדל כה אקוטי בין חודש וחצי לגיל 18 עם כל התנגדותי זו כפייה במלוא מובן המילה...לא חבל מה עושים אני חושבת שרק עם שיתוף פעולה ורצון ניתן להגיע להשיגים לא כך ולא באישפוז