Mישהי ושMה Nיקול
New member
שלום... רוצה לשתף... סליחה שארוך...
הידיים רועדות, לא יכולה להקליד, כואב לי בפנים, מן מועקה כזו, שבאה לי בהפתעה שלא חשבתי שאני מסוגלת להרגיש בנסיבות הקיימות. הוא נתן לי כל-כך הרבה. הייתי מאושרת, ופתאום הבנתי שצריך כל-כך מעט בשביל אושר כל-כך אדיר. אתם מכירים את זה שיש משהו שגורם לכם להמשיך הלאה גם כשקשה? משהו ששווה להתעורר בשבילו בבוקר? משהו שמחכים לו כל יום? מכירים את ההרגשה הזו שמנתקים (אחרי 8 שעות) ורוצים להתקשר שוב? זו הרגשה מדהימה כל-כך... ופתאום... הכל נגמר! פתאום הכל השתנה, פתאום הוא היה קר ואכזרי ואחר, ופתאום הוא אמר שהוא כבר וויתר על הכל, ופתאום, ברגע, הכל כבר נגמר. אני יושבת בחדר, אני - הילדה החזקה הזאת, הילדה הזאת, שתמיד מחייכת אבל תמיד תמיד תמיד, ויורדות לי דמעות, וכל-כך כואב לי וכל-כך לא ברור... ואני בהלם, ולא רוצה לבכות, אבל לא יכולה להפסיק-עוד דמעה ועוד אחת, ואחת אחריה, וכל-כך רע לי... אם רק הייתם יודעים... כנראה שאלוהים מעניש אותי, על מה שאני, על הבנאדם המגעיל שהפכתי להיות לאחרונה, כנראה שלא מגיע לי לאהוב. כנראה שזה מה שהוא חושב, ועם אלוהים לא מתווכחים. הוא אמר לי שאני מתנשאת, שאני בכלל לא מה שהוא חשב, שהכל כבר אחרת. הוא כל-כך טועה, בבקשה שמישהו יגיד לו שהוא טועה!!! תגידו לו, בבקשה... אם הוא רק היה יודע, כמה מסכות יש לי על הפרצוף-כמה קשה אני משתדלת, משתדלת לא להיפגע ולשדר כל-כך הרבה ביטחון, ביטחון שאין לי בגרוש... ורק עכשיו ניתקנו, והוא הבטיח להתקשר - רק כדי לשמוע את מה שיש להגיד, והוא שיקר. הוא כבר לא יתקשר יותר. ואני עוד לא קולטת, זה מחלחל לתוכי לאט-לאט, גורם לי לרצות לא להיות... ואני בהלם מעצמי, הרי הוא אמר לי שאנחנו סתם אנשים זרים, שהוצאתי הכל מפרופורציות - אנשים זרים! אתם מאמינים??? אני הייתי בשמיים במשך תקופה כל-כך קצרה, והוא אמר שאנחנו אנשים זרים, ואני כבר כל-כך מתגעגעת שהכל כואב לי בפנים, ואני לא יכולה יותר. אני צריכה ללמוד, יש לי בחינה עוד שלושה שבועות ואני בפיגור - בגלל השיחות האלה איתו, שהיו בשבילי כמו אוויר לנשימה, ועכשיו פתאום יש לי כל-כך הרבה זמן, ואני לא מסוגלת לעשות כלום, וכל-כך כל-כך כל-כך רע לי... נראה לכם שאפשר להתאהב בבנאדם זר? אני לא באמת מצפה לתשובה. הלב שלי יודע אותה, ועם הלב שלי אני לא מתווכחת. אני יודעת שאם הוא וויתר עלינו אז כנראה שהוא לא שווה את הדמעות, ואני יודעת שמי שאוהב באמת לא יגרום לי לבכות אף-פעם, ואני יודעת שאהבה זה משהו אחר אצל רוב האנשים, אבל שמישהו יגיד לי אם ככה למה אני מרגישה כאילו כל העולם חרב? למה אני לא יכולה לנשום? נשמה שלי, אם במקרה אתה קורא את זה עכשיו, תדע שאני חולה עליך, מתה עליך, מטורפת עליך, לא יכולה בלעדיך וכל-כך רוצה שתחבק אותי עכשיו שבא לי למות. אמרת שרק אתן לך סימן שזה בסדר, ואז תהיה פה - יש לך את כל הסימנים שאתה רוצה - אני רוצה אותך, כל-כך... ואני יודעת שהכל כבר אבוד, ועכשיו אחרי הגילוי לב הזה, במידה וקראת, אתה כבר תרגיש אחרת, הרי דיברנו על זה - שאחרי דברים כאלה מרגישים אחרת, וכבר לא אכפת לי, אני יודעת שהכל נגמר. ואתם יודעים מה? שיתהפך העולם אני בחיים אבל בחיים לא אוותר על מישהו, כמו שהוא וויתר עליי, אני תמיד אאמין באהבה, ותמיד אאמין שבסוף אמצא מישהו שיוכל להרגיש אליי את כל הדברים שארגיש אליו, ולא פחות מזה, ואני מאמינה בזה, ואפילו שאלוהים כנראה מאמין שזה לא מגיע לי, אני אף-פעם לא אתפשר על פחות מזה. כל-כך רוצה חיבוק או לשמוע את את הקול היפה שלו... המיוחד... רע לי כל-כך... בבקשה שמישהו יבוא לחבק אותי... למרות שלא מגיע לי, ולמרות שאני מגעילה וכנראה שמגיע לי למות, אבל שמישהו יחבק אותי קודם, אני כל-כך צריכה חיבוק... בבקשה... תודה לכל מי שקרא, וחיים שלי, אם אתה קורא את זה - אני מצטערת על הכל, ואני באמת רוצה שתהיה מאושר, אפילו שאתה לא מאמין, באמת רוצה, למרות שהייתי מעדיפה להיות מאושרת איתך, כנראה שכמו שאמרת, זה לא נועד להיות. כבר הבנתי שאת ההחלטה שלך כבר עשית, ומכאן כבר אין דרך חזרה. שיהיה לך רק אבל רק טוב, באמת, אוהבת. אוהבת כל מה שיצא להכיר. שלום. תודה לכל מי שקרא.
הידיים רועדות, לא יכולה להקליד, כואב לי בפנים, מן מועקה כזו, שבאה לי בהפתעה שלא חשבתי שאני מסוגלת להרגיש בנסיבות הקיימות. הוא נתן לי כל-כך הרבה. הייתי מאושרת, ופתאום הבנתי שצריך כל-כך מעט בשביל אושר כל-כך אדיר. אתם מכירים את זה שיש משהו שגורם לכם להמשיך הלאה גם כשקשה? משהו ששווה להתעורר בשבילו בבוקר? משהו שמחכים לו כל יום? מכירים את ההרגשה הזו שמנתקים (אחרי 8 שעות) ורוצים להתקשר שוב? זו הרגשה מדהימה כל-כך... ופתאום... הכל נגמר! פתאום הכל השתנה, פתאום הוא היה קר ואכזרי ואחר, ופתאום הוא אמר שהוא כבר וויתר על הכל, ופתאום, ברגע, הכל כבר נגמר. אני יושבת בחדר, אני - הילדה החזקה הזאת, הילדה הזאת, שתמיד מחייכת אבל תמיד תמיד תמיד, ויורדות לי דמעות, וכל-כך כואב לי וכל-כך לא ברור... ואני בהלם, ולא רוצה לבכות, אבל לא יכולה להפסיק-עוד דמעה ועוד אחת, ואחת אחריה, וכל-כך רע לי... אם רק הייתם יודעים... כנראה שאלוהים מעניש אותי, על מה שאני, על הבנאדם המגעיל שהפכתי להיות לאחרונה, כנראה שלא מגיע לי לאהוב. כנראה שזה מה שהוא חושב, ועם אלוהים לא מתווכחים. הוא אמר לי שאני מתנשאת, שאני בכלל לא מה שהוא חשב, שהכל כבר אחרת. הוא כל-כך טועה, בבקשה שמישהו יגיד לו שהוא טועה!!! תגידו לו, בבקשה... אם הוא רק היה יודע, כמה מסכות יש לי על הפרצוף-כמה קשה אני משתדלת, משתדלת לא להיפגע ולשדר כל-כך הרבה ביטחון, ביטחון שאין לי בגרוש... ורק עכשיו ניתקנו, והוא הבטיח להתקשר - רק כדי לשמוע את מה שיש להגיד, והוא שיקר. הוא כבר לא יתקשר יותר. ואני עוד לא קולטת, זה מחלחל לתוכי לאט-לאט, גורם לי לרצות לא להיות... ואני בהלם מעצמי, הרי הוא אמר לי שאנחנו סתם אנשים זרים, שהוצאתי הכל מפרופורציות - אנשים זרים! אתם מאמינים??? אני הייתי בשמיים במשך תקופה כל-כך קצרה, והוא אמר שאנחנו אנשים זרים, ואני כבר כל-כך מתגעגעת שהכל כואב לי בפנים, ואני לא יכולה יותר. אני צריכה ללמוד, יש לי בחינה עוד שלושה שבועות ואני בפיגור - בגלל השיחות האלה איתו, שהיו בשבילי כמו אוויר לנשימה, ועכשיו פתאום יש לי כל-כך הרבה זמן, ואני לא מסוגלת לעשות כלום, וכל-כך כל-כך כל-כך רע לי... נראה לכם שאפשר להתאהב בבנאדם זר? אני לא באמת מצפה לתשובה. הלב שלי יודע אותה, ועם הלב שלי אני לא מתווכחת. אני יודעת שאם הוא וויתר עלינו אז כנראה שהוא לא שווה את הדמעות, ואני יודעת שמי שאוהב באמת לא יגרום לי לבכות אף-פעם, ואני יודעת שאהבה זה משהו אחר אצל רוב האנשים, אבל שמישהו יגיד לי אם ככה למה אני מרגישה כאילו כל העולם חרב? למה אני לא יכולה לנשום? נשמה שלי, אם במקרה אתה קורא את זה עכשיו, תדע שאני חולה עליך, מתה עליך, מטורפת עליך, לא יכולה בלעדיך וכל-כך רוצה שתחבק אותי עכשיו שבא לי למות. אמרת שרק אתן לך סימן שזה בסדר, ואז תהיה פה - יש לך את כל הסימנים שאתה רוצה - אני רוצה אותך, כל-כך... ואני יודעת שהכל כבר אבוד, ועכשיו אחרי הגילוי לב הזה, במידה וקראת, אתה כבר תרגיש אחרת, הרי דיברנו על זה - שאחרי דברים כאלה מרגישים אחרת, וכבר לא אכפת לי, אני יודעת שהכל נגמר. ואתם יודעים מה? שיתהפך העולם אני בחיים אבל בחיים לא אוותר על מישהו, כמו שהוא וויתר עליי, אני תמיד אאמין באהבה, ותמיד אאמין שבסוף אמצא מישהו שיוכל להרגיש אליי את כל הדברים שארגיש אליו, ולא פחות מזה, ואני מאמינה בזה, ואפילו שאלוהים כנראה מאמין שזה לא מגיע לי, אני אף-פעם לא אתפשר על פחות מזה. כל-כך רוצה חיבוק או לשמוע את את הקול היפה שלו... המיוחד... רע לי כל-כך... בבקשה שמישהו יבוא לחבק אותי... למרות שלא מגיע לי, ולמרות שאני מגעילה וכנראה שמגיע לי למות, אבל שמישהו יחבק אותי קודם, אני כל-כך צריכה חיבוק... בבקשה... תודה לכל מי שקרא, וחיים שלי, אם אתה קורא את זה - אני מצטערת על הכל, ואני באמת רוצה שתהיה מאושר, אפילו שאתה לא מאמין, באמת רוצה, למרות שהייתי מעדיפה להיות מאושרת איתך, כנראה שכמו שאמרת, זה לא נועד להיות. כבר הבנתי שאת ההחלטה שלך כבר עשית, ומכאן כבר אין דרך חזרה. שיהיה לך רק אבל רק טוב, באמת, אוהבת. אוהבת כל מה שיצא להכיר. שלום. תודה לכל מי שקרא.