שלום קוראים לי ג ויש לי בעיה

[גגגגגג1]

שלום קוראים לי ג ויש לי בעיה

שלום קוראים לי ג ואני מאזור הצפון, או אולי הדרום? (; (אני רק אגיד שאני בטוח מאחד מהאזורים האלה) הבעיה שלי היא כזאת: כשהגעתי לגיל ההתבגרות(גיל 13-14) די השתנתי מאוד חיצונית. כשהייתי קטן הייתי ילד יפה מאוד (ילד פרסומת אמרו), אך פשוט גיל ההתבגרות הרס הכל!. האף שלי (שהיה יפה) די גדל, העניים וכו נשארו אותו דבר (יפות) אבל אני פשוט לא מכיר את עצמי! (ממה שאני זוכר ומתמונות שהייתי קטן) הבעיה שלי היא ענקית. נהייתי פרנואיד מאוד-מאוד בגלל המראה. אני יודע שבבצפר יש ילדים שלפעמים לועגים, אבל הבעיה הגדולה היא הפנואדיות. תמיד אני חושב שמדברים עלי, אפילו אנשים שאני לא מכיר, וזה מפריע לי מאוד להסתובב ליד אנשים. אני מעריך (הערכה גסה) ש80 אחוז מזה פסיכולוגי. דוגמא-לפני כמה זמן היה מבחן בגרות (לא משנה במה) חשבתי ששמעתי מישהו או מישהי אומרים משהו וישר הסתובבתי כדי לבדוק. זה היה באמצע המבחן ופשוט הבנתי שאין סיכוי קלוש שבעולם שמישהו דיבר (יושבים בשולחנות נפרדים ואני בספק אם מישהו יעז לדבר) אז הבנתי שדמיינתי את זה. זה קרה לי עוד הרבה פעמים. כשאנשים מדברים, (משום מה אני שומע הרבה בלי לרצות להקשיב), אני תמיד תמיד חושב שמדברים עלי ולא משנה מה שאני שומע, אני מסיק שזה עלי. (למרות שיש בטח עוד כמה מאות ילדים בבית הספר) זה גם גורם לי לדבר עם בנות פחות (חוסר הבטחון הזה)-אני יודע שהיו כמה בנות שחיבבו אותי, וגם אחת שחיבבתי, אבל לא העזתי לגשת. שמתי לב שלאנשים (בעצם יותר לבנות)-יש קושי להחליט אם אני נראה טוב או לא, ולמרות שהרבה חושבות שכן, הרבה גם חושבות שלא.(אומרים שאני חתיך, אבל אני פשוט זורק את זה לצד ולא מאמין לשינוי שעברתי) שני ההורים שלי יפים, אבל אמא שלי-כשהיתה גם היא בגיל ההתבגרות, לא נראתה הכי טוב-וגם לה האף בלט. הבנתי שהרבה (אפילו הרבה מאוד) מבוגרים שנאו מאוד את התיכון בגלל איך שהם נראו. אני לא יודע איך תוכלו לעזור לי (פסיכולוגית), אתם יכולים לנסות (;, אבל רק תגידו לי דבר אחד-רוב הסיכויים שאני נראה ככה (כאשר כמו שאמרתי משווים לתמונות כשהייתי קטן)- בגלל ערבוב של הכל-שינוי הפרצוף שלא החליט מה הוא רוצה, פצעי בגרות וכו. כמו שאתם רואים אני לוקח את העניין (כרגע) בהומור, אבל זה מאוד, מאוד מפריע לי. ד"א הוספה-אני רואה ילדים שנראים הרבה פחות טוב ממני (או מאיך שאני חושב שאני נראה-או יותר נכון יראה בעתיד ונראתי בעבר) שמדברים עם בנות חופשי, ופשוט מתרגז. כמו שאמרתי אני שמתי לב מאוד שהשתנתי, וזה גורם לי להסתכל במראה הרבה. וזהו. זה כל מה שיש לי לכתוב, מקווה שתעזרו לי. ג

 

[גרא.]

גגגגגג1,מה שמפריע לי בפנייה שלך

זו העובדה שאתה שומר בקפידה את גילך.בכרטיס האישי אתה בן 18 (?),בתיאור ההתבגרות שלך אתה מזכיר גיל 13-14,יחד עם זה אתה מזכיר פצעי בגרות,ובחינות בגרות באותה נשימה.ומתייחס בעצם לילדים..בן כמה אתה בדיוק?

 

[גגגגגג1]

אני בן

17 וקצת. כשדיברתי על תחילת גיל ההבגרות, כמובן שהתכוונתי לעבר, כזה התחיל. כתוב שאני בן 18 בכרטיס, בגלל שכשנרשמתי, לא שמתי לב לתאריך, אבל הקפדתי לבחור שנה קרובה אלי מספיק. אם יש כמה פרטים שסותרים אחד את השני, זה רק בגלל שכתבתי יותר מידי וכמעט נרדמתי על המקלדת. וד"א-כשאני מדבר על אחרים בגיל הזה, אני אמור להגיד נערים?..

 

[גרא.]

גגגגגגג1,נער בן 17,עדיין בעיצומו

של גיל ההתבגרות,מאד לא מרוצה מהמראה שלך,וחושב שכל הזמן מדברים עליך, מן הסתם, דיבורים לא מחמיאים בגלל המראה שלך.זו אינה פרנויה שהיא דבר שונה לחלוטין, אלא איזה שהיא תחושה של הערכה עצמית גופנית נמוכה שאתה חש כזו שאת כל כך משוכנע בה, עד כדי כך שאתה ממש דוחה תגובות חיוביות. אתה עצמך אומר ש"אומרים שאתה חתיך"..שני ההורים שלך יפים,ויש הרבה ילדים שנראים הרבה פחות טוב ממך...ואז? בדרך כלל אי אפשר להוכיח שבאמת אומרים עליך דברים שליליים, או מדברים עליך כל הזמן...ההגיון אומר שזה ממש לא כך. אחרי הכל, בדרך כלל מדברים על אנשים יפים, מוצלחים, סלברטיז,ומה זה בכלל מעניין לדבר עוד ועוד על נער בן 17,שאולי גם יש לו פצעי בגרות. כפי שאתה מבין אין שום אפשרות לא להוכיח שמה שאתה חושב יש לו בסיס כלשהוא במציאות,ואין כל סבה הנראית לעין שבעטייה ידברו עליך כל הזמן בעיקר דברים שליליים.הדרך היחידה לסתום לכל מי שכן מדבר עלייך בצורה כזו, זה לא להוכיח לו מאומה, אלא לעצמך שאין לך בסיס לדימוי הגופני העצמי הירוד שלך..לך למכון כושר, עסוק בספורט, או בכל דבר שאתה יכול להצטיין בו,ודי מהר תרגיש בעיני עצמך שאתה חזק ובעל יכולת בכל מיני תחומים..וזה מה שחשוב באמת, ולא כל מיני מחשבות סתמיות חסרות בסוס.