שלום, צריכה עצה
צריכה עצה ודי באופן בהול. בקרוב נהיה יחד חצי שנה, אני וחבר שלי שמבוגר ממני ב-4 שנים. אני בחורה שמחה וחייכנית, הוא בחור מקסים, רגיש, אכפתי ומדהים. הבעיה היא, שעקב היותי צעירה, אני עדיין תלויה בהוריי מהרבה בחינות (כלכלית, רגשית וכ'ו) אף על פי שלא הקשבתי להם וסרבתי לעשות כדברם ולהפרד ממנו, עדיין מפריע לי שהם מתנגדים לקשר הזה בכל תוקף. חבר שלי עיוור כבר מס' שנים, נכון שזה טרגי, אין צורך לומר, אבל בכל זאת.. הוא בחר לחיות. הוא לא נועל את עצמו בדירת חדר חשוכה, אלא יוצא, לומד, מבלה ובקיצור מתפקד, ואפילו טוב מאוד. לא חולף יום שהוריי לא מתאבלים על כך שאני יוצאת איתו. הם חושבים שאני משוגעת, שרוטה, פסיכית, לא נורמלית, אך ורק בגלל שאני עושה דבר שלא תואם את הציפיות שלהם ושובר את כל הנורמות שלהם. הם לא חושבים פשוט שזה יכול לקרות - התאהבנו. אולי בגלל שזה החבר הראשון שלי זה כ"כ חזק, אבל מעבר לזה אני מרגישה שיש בינינו חיבור מופלא. הרגשתי כך מאז הפעם הראשונה שנפגשנו. לגבי התאמה, אני כבר יודעת שזאת התאמה נהדרת (אני - 4.7.90, הוא - 6.5.84) ויש בינינו אהבה, אפילו אם לעיתים אני נתקפת חוסר ביטחון בגלל הלחצים של הוריי. הגעתי כבר לסף ייאוש, לכן אני כותבת כאן.. בתקווה שיש למישהו משהו להגיד, לזרוק מילה או אולי להרגיע ולנחם. לפחות לומר שאני לא לבד, כי ההורים שלי משוכנעים שאין דברים כאלו בחברה הישראלית. "בחורה נורמלית ונכה זה שילוב מוזר, ואם את חושבת שזה נורמלי אז את לא שפויה" נאמר ע"י אימי. אני רוצה לדעת מה יהיה, כי כרגע אנחנו במשבר אבל אני מאוד מאוד הייתי רוצה שזה לא יעצר כאן ויתקדם הלאה, וכך גם הוא. תודה לכם על הסבלנות והקריאה, ערב טוב ושבת שלום.
צריכה עצה ודי באופן בהול. בקרוב נהיה יחד חצי שנה, אני וחבר שלי שמבוגר ממני ב-4 שנים. אני בחורה שמחה וחייכנית, הוא בחור מקסים, רגיש, אכפתי ומדהים. הבעיה היא, שעקב היותי צעירה, אני עדיין תלויה בהוריי מהרבה בחינות (כלכלית, רגשית וכ'ו) אף על פי שלא הקשבתי להם וסרבתי לעשות כדברם ולהפרד ממנו, עדיין מפריע לי שהם מתנגדים לקשר הזה בכל תוקף. חבר שלי עיוור כבר מס' שנים, נכון שזה טרגי, אין צורך לומר, אבל בכל זאת.. הוא בחר לחיות. הוא לא נועל את עצמו בדירת חדר חשוכה, אלא יוצא, לומד, מבלה ובקיצור מתפקד, ואפילו טוב מאוד. לא חולף יום שהוריי לא מתאבלים על כך שאני יוצאת איתו. הם חושבים שאני משוגעת, שרוטה, פסיכית, לא נורמלית, אך ורק בגלל שאני עושה דבר שלא תואם את הציפיות שלהם ושובר את כל הנורמות שלהם. הם לא חושבים פשוט שזה יכול לקרות - התאהבנו. אולי בגלל שזה החבר הראשון שלי זה כ"כ חזק, אבל מעבר לזה אני מרגישה שיש בינינו חיבור מופלא. הרגשתי כך מאז הפעם הראשונה שנפגשנו. לגבי התאמה, אני כבר יודעת שזאת התאמה נהדרת (אני - 4.7.90, הוא - 6.5.84) ויש בינינו אהבה, אפילו אם לעיתים אני נתקפת חוסר ביטחון בגלל הלחצים של הוריי. הגעתי כבר לסף ייאוש, לכן אני כותבת כאן.. בתקווה שיש למישהו משהו להגיד, לזרוק מילה או אולי להרגיע ולנחם. לפחות לומר שאני לא לבד, כי ההורים שלי משוכנעים שאין דברים כאלו בחברה הישראלית. "בחורה נורמלית ונכה זה שילוב מוזר, ואם את חושבת שזה נורמלי אז את לא שפויה" נאמר ע"י אימי. אני רוצה לדעת מה יהיה, כי כרגע אנחנו במשבר אבל אני מאוד מאוד הייתי רוצה שזה לא יעצר כאן ויתקדם הלאה, וכך גם הוא. תודה לכם על הסבלנות והקריאה, ערב טוב ושבת שלום.
