שלום סודית חמודה שכמותך

שלום סודית חמודה שכמותך

מקווה להתחדשות רעננה של הפורום. (אנשים נוספים, חמודים, זאת אומרת כאלה שמוצאים חן בעיניי. חחחחחח.) והלו לכל מי שהייתי איתו ביחסים טובים, או לפחות טובים למדיי.
 

Sודית

New member
תודה פנתרה - גם אני מקווה - זו המטרה


שמחה לראות אותך כאן ומקווה שתהיה לנו כאן הצלחה.
 
צ'מעו,כל הנוטים לפילוסופיה (של החיים)

לעיונכם ולתגובתכם (בבקשה להישמר מעוקצנות, אני מבקשת. הנושא אמיתי ונוגע): היום קמתי עם מחשבה שחיי אדם למעשה אין להם טעם. לאחר הילדות השמחה (אצל רבים לפחות), ואולי ההתבגרות מלאת הרעש הפנימי והעלומים עם הריצה (בד"כ ) אחרי אהבה ומין והצרות של הצורך להתבסס, בגיל המתקדם את /ה מגלה שבעצם, מה הטעם העמוק להכל? אין.... אלה שמאמינים באלהים יכולים לומר שהאלהות בראה את העולם ואת החיים כי ככה התחשק לה, וכולנו בובות שלה וזהו..... אז חשבתי: אולי המדענים הגדולים באמת, אלה שמגלים עובדות גדולות על היקום, ועל תופעת החיים, לאלה אולי לא רק הרגשת טעם בחיים אלא באמת, אובייקטיבית, יש טעם לקיומם. אנחנו, שלא חוננו בכשרונות ובכוח העבודה הזה, אצלנו זה לא ממש..... בואו נגיד שאחרי ההרהורים בבוקר חיכו לי שעות של התעסקות עם חברת הטלפונים , אנשים שרתו אותי בנאמנות, היה המון מה לעשות, וההרגשה של חוסר טעם עזבה אותי. כלומר, אם את/ה פעיל/ה, אני לפחות, יש הרגשה טובה. אולם: פילוסופית, אם חושבים, באמת אפשר לשאול (אף בלי להרגיש תיפלות): בשביל מה הכל? כן, ושאלה זו כבר נשאלה הרבה לפניי,ונדמה לי שכל מתבגר שואל אותה מחדש. לא? נו טוף, כשיש מה לעשות, וכשיש חוויות (בין טובות בין קשות), השאלה הזו נשאלת בגדר מחשבה מופשטת, ללא השלכות רגשיות.... להת' לכולם.
 

maxima

New member
פנתרית....מחשבות פילוסופיות.....אני חושבת

שאת הטעם לחיים אנחנו צריכים לעשות לעצמנו בכך שנעשה דברים שאנחנו אוהבים וגם בכך שנגרום שמחה ואושר לזולת. עלינו למלא את הזמן שלנו בעשיה יוצרת ומהנה. אם אני מתעוררת בבוקר ויודעת שיש לפני יום עם עשיה מהנה אני לא אחשוב בכלל על השאלה "בשביל מה הכל" מה זה משנה,.... העובדה היא שאנו כאן ועלינו להפיק מכך את המיטב.
 

EK55

New member
פנתרית,אף אחד לא שאל אותך אם את רוצה להיוולד

או לא רוצה. כיוון שהוחלט בדיון מרתוני בין שני הורייך שאת כן תיוולדי, אז מה שנשאר לך לעשות זה לעשות דבש מהחיים שלך ולא למרר יום ולילה ולאמר "יאבד יום בו איוולד" כדברי איוב. מרגע היוולדך את מחפשת איך להמתיק את חייך וחיי הסובבים אותך ולדאוג לבריאות טובה ולחיים מהנים בלי לחשוב למה? למה? למה?
 

Sודית

New member
תאמיני לי פנתרה שאת לא היחידה

אני חושבת שמצבים, רגעים כאלה קיימים בכולנו. ואת בעצמך הבאת את התשובה לכל השאלות ששאלת. וכן מקסימה כתבה, כמעט את אותה תשובה.... ולי אין אחרת - גם אני חושבת שברגע שיש לאדם מטרה מסויימת, תוכנית כלשהי, עיסוק שהו.....אין לו זמן לחשוב על למה ומה הטעם. כי אז כשיש את כל אלה אין זמן לשאלות וההרגשה היא שיש טעם לחיים. מעל הכל כאשר אוהבים.....רוצים רק לחיות עוד ועוד ולאהוב ואין זמן לשאלות. אז אם כבר יש לנו את החיים, אז כמו שמקסימה כתבה..... צריך ללמוד לנצל אותם ולהנות מהם כמה שיותר..... כשישעמם לנו....שוב נשאל ....אבל גם אז לא תהיה לנו תשובה מספקת - לא ככה?
 
כשהמחשבות האלה העסיקו אותי בעבר, פשפשתי

בחיי וניסיתי למצוא אם יש מטרה והצדקה לקיומי והגעתי למסקנה, שלפחות לגבי, ההגעה לארה"ב היתה הכרחית לצורך זה. שלא תבינו אותי לא נכון, הייתי מעדיפה לחיות בארץ (ולא ניכנס כרגע לסיבות שאני עדיין לא בארץ) אבל אני מאמינה שהיעוד שלי היה להגיע לארה"ב ולהרביץ תורה בילדי העולם. זו עבודה שאני עושה כבר 25 שנה ולא רק שטרם עייפתי ממנה אלא שאני באמת ובתמים אוהבת והגמול לעבודתי מבחינה נפשית, פשוט ענק. ממש ענק. אני בהחלט מרגישה שיש סיבה להיותי בעולם וברור לי שיש סיבות נוספות, עלומות שלא אבין או אולי כן.... כשאהיה
 

הימון78

New member
קורם כל ברור שיש סיבה.

ללא קשר לאלוהות או כוח עליון או כל שטות אחרת. יש סיבה לקיום של כל אדם באשר הוא. והסיבה הברורה והפשוטה קיום הגזע, ובנוסף תרומה ולו הקטנה ביותר לאנושות. יש אנשים שתרומתם לאנושות חיובית ורבה ויש שתרומתם דלה ואפילו שלילית, אך התרומה קיימת. ומכאן שכל אדם צריך לנסות לשפר את תרומתו לאנושות בדרך הנראת לו באופן אישי. ואחת מהתרומות שלי למשל זה לדרוש שדני ניומן יחדול מפרשנות בכדורגל - זה שיפור, חחחחההה
 
קיום הגזע הוא "מחשבה" של האבולוציה. אנו

האנשים היחידים זקוקים לאושר אישי. כתבתי היום לחברה במייל שלו הייתי חיה במרחבי הטבע, ליד נהר, בג'ונגל, מול הרים נישאים, מתחת לשמיים הפתוחים ועם הזריחות והשקיעות כל יום, ועם חיות הפרא בסביבתי, וחיי היו מורכבים מחיפוש פירות ושורשים (ירק), אולי דיג ואיסוף סרטנים (היום אני צמחונית, אבל לו חייתי לפני עשרות אלפי שנים ודאי לא הייתי כך), איסוף צמחי מרפא, ובשבט היו מתקיימים טקסים אקסטטיים, לא היתה הרגשה כזו של הכלום עולה בי בכלל.
 

Sודית

New member
ובכל זאת פנתרה, אני חושבת שרק אנחנו אחראים

להרגשה שלנו ולא הסובב אותנו.....לא רק. ברור שהסביבה משפיעה על מצב הרוח שלנו, או אז אנחנו פשוט צריכים להשתדל להחליף את הסביבה.....לשנות דברים במיוחד בנו. הרבה ממה שכתבת את יכולה גם לממש....את עושה את זה?
 
למעלה