לו רק יכולתי להביא לך פתרונות
חשבתי על השם שבחרת לך, רציתי, וחשבתי שאולי ללא משים בחרת בשם שניתן לשמוע בו התחלה של פנייה מהוססת לעזרה אך גם ניתן לשמוע בו תחושה של פיספוס ופער בין מה שקיווית לו לבין מה שזימנו לך החיים. ואני רוצה להגיד לך: זו תקופה של מבחן, של התגייסות, אני בטוחה שזהו אחד המבחנים הקשים ביותר בהם נאלצת לעמוד עד היום (וברור שכבר עברת דבר או שניים בחיים). אני מציעה לך לנסות ו-'להסתכל על עצמך מבחוץ' - ולהגיד לעצמך: תראי, את עומדת במצבים כמעט בלתי אפשריים, ואת עושה זאת בצורה נהדרת! את מתארת הרי מצב שדומה לתחושה של להיות בכלא, של לחוש חוסר אונים משווע ורצון להמלט. אבל את שם ואת מתמרנת בין כל המשתנים הלוחצים הללו ואת עושה זאת באומץ. נכון, יש לך המון מחוייבויות - ואני גם חושבת על הילדים הקטנים שאבא שלהם חולה מאוד וחווים את האווירה המעיקה ואת החרדה שסביב מה שקורה. אני מכירה מצבים כאלו, שהם קשים מנשוא, ואני ממש מפצירה בך להיעזר בכל מי ומה שרק אפשר. זה לא זמן לתהליכים זוגיים עמוקים, כי אם את זקוקה לתמיכה רגשית ופיזית מכל סוג שהוא. אני מקווה שכבר התחלת לקבל סיוע נפשי, ואם לא - אנא עשי זאת. את צריכה דווקא את המקום לעצמך, לפחדים שלך, ללבטים שלך, לאבל שלך על מה שרצית ולא קיים...את צריכה כל כך הרבה כוחות ומקומות להתמלא בהם. מצאי לך את הפינות שלך והקפידי עליהן! אני חושבת שזו הבנה חשובה יותר מכל נושא שעולה כרגע, כיוון שבנוגע לכל השאר - הכל ביטוי מוקצן במצב של משבר עמוק ולא התנהלות נורמאלית שניתן להתייחס אליה מפרפסקטיבה כזו. אם פני הדברים הם כפי שתיארת, זו העצה הכי משמעותית שאני מרגישה שאני יכולה לתת לך: את המשאב הכי משמעותי כרגע - עבור ילדייך, אישך ובכלל את חייבת לשמור על עצמך! שוב, אני שולחת לך חיבוק חם ומבקשת ממך למצוא עוד הרבה חיבוקים, לא רק וירטואליים, ולמצוא את מקורות הכוח על מנת להתחזק בימים הקשים הללו. מאחלת לך ימים טובים יותר, גלילה.