שלום לכם, אני חדשה כאן

זה לא מדויק!

זו בדיוק הסיבה שחייבים לאשר את ההסכם אצל נוטריון. הנוטריון, מתוקף תפקידו, אמור לוודא שלא כתובים שם דברים חריגים, לא חוקיים, לא הגיוניים, מקפחים שנכתבו (אולי) מתוך לחץ וכו'.
 

רציתי1

New member
שלום לכם, אני חדשה כאן

ומעוניינת להצטרף. קראתי את הדיונים האחרונים וכמה אני מזדהה עם הקשיים. גם אנחנו משפחה מורכבת. נישואים שניים לבעלי ולי. לשנינו ילדים קודמים וילדים משותפים קטנים. החיים מורכבים ביותר. המון עויינות וכעס הצטברו במשך השנים, בעיקר מהכיוון של בעלי וילדיו נגדי ונגד ילדיו. לא להאמין איך היחסים הצליחו להתדרדר כל כך. אנחנו מנסים ונאבקים על שמירת הקשר והמשפחה, עבור הילדים המשותפים, ואין שבוע שבו אני לא שואלת את עצמי מה יותר גרוע: להישאר ביחד בבית מלא עויינות וכעס, או לבנות חיים לבד. די ברור לי שתהיה הסתה של הילדים המשותפים, אבל ממנה אני לא מאד חוששת. כי אני יודעת את האמת. מצד שני, יש השתדלות ורצון כן להישאר ביחד, ולהתמודד עם הקשיים. אחד הקשיים הגדולים שלנו מתבטא בנסיונות שלנו לעשות סדר בנושאים הכספיים. הרי יש לנו ילדים משותפים ולא משותפים. בבית שלנו גרים ילדי מנישואים קודמים (בגיל ההתבגרות) והילדים הקטנים. אנחנו מדברים על צוואות, ומנסים להגיע לאיזה מסמך שמשקף את השיתוף שלנו וגם את מה שלא משותף. אני כותבת כאן כי יש לי שאלה. בשיחה האחרונה שלנו בעלי אמר לי "אני דורש כי בצוואה שלך יהיה כתוב שהילדים שלך עוזבים את הבית (המשותף) מייד, ולא נשארים איתי דקה אחת מיותרת". זה אמנם דיון היפוטיתי, אבל הדרישה שלו בכלל אינה היפוטתית, ואני שואלת את עצמי איך להיות מסוגלת להמשיך ולחיות איתו תחת אותה קורת גג כאשר כל מה שמטריד אותו זה הסיכון לרכוש שלו, ולא שלומם של הילדים שלי, שהוא מגדל אותם מגיל צעיר מאד. מה אתם אומרים? אני קוראת שוב מה שכתבתי ולא מאמינה שזה המצב שלנו. תודה מראש, רציתי
 

רציתי1

New member
תיקון טעות הקלדה

"המון עויינות וכעס הצטברו במשך השנים, בעיקר מהכיוון של בעלי וילדיו נגדי ונגד ילדיו." וצריך להיות המון עויינות וכעס הצטברו במשך השנים, בעיקר מהכיוון של בעלי וילדיו נגדי ונגד ילדי".
 

gila411

New member
רציתי

אני הייתי מדברת איתו שיחה גלויה פתוחה וכואבת על זה שהוא חייב לקבל את הילדים כחלק מימך אח"כ הייתי עושה שיחה נוספת ביחד עם הגדולים שלך ואיתו(או שיחות נפרדות) שכדי לשמור על הזוגיות ולעשות את הבית מקום נוח לכולם כולם מתאמצים מעכשיו להיות משפחה אחת ולא 2 מחנות הוא עושה את השיחה הזאת עם ילדיו וכולם מתעלים על עצמם אם יש יותר מידי משקעים נעזרים באיש מקצוע אני יודעת שזה הרבה עבודה וזהו תהליך שאם יש רצון ושיתוף מצד כולם ובעיקר מצד ההורים זה יעבוד הרבה הצלחה
 

kisslali

New member
שלום וברוכה הבאה

מה שכתבת נשמע נורא והתגובה הראשונה שלי היא שאם זה המצב עדיף להיות לבד אבל, וזה אבל גדול בטח יש עוד ובטח יש סיבות שבחרת בבן זוגך, ובטח המצב לא היה כ"כ נורא מההתחלה. אתם כנראה בשלב מאד נמוך של היחסים ולדעתי אם את וכמובן שגם הוא רוצים לנסות להציל את הקשר כדאי לגשת לטיפול זוגי, ללבן את הציפיות והמחוייבות שלכם אחד מהשני ורק אז לעבוד לשלב, שהוא לא פחות קשה, של כתיבת צוואות וכד'. בעבר דיברנו כאן לא מעט על היחס לילדים שאינם שלך ביולוגית, זה לא משהו פשוט ומובן מאיליו.לפני שאת מבקשת אותנו לשפוט אותו על דבריו, הסבירי למה הוא אומר את זה, הוא אדם כ"כ איום או שיש עוד מניעים וסיבות להתנהגותו? גשי לקופ"ח מייד, בקשי הפניה לטיפול פסיכולוגי, קבעי לכם פגישה ולבני את הבעיות מול גורם מוסמך. בהצלחה, ללי
 

החתולית

New member
מסכימה עם ללי

לא כתבת כמה זמן אתם יחד, מה גילאי הילדים של כל אחד ואלה המשותפים, והאם הרכוש שלכם משותף או לא. את מכירה את בן הזוג שלך, מה לדעתך המניע שלו להיות כל כך נחרץ ובלתי סובלני כלפי הילדים שלך ? האם זה בגלל מערכת היחסים ביניהם או שזו פשוט החלטה שלו שאין לה שום סיבה ?
 

רציתי1

New member
תודה על התייחסותכם, הנה כמה תשובות

אנחנו ביחד קרוב לעשר שנים. יש לנו דירה שקנינו ביחד, ונכנסנו אליה עם ילדי מנישואי הקודמים, ואליה הבאנו את הילדים המשותפים שנולדו. בעלי מאד חסר סבלנות כלפי הילדים הגדולים שלי, ומאד רוצה שיעזבו את הבית. הוא דורש זאת מידי פעם ואני לא מסכימה כמובן. למה הוא כזה? כי כסף יותר חשוב לו מיחסים. ל"זכותו" אפשר לומר כי הילדים שלו מהנישואים הקודמים, שהם גדולים יותר ועומדים ברשות עצמם מאד כועסים עליו בגלל עניינים כספיים, ולכן כל הנושא מאד רגיש. בשנים הראשונות הכל היה בסדר. הוא תמיד היה גרידי בענייני כספים, אבל היו דברים אחרים שפיצו על כך. בינתיים, כאשר נולדו הילדים המשותפים מפלס המתחים עלה מאד. הילדים הקודמים שלו מרגישים כי דחה אותם כאשר הקים לעצמו משפחה חדשה, והם חוששים לגורל הירושה שלהם. במקביל החלו דרישותיו להוציא את הילדים שלי מהבית, ובכלל להרחיק אותם מהילדים המשותפים. אני יודעת שלא אשנה אותו עכשיו. השאלה היא מה הלאה. תודה רבה, רציתי
 
'לעבוד דרך' הסכם הממון

שלום לך. את יודעת, מהבוקר אני מסתובבת עם הסיפור שלך וחושבת עליו ועל מה אני רוצה להגיד לך. עולה ממנו המון עצב על המצב וגם בגרות ועוצמות רגשיות שלך. אז לפני הכל, אני רוצה לשלוח לך חיבוק וירטואלי, ולחזק אותך בשלב זה של חייך. את בכל מקרה עושה כדי לקדם את המצב והולכת רק בכיוון של עתיד מוצלח יותר. שנית, אני מלקטת מהדברים שאת כותבת את ההבנות שמדובר במאבקי כוחות, שבביטוי להם ,כמו בווסת של סיר לחץ, תופס מקום מאוד גדול הדיון בנושא רכוש וכספים. את גם מספרת שזו נקודה רגישה אצל בן הזוג שלך ומערער את מערכות היחסים המשפחתיות שלו. את עדה לזה וזה מערער גם אותך, למרות שאני מבינה שזו לא האג'נדה שלך. את באמת לא תשני זאת כי זה מאוד עמוק - וטוב שאת מבינה את זה. עם זאת, אני חושבת שהעובדה שאתם נמצאים במקביל לתהליך הזוגי שלכם גם בתהליך כתיבת 'חוזה' שעוסק ברכוש וכספים (הסכם ממון/צוואה וכד') - מעיד על היכולת שלכם לתת פתח לבניית המערכת הזוגית שלכם. זה אומר שהנושאים הללו בעיקר זקוקים להבהרה ולשיחות שהן נוקבות ומשקפות את הלכי הרוח של שניכם. דווקא העבודה המשותפת על הסכם זה או אחר יכולה להועיל לכם מאוד. חוץ מזה, חוזים כאלה יכולים להרגיע את הרוחות, בעיקר שאת מספרת שממילא הנושאים הללו מעוררים המון רגשות ועימותים גלויים וסמויים. מה שחשוב בהקשר זה שמעבר להצעה לפנות ליעוץ זוגי, ניתן לערוך את ההסכם עם איש מקצוע בתחום זה, שהוא עם אוריאנטציה של מגשר או מטפל - אני משוכנעת שיש אנשים המומחים בתחום זה וכדאי שאם מישהו בפורום מכיר ויודע או שיש לו רעיון בכיוון, שיוסיף את האינפוט שלו. על כל פנים, אני חושבת שניתן לראות בהליך 'חיצוני' כזה הזדמנות כדי לעבוד על מערכת היחסים בינכם ועל ההבנות המשפחתיות. אני מבינה שדווקא יש נסיונות מצד שניכם והרצון לשמר את המסגרת הזוגית והמשפחתית קיים - אז תמשיכו להילחם, רק בעד מטרה משותפת! אתם צריכים את העזרה הנכונה לדעתי על מנת לעשות זאת. מישהו שיעזור להשקיט את השדים ולהסיט את תשומת הלב אל הדברים החשובים באמת. אני מאחלת לך המון הצלחה וכל טוב. אני מאמינה שהדברים יתחילו להתבהר בקרוב.
 

רציתי1

New member
תודה על תגובתך, גלילה

התגובה שלך חממה את הלב, ונראה שאת מבינה אותי מלפני ולפנים. נכון. בעיקר עצב גדול יש כאן. והחמצה וכאב. הילדים הגדולים שלו (מנישואין קודמים) כועסים עליו בגלל בחירתו להקים איתי משפחה, ולכן הוא לא יכול לשאת את הילדים שלי מנישואים קודמים. הוא קרוע במחוייבויות שהן לכאורה מבטלות זו את זו, והכעס הגדול יוצא עלי ועל ילדי. ניסינו טיפול זוגי וגישור. נגמר בפיצוץ גדול. השדים הם גדולים באמת. תודה רבה, רציתי
 

החתולית

New member
נשמע ממש לא טוב,

כאילו כל היחסים במשפחה שלו סובבים סביב ענייני רכוש וממון, ללא קשר לרגש. האם תוכלי לתת מידע לגבי גילאי הילדים ?
 

kisslali

New member
שינית את דעתי

אם הייתם בטיפול זוגי וגישור וזה לא עבד כנראה שאחד משניכם לא ממש מעוניין להציל את המשפחה והקשר. אני מקוה שלא תפגעי ממה שאכתוב אבל אני מרגישה שאת כותבת חלקי משפטים או עובדות או משהו כזה ואני שואלת את אצמי למה. בואי אתן לך כמה דוגמאות: הייתם בטיפול ואמרו לכם/לך/לו, ש... ? הילדים שלו כועסים כי בחר להקים איתך משפחה כי... ? איתם הוא היה בקשר תקין אחרי שעזב את הבית? אליהם הוא התיחס באופן סביר? ואת, איזה יחסים היו לך איתם? יש עוד אלף ניואנסים שיכולים להשפיע ולכן אם את מבקשת עיצה גלי לנו מה באמת הבעיה. אם ניסית כל דרך של מו"מ, את משוכנעת שהוא גרידי ורוצה רק להבטיח את עתיד רכושו וזה כמובן על פני טובתם של ילדיך - תעזבי וזהו. קחי בחשבון שאם התייחס גרוע לילדיו הבכורים אחרי שעזב את הבית, סביר להניח שכך גם יתייחס לילדיכם המשותפים גם הפעם. אם תרצי להרחיב אשמח לתמוך, ללי
 

החתולית

New member
גם אני מרגישה שחסרים פרטים

החל מאלה הבסיסיים ביותר, וכלה במסובכים יותר שללי העלתה.
 

רציתי1

New member
אתם צודקים,ואני באמת

לא סיפרתי לכם פרט בסיסי ביותר. בינתיים הסתבר לנו שהוא חולה במחלה קשה. והכל הרבה יותר מסובך וקיצוני. ואי אפשר לעזוב בעל חולה ומסכן. גם אם היחסים מסובכים ואין כוחות להתמודד עם כל הרעות שנפלו עלינו בבת אחת. כתבתי. חששתי להיות פתיטית מדי. אבל אתם חכמים וראיתם מייד שזה לא רק המורכבות המשפחתית. ומה עכשיו??? רציתי
 

kisslali

New member
YYY איזו תסבוכת

ואני בטוחה שזה באמת מוסיף עוד קושי ועוד מטען חורג לסיטואציה, כמה נורא. לאור העובדה שהוספת אני חושבת שאפשר להבין למה הבן אדם חרד לרכושו ולחלוקת רכושו בין כל יורשיו. יחד עם זאת אני מבינה את רצונך לדאוג גם לעתיד ילדיך. חוזרת ומציעה ייעוץ בעניין חוזה ממון. בהצלחה, ללי
 

חרצית3

New member
מה שחשוב זה לתמוך

רגע, מה קורה פה? אני חושבת שכדי לעזור כדאי לדעת פרטים ולענות על שאלות וגם על נושאים למחשבה. אבל מכאן ועד תחושה שיש מן 'משפט צדק' כזה שבו צריך להוכיח שהפרטים נכונים או להסביר סתירות בדברים -אני חושבת שזו לא המטרה מכיוון שהרבה פעמים יש המון מה לספר ומעט מקום וזמן. וגם יש קושי להחשף בבת-אחת וגם לא תמיד יודעים להתנסח כל כך טוב. בקיצור, אני מרגישה שהפרזנו בשאלות ושזה כבר מתחיל להיות כמו במתקפה. אני רוצה להצטרף לתמיכה בך וברור שבכל מקרה את עוברת תקופה מאוד קשה. בכל מקרה, אם יש משהו שאת רוצה יותר את מוזמנת לשתף ולהגיד. ומה שבטוח - בכל דרך שתבחרי בהמשך, זה יהיה יותר טוב. בהצלחה.
 

החתולית

New member
אין תמיכה אוטומאטית

אני לא חושבת שמישהו מאתנו מצפה לקבל או יכול לתת תמיכה באופן אוטומאטי. התמיכה שכל אחד מאתנו נותן או מקבל, תלויה בהרבה דברים. אני לא אתמוך במישהו שעושה מעשים שבעיני הם לא נכונים, או שלדעניותי פוגע במישהו אחר. השאלות נשאלות, כדי שנוכל לתת חוות דעת אמיתית. למשל, יהיה הבדל בתשובות ובהתייחסות, אם הילדים של רציתי1 הם בני 5-6 או ילדים בגירים. עוד דוגמא - אם גבר או אישה מספרים שהילדים של בן/בת הזוג מתעבים אותם, יכולה להיות לזה סיבה, וחשוב שנדע אותה, על-מנת לסייע. לעניין שלך, רציתי1 - אני בטוחה שהעובדה שבן זוגך חולה מאד, רק מקשה על כולכם, ובודאי עליו. אין לך מה לחשוש מלגלות פרטים. ראשית מפני שאת אנונימית לחלוטין, ושנית, מפני שאין שום דבר פאתטי במחלה קשה.
 

רציתי1

New member
תודה על תשובותיכם והתמיכה

המצב אצלנו מחורבן ממש. הילדים הגדולים שלו (כולים מעל גיל 25) לא מדברים איתי ומזמינים רק אותו לאירועים משפחתיים שלהם. לאחרונה נולד לו נכד והוא נדרש להגיע לבד לברית. הוא עויין את הילדים שלי (תיכון וצבא) ודורש שיצאו מהבית. כל הזמן מתלונן עליהם וטוען שהם מפריעים לו להיאבק על בריאותו. ומה לעשות, הם בגיל ההתבגרות, ויש להם את היציאות האופייניות לגיל הזה. הוא דורש (דרישה שכמובן אינני מקבלת) שלא יהיה קשר בינם לילדים הקטנים כי הם חורשי כוונות רעות ויזיקו לקטנים. הילדים הקטנים (משותפים שלנו, בני 5-7) נחשפים ליחסים נוראים של הורים וילדים וזוגיות בכלל. ברקע, או במרכז, תלוי במי המדובר, המחלה הקשה. אני מטפלת בו למרות הכעס הגדול שיש לי עליו. הילדים הגדולים שלו בקושי שותפים לטיפול בו. בפועל אני זו שנמצאת איתו ברוב הטיפולים והביקורות, ובטיפול היום יומי. זה חוסר אונים נוראי עם עויינות מפעפעת. מהכיוון של הצד שלו אלי ואל הילדים שלי. גם הוא קורבן, זה נכון. הילדים שלו עשו לו משפט שלמה - "בחרת משפחה חדשה - אז וויתרת עלינו", ובמקביל במחלה הקשה. במקום להתגייס ולעזור לאבא החולה שלהם הם ממשיכים לכעוס ולבוא בדרישות כספיות. הוא חלש, חולה ומפחד מהם. הכל הוא מוציא עלי ועל הילדים שלי. ואני שואלת את עצמי - עד מתי? עד כמה? מתי התחיל המשבר? כאשר הקטנים נולדו, אחרי מאמצים מרובים. עד אז הכל היה נפלא, כך זה נראה לפחות. הוא שבור, מסכן ומפוחד. המחלה שלו נבזית במיוחד ואין תקווה רבה להחלמה. אני לא שופטת אותו על הדרך בה הוא מתמודד עם המחלה ועל התגובות השונות שלו. הבעיה שלי היא העויינות והמחיר שהילדים שלי משלמים. אני מרחמת עליו, ובכך הופכת את עצמי ואת הילדים שלי (כל הארבעה) לקורבן?
 

azaria

New member
יש לי דיעות, אבל מציע לשאול באירוח

יש לנו הערב אירוח של עובד סוציאלי שהוא מומחה לענייני משפחות מורכבות (ועוד כמה התמחויות). אני מליע לך לרכז כמה שיותר פרטים ועובדות, לכתוב את סיפורך ולהעלותו לשירשור האירוח, בתוספת שאלה "מה עושים"? צייני גם מה הרצונות שלך, מה המטרות שלך. באיזה מצב היית רוצה להיות בעתיד הקרוב ו/או הרחוק. בקשי עיצות איך לקדם את חלומותיך אלה. אולי לאיש המקצוע המנוסה יהיו תובנות ודרכים שיועילו לך. את דיעותי שלי (העני ממעש) אכתוב לאחר שהאירוח ייגמר.
 
הסכם ממון תקף **אחרי** הנישואין?

ככל הזכור לי, הוא תקף אך ורק אם נעשה ואושר לפני הנישואין.
 

אדמiנית

New member
ממש לא.

הסכם ממון אפשר לערוך גם אחרי הנישואין. הסכם ממון שנערך אחרי הנישואין - צריך לאשר בבית דין לענייני משפחה. הסכם שנערך לפני נישואין - אפשר לאשר גם אצל נוטוריון.
 
למעלה