שלום לכולם.......
חזרנו, מאילת הרחוקה, אך מה זה אני כל כך עייפה,כאילו לא הייתי בחופשה. יצאנו לדרך ביום חמישי מוקדם בבוקר בחששות מהגשמים שהיו אמורים לזרום, כך דווחו החזאים, אך חוץ מכמה ממטרים בודדים בכבישים, נדה, שום כלום, בדרך פרץ ויכוח באם לנסוע דרך כביש הערבה, או מצפה רמון, לאחר הצבעה נבחר דרך מצפה רמון,וכך בשירה ובצחוק גדול פתחו תאומי את המערכת לשירי סלסה,ומחול ואני שכחתי את עטמי האוזניים במרכול.
הגענו למצפה רמון,מיד פצחה המקהלה בשירה,,,,"אנו רעבים,,,נו כבר...." וכך בעיר הרפאים מצאנו פיצריה,ששם הייתי פעם יושבת כמעט יום יום רק לפני שנים מספר שגרתי שם, והקור קור כלבים שמקפיא את............ אך המוכרים הם כבר לא אותם חברים שהיו לי מלפני שנים, שואלת אותם היכן? זה?והיכן זה? ולפתע פתאום שומעת צרחה ואווווו חשבתי שמשהו מותקף צילוש זו את?????? ומיד קפיצות וחיבוקים מכל הצדדים,,,,, אך סוף סוף קצת חום חחחחחחחחח הילדים בהלם מכל הצעקות והצחוקים, לא מבינים,"אמא משוגעת" הם אומרים. וכך לאחר שנים הכירו אותי ידידי משכבר בשנים,למרות שהיום היצמקתי בכ-50 קילוגרם לפחות חחחחחחחח כן הייתי גדולה שבגדולות.
וכך ישבנו בפיצריה היחידה שם באזור,מדברים על הזמנים שהיו על מי שנישאר עדיין שם,,,,,זכרונות ונוסטלגיה של זמנים אחרים ומקסימים
. ילדי כבר כמעט נרדמו מהסיפורים מושכים לי כל הזמן בשרוולים, נו יעלה המלון מחכה,,,,,הבטחתי שאחזור בשבת להשלים את החסר. וכך המשכנו בדרכנו לאילת,בתקווה שנחל פראן לא חסם את דרכנו,אך הופתעתי לטובה, מזג האויר היה נהדר, וכיף ממש, כיף כך לנהוג בדרך פתוחה,ואין סופית כזאת.
וכך שאוזני כבר סתומות הגענו לאילת, אך למלון למנוחה,,,,,,כמה התבדתי.. מנוחה לא קיימת בלגסיקון של עולם הילדים,,,,,,,,יא אמא בואי כבר, יו איזו זקנה,,,,,(חחחחחחחחחחזקנה אני?)נו לחנויות, תכף ומיד!!! טוב נעלנו נעלים נוחות ויעלה לשופינג,חרשנו את כל החנויות ללא שום ויתורים, זו בוחרת,וזה בוחר,ואני כמובן משלמת והפעם ללא ויכוחים...... נו לאחר שמלאנו את המלתחה וארון הנעלים אפשר סוף סוף להכיר את המיטה במלון? עוד מה??? בואי מהר תראי מה יש פה במלון,,,,, ושוב סקירה מהירה,,,,,,,,אך הרגליים,,,,,,מכון כושר, לא מאמנים פרטיים צמודים עלי ללא שום ויתורים,,,,,,,וכך לאחר ארוחת הערב,,,,,,נו אני הולכת להכיר סוף סוף את המיטה המופלאה שראיתי בחדרי, רחבה, גדולה שנראת כל כך קסומה. ומיד פוצחת שוב במקהלה,,,,,,,מה לישון? מה פתאום,,,,,יש פה,ויש שם,,נו כבר........טוב אני ברחתי לבילו קריוקי בקול גדול ובשירה.
לאחר מכן במחצית הלילה סוף סוף צנחתי לאותה מיטה שכל כך ציפיתי לה,,,,, לא הספקתי לעצום את עיני ושוב אינדיינים תוקפים אותי ללא רחמנות........ מיד לקום,,,,,,חשבתי שאני בחלום,,,,,,,,יש טיול,,,,,יש ג'יפים,,,,יש ויש,,,,,טוב נו בחצי עין יאלה תזמינו זה היום שלכם,,,,,,,, וכך הזמינו לנו יום כיף,,,,,התחלה במצפה התת ימי......שיט......וכעוד ועוד....... אפילו לא ראיתי את הסוףףףףףףףף.
ושוב ערב יעלה לריקודים,שעלי שומרים שני מלאכים,
ומזיזים הצידה את המחזרים,,,,,,,,
אךךךךךךך נו באמת......(רק לחשוב על המיטה, זו הגדולה חחחחחחח)
. בשבת כמו שהבטחתי חזרנו דרך מצפה רמון וביקרתי את חברותי וחברי,ומספרי הטלפון הועברו שוב לחברות חוזרת, ולביקורים חוזרים,,,,,
זהו סוף הסיפור על חופשתי הקטנה, ואני חזרתי מה זה עייפה, חחחחחחחחחח אני צריכה חופשה דחופה,,,,,,,למנוחה,,,,,,לבדי.
חזרנו, מאילת הרחוקה, אך מה זה אני כל כך עייפה,כאילו לא הייתי בחופשה. יצאנו לדרך ביום חמישי מוקדם בבוקר בחששות מהגשמים שהיו אמורים לזרום, כך דווחו החזאים, אך חוץ מכמה ממטרים בודדים בכבישים, נדה, שום כלום, בדרך פרץ ויכוח באם לנסוע דרך כביש הערבה, או מצפה רמון, לאחר הצבעה נבחר דרך מצפה רמון,וכך בשירה ובצחוק גדול פתחו תאומי את המערכת לשירי סלסה,ומחול ואני שכחתי את עטמי האוזניים במרכול.