שלום לכולם!!
אני נפגעתי בתאונה כשהייתי בת 9. התאונה קרתה בכניסה לבת ים, היה שם כביש ומצידיו היו חולות וסגרו אותו בגלל שהיו בו הרבה תאונות, אולי אתם זוכרים. הכביש היה בזיג-זגים, והמכונית שהייתה לפנינו נתקעה בחולות, הוא עצר וניסה לצאת מהחולות ברפרס, בגלל שזה היה כביש מעוגל, לא ראינו את המכונית ונתקענו בה. יצאנו מהתאונה במזל, אני נפגעתי הכי קשה. יש לי טראומה מהתאונה. אני ראיתי את אמא שלי בוכה, כל המשפחה שלי באה להסיע אותי מקופת חולים אל בית החולים וולפסון, אבא שלי שבר את היד, הייתי צריכה לעשות המון צילומי רנטגן, ואחותי שלא הייתה איתנו בתאונה, לא שאלה לשלומי, ואני אם אני לא הייתי יושבת בצד המושב הייתי נתקעת בשמשה ורוב הסיכויים הייתי מתה. ובכלל חבר שלי מת בתאונה דרכים מול העניים שלי, הוא נדרס. המקרים האלו היו טראונה גדולה בשבילי ואני לא מצליחה להתמודד איתם. רק עכשיו, בכיתה י` הבנתי שיש לי בעיה ושאני צריכה להתמודד איתה, הלכתי ליועצת של בית הספר שהיא נורא חמודה וכייף לדבר איתה, והיא אמרה לי שאני מסוגלת לנצח את המחשבות על התאונה והמקרה עם חבר שלי אבל אני מרגישה שאני לא יכולה לעשות שום דבר ואני ממש ממש משתגעת כל יום! ברצינות! אני מתחילה להשתגע! אני אומללה מרגע לרגע, קשה לי לספר את זה לאנשים אפילו להורים שלי, אני ממש... נובלת.... כל כך קשה לי ואני לא מסוגלת להתמודד עם הבעיה. תעזרו לי בבקשה. טיפי.
אני נפגעתי בתאונה כשהייתי בת 9. התאונה קרתה בכניסה לבת ים, היה שם כביש ומצידיו היו חולות וסגרו אותו בגלל שהיו בו הרבה תאונות, אולי אתם זוכרים. הכביש היה בזיג-זגים, והמכונית שהייתה לפנינו נתקעה בחולות, הוא עצר וניסה לצאת מהחולות ברפרס, בגלל שזה היה כביש מעוגל, לא ראינו את המכונית ונתקענו בה. יצאנו מהתאונה במזל, אני נפגעתי הכי קשה. יש לי טראומה מהתאונה. אני ראיתי את אמא שלי בוכה, כל המשפחה שלי באה להסיע אותי מקופת חולים אל בית החולים וולפסון, אבא שלי שבר את היד, הייתי צריכה לעשות המון צילומי רנטגן, ואחותי שלא הייתה איתנו בתאונה, לא שאלה לשלומי, ואני אם אני לא הייתי יושבת בצד המושב הייתי נתקעת בשמשה ורוב הסיכויים הייתי מתה. ובכלל חבר שלי מת בתאונה דרכים מול העניים שלי, הוא נדרס. המקרים האלו היו טראונה גדולה בשבילי ואני לא מצליחה להתמודד איתם. רק עכשיו, בכיתה י` הבנתי שיש לי בעיה ושאני צריכה להתמודד איתה, הלכתי ליועצת של בית הספר שהיא נורא חמודה וכייף לדבר איתה, והיא אמרה לי שאני מסוגלת לנצח את המחשבות על התאונה והמקרה עם חבר שלי אבל אני מרגישה שאני לא יכולה לעשות שום דבר ואני ממש ממש משתגעת כל יום! ברצינות! אני מתחילה להשתגע! אני אומללה מרגע לרגע, קשה לי לספר את זה לאנשים אפילו להורים שלי, אני ממש... נובלת.... כל כך קשה לי ואני לא מסוגלת להתמודד עם הבעיה. תעזרו לי בבקשה. טיפי.