שלום לכולם, שאלה

[noa_f]

רותם, הדר

 

[1שילגיה]

נכון... שמעתי גם על קרן וגם מירב לבנים.

ולאחרונה שמעתי גם על גלעד לבת

 

[הייתיאביבקיץ]

שמעתי שדווקא ורוד נפוץ עכשו אצל בנים

ככה טוענת בתי שבחטיבה

 

[1שילגיה]

כשנגיע לחטיבה, גם נתעדכן... )

 

[noa_f]

למה זה סוד? כי הילד רוצה שזה יהיה סוד או

שאמא שלו (לרוב, אבא שלו) חושבים שזה לא נורמלי?

בואי נלך לקיצוניות ונניח שזה לא משהו שרוב הבנים עושים. אז מה? זה בעיה בעינייך? את חושבת שצריך להכריח אותו להפסיק? את חושבת שזה מזיק?

 

[חני ב]

מכירה ילד כזה

שמתנהג כמו בת. הוא בן 16 בכתה י. לא יודעת איך מתיחסים אליו שאר הילדים.
הוא עם שיער ארוך, נראה ומתנהג כמו בת. ימ שלא מכיר אותו בטוח שעומדת מולו בת.
אני יודעת שהוריו מקבלים אותו בדיוק כמו שהוא.
אם את רוצה, אשאל את הבת שלי אם צוחקים עליו.

 

[1אילת2]

הבת שלי (כיתה ח) אומרת:

יש לי חברות בנות ויש לי חברות בנים.

 

[הייתיאביבקיץ]

 

[נומלה]

זה היה מוזר כבר ביסודי (אם זה אותו ילד)

והוא היה בכיתה שלנו. נראה היה לא רק שההורים מקבלים את חוסר הזהות המגדרי אלא גם מעודדים אותו. והיחס אליו לא היה מדהים אם אני זוכרת טוב.

 

[חני ב]

סביר להניח שמדובר בו

 

[עולם ו מלואו]

מפריע לי שזה סוד

כי לפני הכל אם את איתו את צריכה לשדר לו שהוא מי שהוא ואין 2 אותו הדבר כך שאין סיבה דהאהבות שלו הם סוד.

לא מכירה אישית אבל בהחלט נתקלתי
מהגן עוד ילד בכיתה של הבן שלי שתמיד העדיף בראציות עגלות בובה תסרוקות ועוד - ההורים מעולם לא מנעו ממנו.
בכיתה ג' זה קצת השתנה והוא התחיל יותר לבלות עם הבנים מאשר הבנות ובכ"ז עדיין זה הילד שמעצב תסרוקות הכי יפות לכולן ויש לו טעם מעולה - ככה הוא ואין זה סוד גם כשבמשחקי מחשב הוא בוחר דמות נשית וחבריו לכיתה (ו) בוחרים דמויות גבריות

 

[1שילגיה]

טוב, כל ילד והעדפה שלו...

הילד שלי מעדיף לשמור בסוד שהוא מתאפר ושם לק ושמלות בזמנו החופשי

 

[מאי 282]

בכיתה של הבן שלי (ה') יש ילד כזה

מכיתה א' הוא משחק רק עם הבנות
אם נערכה מסיבת יום הולדת לאחת הבנות וזה היה בסגנון של בנות
אז רק הוא היה מוזמן (מהבנים),הוא שונה בלבוש,בתנועות גוף
בהתחלה לעגו לו,היום זה נראה לכולם טבעי ונורמלי
וכשאני אומרת כולם,אני מתכוונת לא רק לתלמידים,היו גם הורים
שזה לא עבר להם חלק בגרון/בעיניים...

בכל מקרה כמו שכתבו לפניי,להיעזר בעזרה מקצועית על
מנת לקבל הכוונה.

 

[1שילגיה]

אגב, הבן שלי נראה גבר קטן, גם בתנועות גוף

יש לו גם חברים בנים בכיתה (אבל בעיקר בנות).
הוא ממש ממש נראה כמו גבר... גבוה וחתיך, ספורטאי.

 

[יעל י]

גם אני בעד עזרה מקצועית...

ואשמח לדעת מה אמרו לך אם תלכו.

 

[iameden]

נקודת מבט שונה על עזרה מקצועית

מכיוון שהציעו לך ללכת לעזרה מקצועית, אני עונה עכשיו כאמא אבל גם כאשת מקצוע-

האם היית הולכת לעזרה מקצועית אם הילדה שלך היתה המחליטה להיות טום בוי? ללכת עם בגדים של בנים ולשחק כדורגל?
אני מאמינה שלא.
הסיבה שזה יותר "חורה" לאנשים שילד מתנהג בצורה נשית, קשורה לעניין תרבותי ולא לעובדה שזה בסדר או לא בסדר להתנהג כך.

אם הילד מרגיש שלא נוח לו עם המצב והוא היה רוצה ללכת למקום שבו הוא יכול לדבר על הכל ולהיות כל מי שהוא בוחר להיות, את יכולה לשקול עזרה מקצועית, אבל אחרת, נשמע שאתם מתייחסים לנושא בדיוק בצורה הנכונה- נותנים לו את החופש לנהוג כפי שהוא רוצה ונותנים לו את התחושה שזה בסדר גמור ואתם אוהבים אותו ולא משנה מה.

אגב, זה די נפוץ שבגילאים צעירים ילדים ירצו להיות כמו אמא או כמו האחיות הגדולות (יש לו אחים או רק אחיות?) ואין עם זה שום בעיה. בגיל של בנך זה פחות נפוץ אבל עדין נפוץ ונורמלי ולא בהכרח מעיד על בעיה בזהות המגדרית שלו.
אגב, יכול להיות שהזהות המגדרית שלו מורכבת משל ילדים אחרים, וגם עם אין עם זה שום בעיה, אלא אם הוא מרגיש שמשהו לא בסדר בו והוא צריך ורוצה לפנות למישהו שיעזור לו (יעזור לו לקבל א עצמו ולא יעזור לו לשנות את עצמו).
הייתי מנסה לשקף לו יותר את הצורך והרצון להיות כמו אמא או כמו האחיות הגדולות שלו. יותר לדבר ולבטא את הצרכים הללו כשהוא "מתחפש" לבת. לא בצורה ביקורתית, אלא כעובדה...

 

[1שילגיה]

ל iameden :

אני גם בדעתך.
לא נראה לי שיש פה מקום ללכת לעזרה מקצועית... נכון להיום.
יש לו 2 אחיות.

 

[tomi32]

למה להלחם בכל העולם?

אכן הקושי עם "בן נשי" גדול מהקושי עם "בת גברית" וזה נובע מעניין תרבותי ולא מכך שזה "בסדר או לא בסדר" (מה זה "בסדר"?). אבל זה המצב ולילד בן 8 יש עוד המון שנים לפני שהוא יגיע, אם בכלל, לגיל ולסביבה שמתייחסת ביתר סובלנות למה שנתפש כחריג.
איש מקצוע יכול לעזור גם להתייחס לקשיים שנובעים מכך שהחברה מקולקלת ולא אנחנו ומכאן ההמלצה בשרשור.

 

[1שילגיה]

אוקיי

 

[iameden]

אני מאוד מבינה ממה נובעת ההמלצה בשרשור

ואני מאוד מסכימה שזה עלול להיות קשה להיות בתרבות ביקורתית ושיפוטית כשלנו ואכן איש מקצוע יוכל לעזור.
אם הילד יראה קושי או סבל כלשהו, אני הראשונה שתמליץ לפנות לטיפול רגשי וזה משהו שההורים צריכים לבחון ולהחליט- האם הם חושבים שהסיטואציה מקשה על הילד בהתנהלותו היומיומית? פוגעת לו בדימוי העצמי? גורמת לו לדחיה חברתית? וכך הלאה...
באמת חשוב להיות על האצבע על הדופק.