איך יודעים שמחשבה היא "רק" אובססיה ולא מציאות
תראה, במבט ראשון (ומעט שיטחי) זה נשמע כמו OCD. המחשבות שלך להסיט את ההגה עונות לקריטריונים רבים של מחשבות "אוסידיסטיות": הן טורדניות, לא רצוניות, גורמות למצוקה, אתה מתנגד לתוכן שלהן ומנסה לעשות הכל כדי לא לבצע אותן והן לא נשלטות- אלו הם מאפיינים שבד"כ מגדירים מחשבה כאובססיה. אבל אני לא מכירה אותך ואני אומרת את זה בעיקר ממקום אינטואיטיבי -בעקבות מפגש שלי עם סיפורים דומים בהם נתקלתי אני (או קולגות שלי). אבל חשוב לציין- אין לי או לאף אחד אחר בפורום יכולת לאבחן את מצבך.זו הסמכה שיש לפסיכיאטר בלבד! ולכן חשוב שתיגש לפסיכיאטר לאבחנה. אחד המטופלים שלי העיד פעם שההקלה הגדולה של חייו היתה בפעם הראשונה שהוא ישב מול פסיכיאטר שאבחן אותו כסובל מההפרעה והסביר לו בפרוטרוט מהי אותה אבחנה. כשאתה מבין מה יש לך אתה מפסיק לתפוס את עצמך בחומרה. אני שומעת לעיתים אנשים שמספרים שלפני האבחנה הם תפסו את עצמים כ: "משוגעים,פסיכים ומוזרים".ולאחריה, הם מבינים שזה לא שיש להם "אופי דפוק" או שהם פגומים מיסודם, אלא ש"פשוט" זה חלק מהאופי של ההפרעה.לא האופי שלהם!! אני אנסה לענות על כמה משאלותייך, אך תשובותיי תקפות אך ורק אם יש כאן אבחנה של OCD. ולמה אני אומרת את זה כ"כ בזהירות? אני אסביר... יש אנשים שבOCD שלהם יש תוכן של מחשבות תוקפניות/ מזיקות/פוגעניות/אלימות- כלפי עצמם או כלפי אחרים ואפילו כלפי האנשים שהכי יקרים להם. כשהאבחנה היא OCD,אז אין כאן סכנה ממשית. כי אדם כזה בד"כ לא באמת יפגע או יתקוף. אלו הן רק המחשבות שלו. מחשבות מחרידות אמנם, כאלו שחוזרות ומטרידות את מוחו, אך זה לא מעיד דבר על אופיו כאלים או כמסוכן. בד"כ זה מעיד ההפך-על כך שיש בו רגישות, ומצפוניות ואכפתיות וערכים/סטנדרטים גבוהים (או נוקשים). לעיתים דוקא בגלל שאנשים כאלה הם כ"כ שקולים וזהירים ומצפוניים, הם נבהלים מכל מחשבה שקצת "חורגת" את הערכים הטובים והמושלמים. לדוגמא, אבא שחיכה הרבה זמן להולדת ביתו: כשילדתו סוף סוף נולדה,אז כמובן לצד השמחה שבדבר הוא חווה רגשות (נורמאליים) כמו 'כעס' על אותה תינוקת שמדירה שינה מעיניו. העניין עם אבא כזה שסובל מההפרעה, זה שהוא יבהל ממחשבות הכעס שלו יותר מהורה אחר. ואם פתאום יבוא לו לזרוק את הבת שלו מהחלון אחרי 3 שעות של בכי בלתי פוסק, אז הוא ייבהל מאוד מאוד מהמחשבה הזו. לעומת זאת, אבא אחר שלא סובל מההפרעה, יצחק על המחשבה הזו, יחייך לביתו ויגיד לה "את רואה עד כמה את משגעת אותי מתוקה?! אבא יתחרפן ממך בסוף". הוא יבין שאין בו באמת משהו מסוכן, ושאלו רק מחשבות (שאפילו טבעיות לפעמים).. ושמחשבה לא מובילה בהכרח למעשה. אז אם אותו אבא באמת יאובחן כסובל מOCD, סביר להניח שהפסיכיאטר שלו יוכל להגיד שקיים סיכוי גבוה (מאוד) שהוא לא יפגע בביתו. וסביר שהוא יהיה פחות זהיר ממני ויאמר שאין שום סיכוי שבעולם שהוא יזיק לה. כחלק מהטיפול, הוא יציע לו לשהות דווקא כמה שיותר במחיצת ביתו. (אסביר אח"כ מדוע). אבל במקרה שהאבחנה היא לא OCD ושבאמת יש "הערכת מסוכנות" לאותו אבא, זה יהיה חסר אחריות לעשות כן. ולכן האבחנה חשובה. ונחזור אלייך. אם אכן תאובחן כסובל מOCD. אז הסיפור שלך עונה להגדרה של OCD מסוג "חשיבה טקסית". באופן מאוד כללי, הכלל הוא כזה: כל מחשבה חזרתית שמעלה את החרדה-היא מחשבה אובססיבית, וכל מחשבה חזרתית שמרגיעה את החרדה (אפילו אם זה רק לרגע)היא הקומפולסיה (הטקס). כפי שאני רואה את זה, המחשבה האובססיבית שלך היא "אני מרגיש דחף לסובב את ההגה". הטקס, הוא המחשבות המרגיעות ההפוכות שאתה מנסה לחשוב-כל הדברים שאתה אומר לעצמך על מנת לא לסובב את ההגה, כל הסחות הדעת או העצירה בצד הדרך.. אתה כתבת שהטקס הוא לסובב את ההגה וזהו. זה לא כך. פשוט לא שמת לב לטקסים האחרים..בד"כ בחשיבה טקסית פחות שמים לב לטקסי החשיבה.. אגב, אני רוצה לספר לך שפעם עשו מחקר בקרב מטפלים (מטפלים!!!) וביקשו מהם בעילום שם לרשום אלו מחשבות מוזרות/תוקפניות/סוטות.. עולות במוחם והם לא מעיזים לספר עליהן. אחת המחשבות הנפוצות שנרשמו היא "בא לי לסובב לרגע את ההגה"... אז מה ההבדל בין אדם עם ההפרעה לאדם בלי ההפרעה -זה שהשני לא יבהל מהמחשבה שעלתה במוחו. לעיתים הוא בכלל לא יבחין במחשבה,לעיתים הוא יצחק על עצמו ויעבור הלאה, לעיתים הוא יגיד על עצמו שהוא אולי קצת "שרוט" אבל בכל המקרים הוא יבין שזו רק מחשבה.. אדם עם הפרעת OCD יבהל ממחשבה כזו, ולא יתיחס אליה באותה סתמיות. מנגנון הסכנה במוחו יאותת ש"סכנה קרבה". ועכשיו יווצר לנו פרדוקס – ככל שאתה מתאמץ לא לחשוב על הסטת ההגה, ככה המחשבה הזו עולה יותר ויותר.-כך עובד מנגנון החרדה. ולכן הטיפול בבעיה שכזו (כשמדובר בOCD) היא לעשות בדיוק ההפך- דווקא לחשוב את המחשבה המחרידה- חשוב לתרגל זאת בהתחלה רק עם מטפל,כדי לעשות זאת באופן הדרגתי ומחושב,ולא להציף את רמות החרדה לרמות גבוהות מידי. עוזרים לך בהדרגה לעמוד מול המחשבה המפחידה שלך בתסריטים הכי גרועים שלה, ועוזרים לך להמנע מטקסי המחשבה המרגיעים. בהתחלה עושים את זה מספר פעמים בקליניקה ורק אח"כ ברכב-בהתחלה בליווי עם אדם נוסף ולבסוף לבד. זה טיפול בשלבים. הניסיון הוא להראות לך וללמד אותך שאתה כן מסוגל לחוות את הדחף ולשאת אותו, שאתה יותר חזק מהדחף, שהוא יכול לפחות בהדרגה. שאתה לא באמת מסוכן. שאלו רק מחשבות חסרות שליטה. הניסיון הוא בעצם לעזור לך לחוות שליטה על המחשבות דווקא ע"י קבלה שלהן ולא ע"י מאבק בהן. נשמע מוזר אבל זה מדהים. ולכן- אני מציעה לך ללכת לפי השלבים שהצעתי-דבר ראשון-בהקדם האפשרי- לפגוש פסיכיאטר. ואם יש לך אדם שאתה משתף אותו – (עדיף הורה) כדאי לבוא יחד איתו. ואם באמת האבחנה היא OCD כדאי מאוד לפנות לטיפול התנהגותי-קוגניטיבי (או כפי שהוא נקרא CBT). בעיני זו איכות חיים. בהצלחה רבה רבה, בת-אל ויואנטי
!!