שלום לכולם, מקווה לקבל את עצתכם/דעתכם

pollyanna

New member
שלום לכולם, מקווה לקבל את עצתכם/דעתכם

דפדפתי קצת בפורום והגעתי למסקנה שזה המקום להעלות ולשתף בבעיה שלי, בתקווה שתביעו את דעתכם. אני בת 26 עוד מעט, יש לי חבר כבר שנה ו-9 חודשים. שיגרת היום יום שלנו מאד גדושה וגם מאוד שונה אחד משל השנייה. אני עובדת בשתי עבודות, הוא סטודנט לתואר ראשון ועובד במשרה מלאה - בעיקר בלילות (ככה שהוא לרוב ישן במשך היום). אני חושבת שהבדלי השיגה והקושי להיפגש הם שהניעו אותנו לעבור לגור ביחד לפני כשנה, ואכן גרנו ביחד במשך שנה. אפשר להגיד שהיחסים היו טובים, אפילו טובים מאד וסוערים במידה הנכונה לדעתי. לקראת סיום החוזה הוא התחיל להתלונן על כך שאין לו יותר כסף להחזיק דירה (תשלומים למכללה, הלוואות) ושהוא רוצה לעזוב את הדירה ולגור אצל אמא שלו. הוא הדגיש שאין לו ברירה ובאופן אובייקטיבי מבחינה כספית באמת אין ברירה. וכך, בחוסר רצון מוחלט (בעיקר שלי אבל גם שלו) עזבנו את הדירה המשותפת וכל אחד מאיתנו חזר לאמא שלו. חשוב לציין שגם אמא שלי וגם אמא שלו גרות בדירת שני חדרים קטנה ולכן שנינו ישנים בסלון של האימהות שלנו. ולא ידוע כמה זמן זה יימשך. לפני שעברנו, כדי להרגיע אותי, הוא הצהיר הצהרות למיניהן בסגנון של "בשבילך תמיד יהיה לי זמן", "אני נמצא לא רחוק ממך", "אני אבוא כל הזמן" וכדומה. אבל! מהרגע שעזבנו את הדירה (אומנם עבר רק שבוע, אבל שבוע ארוך, מתיש ומכאיב) הוא פשוט מתנהג בצורה הפוכה מכל מה שהוא הבטיח!!! הוא בקושי מתקשר, כל הזמן מתלונן שהוא עסוק וטרוד, ואין לו זמן להיפגש. רק בגלל שלחצתי יצא שנפגשנו פעם אחת השבוע, וגם אז, הייתי עסוקה בעיקר בלבכות על המצב ולקח הרבה זמן עד שהצלחנו להינות ולהתנהג כרגיל. קשה לי מאד, המעבר הזה מלראות אותו כל יום (אפילו לזמן קצר) ללראות אותו פעם בשבוע הוא קיצוני וקשה ביותר. אני מרגישה בודדה ואפילו נטושה. כל השיחות שלנו כמעט סובבות סביב העניין כי אני לא מצליחה להרפות, אני מודה. התגובות שלו, אגב, הן גבריות טיפוסיות: "גם לי קשה, אבל אין מה לעשות, עוד יהיה יותר טוב, אני רק לא יודע מתי", "אל תבכי" "זה לא שאני לא רוצה לראות אותך" וכדומה. אני מאמינה לו, אבל עדיין חושבת שיש ביננו כנראה פער גדול בתפיסה של היחסים. אני מרגישה שהלכנו 7 צעדים אחורה ביחסים, והוא בכלל לא חושב ככה, הוא מסתכל רק על הצד הראציונלי. אני מוכנה לעשות הכל כדי שניפגש והוא צריך שזה יסתדר לו בידיוק עם שאר הלו"ז כדי שניפגש. מה עושים????? האם להיפרד (נראה לי כמעט בלתי אפשרי, ורק יותר קשה)? האם להיות יותר סובלנית? זה בכלל הגיוני שניפגש פעם אולי פעמיים בשבוע אחרי כמעט שנתיים ביחד? סליחה על האורך...ותודה למי שקורא ומגיב...
 

czar

New member
את לא קוראת את התמונה?

יקירה, תתעשטי ותלמדי לקרא מציאות מהר. אל תדחפי לו לחיים עכשו, זוזי קצת ותני לו להחליט, קצת יותר חשוב שתתנהגי לפחות כמהו שגם לו יהיו מחשבות מה קרה לך. אם תלחצי הוא יזוז, תזהרי.
 
יש לפעמים

מצבים בחיים שבו מתברר לך שהעומס גדול מדי - Something got to give. לימודים, עבודה, חשבונות, הלוואות, חברה נודניקית (
) - חייב לקחת כמה צעדים אחורה כדי להירגע, לחזור לפרופורציות - קורה בעיקר לגברים וכשזה קורה, הדבר האחרון שאתה צריך זה שהחברה הנודניקית (
) תמרר לך את החיים. את חושבת שאת החזקה? את תחליטי אם נפרדים או לא? אז יש לי חדשות בשבילך - בעוד את מהרהרת, הוא כבר מנסח לעצמו את שיחת ה"זו לא את, זה אני" המתבקשת.
 
כמה שזה קשה, במקומך -

היתי "נעלמת" לו קצת. תני לו להתאפס על עצמו ולרדוף אחריך. אם הוא לא עושה את זה, תביני את הרמז. קשה מאוד. אבל אין ברירה. ואם לך יש כסף לשכור דירה, למה לגור בסלון של אמא ולא עם שותף/פה בדירה אחרת? לא חבל?
 

מירית99

New member
הכתובת על הקיר

אני חושבת שהכתובת על הקיר די ברורה, לצערי. אם הוא היה מוכן לוותר על מגורים משותפים איתך, ולא עשה שמיניות באוויר כדי להישאר - זה לא נשמע טוב. כי ותמיד יש ברירה, אם רוצים באמת להיות ביחד. הלוואי ואני טועה, אבל נראה לי שזו הדרך שלו להיפרד.
 

נומלה

New member
תרפי אבל עם סטייל

תגידי לו: יקירי אני מבינה שאתהמאוד עסוק. תתקשר אלי כאשר יהיה לך זמן ואם אני עדיין אהיה פנויה אולי אשב איתך לכוס קפה. אם משהו ינער אותו, אז זאת גישה כזאת שתסביר לו שהים מלא דגים.
 

pollyanna

New member
תודה לכולם על התגובות, אני מבינה למה

זה נראה כאילו אני לא קוראת את המצב ולא מבינה שהוא רוצה להיפרד ממני, אבל האמת היא שאני באמת לא חושבת שהוא רוצה להיפרד. אולי אני נאיבית, למרות שבדרך כלל אני לא, להיפך - אני בחורה מציאותית ואפילו נוטה לפסימיות ולראות את הגרוע מכל, אבל במקרה הזה נראה לי שעובר עליו הרבה ובהחלט אני נדחקתי כנראה אחורה בסדר העדיפויות שלו, אבל עדיין הוא לא מעוניין להיפרד. לפחות לא בשלב הזה. גם שאלתי אותו דוגרי והוא אמר שהוא לא רוצה להיפרד, למרות שאי אפשר לסמוך על אמירות כאלה...נכון? כבר היו לו תקופות בעבר שהוא היה מאד לחוץ ואז קצת התרחק וזה תמיד עבר ואחר כך באה תקופה טובה מאד, אבל אני מודה שהפעם זה קצת שונה, המרחק גדול יותר, אול בגלל שאנחנו לא חיים יחד. אני נוטה לקבל את העצות של אלה שאמרו שאני צריכה לתת לו עכשיו ספייס ולא ללחוץ ולא לנדנד, אני מסוגלת לעשות את זה אבל זה יהיה ככ קשה! ממש לנשוך שפתיים בצורה קשה. ככל שאני חושבת על זה נראה לי שזו הדרך היחידה כי אז אני אדע אם הוא רוצה להיות ביחד או לא. אם אני לא אנסה קצת את גישת ההבלגה (לכמה זמן אתם חושבים? שבועיים נגיד?) וישר אוותר, אני ארגיש תחושת פספוס שלא עשיתי כל מה שיכולתי.
 

nate2000

New member
לדעתי את צריכה לשגת מעט אחורה

שכל אחד מכם יסתדר, אבל את גם חייבת לשים דד ליין. האם שבועיים או שנתיים? תלוי רק בך. כמה את סבלנית וכמה תוכלי לספוג את המצב הקיים. כי מילא הקושי להיפגש בגלל מעבר+מרחק+לימודים+עבודה. אבל להרים טלפון אפילו לחמש עשר דקות בבוקר ובערב זה המינימום.
 

chenby

New member
את לא שואלת את השאלה הנכונה

השאלה היא לא האם הוא רוצה להתרחק או לא השאלה האמיתית היא - למה את לא רוצה להתרחק ממציאות כזו? זה לא משנה מה, הגעת למצב מסויים שגרתם יחד, הכל הלך לך לפי התכנית, אבל פתאום הוא חזר להורים וגם את ואת במציאות אחרת לגמרי. השאלה האמיתית היא מה את רוצה, אם את רוצה מישהו שהיה קרוב אלייך ופתאום את לא קרובה כל כך - אז אחלה, תישארי, אולי תתקרבו שוב ואולי לא, אם את לא מוכנה לספוג את זה, תתחילי לצאת, תתחילי לא להיות זמינה כל כך, אולי זה יחרפן אותו והוא יתחיל לחפש דירה חדשה.. ואולי לא, כלומר, המציאות קורית תמיד. לכאן או לכאן. אין מה להתווכח איתה. כרגע אין לך מושג נכון? עד שזה לא יקרה, את לא תדעי גם אם כל העולם יגיד לך מה יהיה, לאף אחד אין מושג. עכשיו תחליטי מה מתאים לך. זה לא תלוי בו. זה תלוי בך. אין עשיתי מה שיכולתי - תעשי מה שאת יכולה עבורך. ועבורך את רוצה מישהו שלא תצטרכי לנשוך שפתיים איתו או ללכת על ביצים חלילה הוא יפרק את החבילה. אין תנאים באהבה. במקום לוותר - תילחמי על עצמך. לא עליו.
 

pollyanna

New member
תודה אהבתי את התשובה

אין ספק שהמציאות היא שמכתיבה אותנו ולא להיפך כפי שלפעמים אנחנו נוטים לחשוב...אבל אפשר מידי פעם "לעזור" למציאות ולו כדי להרגיש שלם עם עצמך ולכך התכוונתי כשאמרתי שאני רוצה לדעת שעשיתי הכל - בשבילי, בשבילנו זה לא משנה איך קוראים לזה. ועוד דבר קטן: זה נכון שזה לא טוב לנשוך שפתיים אבל זה קורה מתישהו בכל מערכת יחסים, לא רק בין בני זוג.
 

adam33

New member
האהבה פורחת

את צודקת בגישה שלך שישנה בעיה אבל לא נראה לי שאת יודעת כל כך איך לפתור אותה. מצד אחד אין כסף והגישה שלו היא ראלית. מצד שני אי אפשר לחיות בסיר לחץ. ואני מבין שבעצם את בודדה ומגיעה הביתה ורוצה לנשוא אויר שאין לך. אבל מכאן ועד להפרד הדרך ארוכה מכיון שאם את מוותרת מהר אזיי יש בעיה מהותית אחרת והיא בזוגיות שלכם. היתי מציע לך פשוט לעמוד על זה שאין לכם וצריך להיות לכם זמן איכות. הדבר לא חייב להתבטא ביציאה מדיי יום אלא פעם בשבועיים ואופילו ללכת לקניות ביחד ולעשות דברים טריויאלים ובלבד לצאת מהבית. אם גם זה קשה לו לעשות אזיי כאן הבעיה היא בו ופחות בך.
 

pollyanna

New member
אני שמחה מאד לשמוע שמישהו חושב כמוני

כלומר שהדרך לפרידה היא עוד די ארוכה. ואם גם הוא וגם אני מצהירים (לפחות כלפי חוץ) שאנחנו רוצים ביחד, אז כנראה שיש עוד תקווה. השאלה היא, אם אני מנסה לחדד אותה, היא באיזו גישה לדבוק: בגישה שאתה הצגת, של לעמוד על כך שיהיה לנו זמן איכות ולהיות אולי הצד הקצת יותר יוזם (בלי להגיע לרמה של נדנוד) מתוך ידיעה שקשה לו עכשיו מאד בחיים (תקופה לחוצה ומשברית בגלל דברים שלא קשורים אלינו אלא קשורים למשפחה שלו וללימודים שלו) ואני צריכה להיות "הבוגרת" ולא להיות עסוקה בלהיעלב ולהיעלם. או: לדבוק בגישה שרוב האנשים כאן הציעו, שהיא באמת לעשות שרירים ולהיעלם קצת ולתת לו קצת לרדוף אחרי בתקווה שזה יגרום לו להתעשת בשלב זה או אחר. מהי הגישה הנכונה? מהי הגישה שתביא לפתרון מהיר יותר? או שאני אסבול בה פחות בדרך? זה רק אלוהים יודע...ואולי גם אתם
 

adam33

New member
בימיי הרחוקים...

הינו גרים בדירת חדר לבד. בהתחלה היה בסדר אבל בהמשך למרות שידענו שזה זמני זה הפך להיות כגהנום. גם כשהינו יוצאים ונושמים אויר הכל היה נעלם באותה שניה כשמגיעים הביתה. ולכן אין ספק שיש בעיה כעת והשאלה אם יש למה לצפות והאם הזמני לא יהפך כקבע ממושך. כעת הפתרון היחיד הוא לנצל כל ארוע או סיבה לבריחה מהבית לא בצורה שהוא עושה אלא בצורה ששניכם תעשו וזה אומר כזמן איכות לשניכם.
 

dify

New member
לדעתי יש פה כמה בעיות...

הבנה מצידך שהתנאים השתנו. והם אכן השתנו. יכול להיות שעדיין יש אהבה ענקית, אבל אם אתם גרים בנפרד, ושניכם לומדים ועובדים, אז יותר קשה להיפגש, ובכל מקרה, גם אם הייתם נפגשים השבוע פעם אחת או פעמיים, זה הרבה פחות אינטנסיבי ממה שהיית רגילה עד עכשיו. אין מה לעשות- זו בעיה אובייקטיבית. עכשיו צריך לשבת ולעשות חשיבה מאד כנה עם עצמך- האם הבעיה היא באמת אובייקטיבית או שיש בעיה אמיתית בזוגיות? כי קורה, באמת, שכשאנשים לומדים ועובדים ולא גרים יחד- אז יוצא שיש שבוע שבו לא נפגשים. קורה. קורה אפילו שיש כל כך הרבה על הראש שלא מנהלים שיחות קטנות והודעות חמודות וכו'. קורה. וכן, קורה שחייבים לעזוב דירה משותפת רק בגלל סיבה כלכלית. זו ירידה לצורך עליה- חוסכים כסף וחוזרים אח"כ לגור יחד. מצד שני, יכול להיות שיש עניין של סדר עדיפויות, שהיה אפש לעשות החלטות כלכליות אחרות קודם, או לעות סדר עדיפויות שונה עם הזמן עכשיו- לו רק היה את הרצון... אני לא יודעת מה האתגרים שאתם עומדים בפניהם ולכן מי יודע להגיד לך אם הקושי הוא ביחסים בינכם או שהקושי הוא אובייקטיבי? אבל אם הקושי אובייקטיבי, אז חבל שתקחי ללב, החבר שלך גם רוצה אבל לא יכול, זה זמני, אם יש רצון של שניכם אתם תצליחו להתגבר על זה. שווה לבדוק את האפשרות לשפר החלטות כלכליות שלכם. א-ב-ל יתכן שזה מושפע לא מעט מהיחסים בינכם... את לא מוכנה אפילו לשקול מה שאנשים פה כתבו, וזה מעלה בעיני את השאלה האם את מוכנה בכלל לשאול את עצמך שאלות קשות, אם את מראש באה עם הרגשה שאת יודעת את התשובות... לא קל לשאול שאלות כאלו אחרי שנתיים אבל עדיף לשאול עכשיו מאשר עוד שנה או עוד שנתיים אחרי שתעברי את התקופה הקשה ואז יהיה לו האומץ להגיד לך שבעצם זה לא זה. שבי עם עצמך לשיחה רצינית, לא מתבכיינת, ואח"כ גם איתו, בררי איפה הבעיה האמיתית ותפעלי בהתאם. בעיני, אם בן אדם אומר "טוב אז נפרד זמנית..." זה אומר שיש בעיה בזוגיות ולא בצד הכלכלי... תחכי ותראי :)
 

seeyou

New member
../images/Emo4.gifיש פיתגם מקסיקאני שאומר:

The lover of a student does not always become the wife of a graduate. -Mexican Proverb אז נניח שקשה עד שהוא מסיים אז מה? את חושבת שיש מה לעשות רק עם תואר ראשון? בטח שהוא ירצה להמשיך עוד כמה שנים(זכותו) עכשיו בא השאלה הלגיטימית מה צריכה לעשות בחורה(לא ממש ילדה) בכול התקופה הזאת? קשה לתת עצות-כאשר מדובר על "אהבה" הגיון ואהבה לא יכולים לחיות ביחד. בטוח שבפרק הזמן שאתם ביחד הצלחתם לגשר בין כמה בעיות בתחום הזוגיות אבל כידוע יש עוד הרבה מכשולים בדרך מי מבטיח שאירי שהוא יסיים את הלימודים שלו ימצא אותך ראויה להיות בת זוגתו לחיים החדשים? דילמה לא פשוטה Advice is what we ask for when we already know the answer but wish we didn't. Erica Jong יוסי
 
למעלה