שלום לכולם,חייבת עזרה.......

revi7771

New member
שלום לכולם,חייבת עזרה.......

יש לי שלושה בנים, הבכור בן 7-כתה א, השני בן 4 וחצי והקטן בן שנה וחודש. בני האמצעי הוא ילד מקסים, חכם, טוב לב ולא אלים בשום צורה לאף אחד, פרט לאחיו התינוק, הוא ממש דוחף אותו, יושב עליו סוחב אותו כמו חפץ, בכל הזדמנות שייש לו הוא פשוט מציק ומרביץ לו. אני מתארת לעצמי שזה נובע מקינאה, אבל כל מה שאני עושה לא מפסיק את זה, ניסיתי לדבר איתו בצורה בוגרת בתור אח שגדול ממנו, ניסיתי לתת לו יותר פינוקים ואפילו הגעתי לעונשים ופשוט כלום לא גורם לו להפסיק, מה עושים?
 

hedvalib

New member
"אלימות" בין אחים

אם יש בביתך טלויזיה, יש בטלויזיה שלך ערוץ "משיונל גיאוגרפיק" (ולא, אני לא עושה להם פרסומת לא גלויה ולא סמויה) חפשי שם תוכנית המתארת את מערכת היחסים בין גורי היונקים השייכים למשפחת החתוליים ותראי משהו שאולי מזכיר לך משהוא חר. למה אני מתכוונת? ובכן, כל "הגורים" (אנוש ובע"ח) יש להם התנהגות די דומה. הם משחקים במרדפים, בדחיפות, בהשתלטות אחד על השני, בהפגנת כוח לא למטרה אלימה , אלא, כדרך התנהגות. לגבי גורי היונקים החתוליים זה ברור, הם מתאמנים לקראת העתיד כאשר יאלצו לצוד לאעצמם אוכל. הם ירדפו, יתנפלו, ישתלטו, ואז בטוח שיהיה להם טרף (עד שיבוא בע"ח גדול יותר ויקח להם אותו, אבל זה מסרט אחר
). כן, אצל בני האדם, ילדים חייבים להפגין כוח כדי ליצב את מקומם בחרה, כדי ש - כ - ו - ל - ם יכירו אותם ויעריכו את כוחם. זאת הפגנת מעמד וסטטוס חברתי. בנוסף, יש כאן אולי צורך במגע של גוף בגוף. תחושה , רגישות. לצער כולנו, הסברים לא כל כך עוזרים. לילד בין 4 אין כל כך הרבה אמפתיה כלפי מישהו אחר (לצורך העניין אח) הם עדיין עסוקים עם עצמם (אגוצנטריים). כאשר את רואה שהפורענות מתקרבת, היי נכונה להפריד, להפנות את הכוחות לנתיבים חיוביים. זה שלב בהתפתחות שעובר.מקובל יותר על בניםמאשר על בנות, אך הוא עובר. אפשרויות: 1. הכיני לו שק איגרוף (אם את רוצה רעיוןאיך להכין בזיל הזול, בשמחה
2. הקצי למטרה זו (אגרוף) כרית גדולה וכבדה 3. דאגי שישחק הרבה במתני פעילות (טיפוס, עליה ופעולות אחרות המחייבות הוצאת אנרגיה) 4. היי אסרטיבית ואסרי על סוג של משחקים. 5. הכיני תיאטרון בובות עם בובות בגודל גוף הילד שמתלבשות על הנעליים ויעמוד מול מראה וישחק. אשמח אם תעדכני אם יש שיפור, חדוה
 

bubiky

New member
אני פשוט חייבת לאמר לך - hedvalib

שהתשובות שלך כ"כ נעימות לקריאה, זה כיף לקבל תשובה לא שופטת אלא אמפתית ותמיד מנסה לעזור לראות את הדברים בצורה בהירה יותר. אני כל הזמן קוראת את התשובות שלך לפונים אחרים ותמיד לומדת עוד משהו, כל הכבוד ותודה..
 

אפכל

New member
חדווה, שאלה לי אליך

אצלי בני שש ושלוש וחצי ואני ממש רואה את ההתנהגות של "גורי החתולים "(לפעמים אריות) שאת מתארת. אני מאפשרת אותה אך לא כל-כך יודעת איפה להציב את הגבול, ואיך להסביר להם את הגבול. בכל פעם שמתרחשת התקטשות אני יודעת מתי לעצור, אבל אני רוצה להגדיר להם כלים ברורים של מה מותר ומה אסור. עצות?
 

hedvalib

New member
כלי להגברת מודעות

עכשיו, שכעוקץ האלימות הוסר ובור שאין כוונה רעה בהתגוששות הזאת, יש מקום לקיים שיחה אסרטיבית בה מובהרים "לנמרים הקטנים" מה מותר ומה אסור. * מותר להתגושש (לא לריב! לא להרביץ! לא להתנהג באלימות) אך ורק על השטיח כאשר כל הרהיטים המסוכנים מורחקים לטווח זהירות. * מותר לתחום מרחב עם כריות *מותר להתגושש רק אם בן הזוג רוצה ומסכים. חייבת להיות הסכמה הדדית ! ברגע שלאחד הילדים נמאס, הוא מודיע על פסק זמן וחובה לכבד את אי רצונו להמשיך. * אין פגיעה בראש !!! * אין פגיעה בעיניים!!! * אין מכות אגרופים בגב !!! * אין בעיטות בבטן !!! את ההתגוששות אפשר להפוך למפגש בין אישי בין האחים כאשר לוח המותר והאסור (בציורים=סמלים) לפניהם לבל ישכחו את החוקים. הקפידי להיות נוכחת בתחילה במהך המפגש עד אשר את רואה שהילדים הבינו את חוקי הפעילות. מפגש נעים (אם אפשר לכנות זאת נעים
חדוה
 

hedvalib

New member
תודה

כפי שודאי קראת בכרטיס הביקור שלי, אני מבינה קצת (
) בתחום החינוך לגיל הרך. שוב, תודה
 

december2

New member
../images/Emo9.gifאכן, גם אני מאווווד נהנת

לקרוא את התשובות החכמות שלך(hedvalib)
 

december2

New member
נצלש. גם חייבת עזרה..

סורי שאני תופסת טרמפ על השרשור. לצערי אין לי מספיק נסיון לייעץ לך... ולשאלתי. הבן הבכור בן שנתיים, פיקח ומבין הכול אבל מדבר לא ברור, מילים בודדות (אנחנו בבית מדברים ברוסית, ובגן בעברית). אני משוכנעת שהוא מבין הכול. אז בנוסף לתהליך של גיל "שנתיים" יש לו אחות חדשה-דנדשה. אני קראתי כאן הרבה עצות חכמות ומיישמת אותן, אבל עדיין נורא קשה לו (וזה לגיטימי), והוא נהיה נורא עצבני ובוכה המון. הוא אפילו לא בוכה אלא צועק. אני שואלת איך להתנהג בסיטואציה כמו: הוא נעמד במטבח/ סלון ודורש משהו. דברים שבדכ אסורים ואניח ממשיכה לעמוד באותם כללי הבית, כמובן שיותר זורמת. אבל ישנם דברים שעדיין אסורים- כמו להכניס חפצים למיקרוגל ולהפעיל. אני מבינה שמשעמם לו, מנסה להסיח את דעתו במשחקים אחרים. הוא נעמד ליד המיקרוגל ומתחיל לצרוח-ליילל. אם אני ניגשת בכזה "קריז" לחבק אותו, הוא דוחף אותי ומתעצבן עוד יותר. אם אני מציעה משחקים אחרים- הוא צועק, ואפילו יכול להעיף את המשחק. השאלה האים לעזוב אותו בשקט? לחזור על המשפט"בבקשה אל תצעק, תבוא אליי ונצייר.."אני מרגישה כאילו הוא חייב לפרוק, והכי טוב לעזוב אותו רגע בשקט. הבעיה שאחהצ יש לו כמה וכמה כאלה "התקפים", ואני לא כל כך יודעת להתמודד. אציין שיש לו זמן איכות איתי, אני שלו בלבד (יש עזרה עם תינוקת אחהצ"), אני מניקה לכן לא יכולה לצאת איתו מהבית, אבל הוא באמת מקבל תשומת לב. יש עצות בשבילי? איך להתמודד עם העצבנות שלו? כמובן שעם סבלנות שלי והבנה..
 

גוֹזָל

New member
לא הייתי בטוחה אם חיכית לתשובה מחדווה

בכל אופן, מה שקורה אצלנו אצל בן השנתיים כשהוא תופס קריזות, אני בדרך כלל מסבירה לו למה לא מכניסים למיקרו דברים, או מה שהוא רצה לעשות. גם אם אני בטוחה שהוא לא יבין את המילים שאני אומרת אני עדיין אומרת אותן וגם אם ברור לי שהוא משתגע לשם ה"השתגעות" כאילו מן חירפון כזה שזועק "בואו תצילו אותי מעצמי" ולא ממש הקטע של המיקרו. עדיין אני אסביר למה לא. דוגמא שקרתה לאחרונה הוא רוצה למלא את האמבטיה שלו עוד ועוד ועוד ועוד ושאני לא אסגור את המים אחרת הוא צורח ומתחרפן לי שם. אז הסברתי לו על הכינרת ושכולם משתמשים במים וגם אמא וגם אבא וגם חברים שלו (מניתי את השמות שלהם) ואם לא נסגור את המים אז כולם ישארו מלוכלכים ולא יתרחצו כי לא יהיה להם. את האמת? מה בילבלתי לו את המוח הוא כולה בן שנתיים. אבל הפלא ופלא הוא נרגע מההסבר שלי והפסיק לצרוח. הדבר השני שאני עושה אחרי ההסבר היא הסחת דעת - כמו מה שאמרת על הציור. הסברתי למה לא מיקרו. אוקיי בוא נצייר. ועוד דבר שאני עושה כאשר אין עם מי לדבר: אומרת לו שאני הולכת לחדר שלי להרגע כי לא נעים לי להיות איתו כשהוא צורח ככה. אני שמה את עצמי ב"עונש" במקום אותו. וזה לרוב עובד. ברוב המקרים כשהם נכנסים לקריז הם זועקים לאיזו עזרה מאיתנו. לא תמיד אנחנו יודעות איך לעזור... אבל סמכי עליהם שיהיו לך עוד הזדמנויות לנסות עוד ועוד דברים יצירתיים.
 

december2

New member
תודה על התגובה. באמת שאני מסבירה

לו, למה זה מסוכן וכו, והוא מפנים, אבל "בזמן אמת" כל הצעקות האלו וה"קריזות" מתישות אותי..ולגבי "שמה את עצמי בעונש", גם מוכר. אני אומרת שלא נעים לי שהוא צועק והולכת לחדר שלי . לפני כמה ימים נכנסתי לחדר שינה והחלפתי מצעים , כי בכל זאת צריך לנצל את הזמן היקר
, אז הוא נכנס אחרי, זה הסיח את דעתו והוא אפילו עזר לי. שוב תודה על התגובה
 

גוֹזָל

New member
ומה שתמיד אני אומרת לעצמי

מחר יום חדש. כל יום אנחנו מנסות משהו חדש. בסוף הוא יגדל וילמד. וגם את. אני כל כך קשה עם עצמי כשאני לא מצליחה, כאילו כולם יודעים ורק אני לא. אבל גם אנחנו בני אדם, וגם אנחנו לומדות להיות אמהות. לצערי לתפקיד הזה אף אחד לא מכשיר אותך (מוזר נכון? לכל דבר אחר היית צריכה לעבור הכשרה רצינית ביותר ולרוב גם מבחן בסוף). הקריזות אכן מתישות. והקטע שעשית עם החלפת סדינים הוא מצויין - פשוט לקחת את עצמך למקום אחר ועשית פעולה מרגיעה. ועובדה, זה הרגיע גם אותך וגם אותו, שנכנס ועזר לך
אני אחרי דבר כזה נותנת לעצמי ח"ח
 

hedvalib

New member
מגיבה בשמחה ../images/Emo140.gif

אז ככה, ידוע שילד שמדברים איתו בכמה שפות, יש ביכלתו ללמוד כמה שפות אולם יש מעט איחור בדיבור. המילים צריכות "להתישב" כל אחת במדור שלה (הסבר מעט סוריאליסטי, אבל לצורך ההסבר זה די מניח את הדעת). 1. צריכה להיות התמדה, מי שהחל לדבר איתו בשפה מסויימת ממשיך. כך הילד יוצר לעצמו ייצוג במוח של קשר בין השפה לדמות (זה לידע כללי) 2. בטרם נשוחח על התקפות זעם, נשוחח מעט על הצבת גבולות. זה ברור לכל, שילד לא נוגע במיקרו. אז מה פתאום הוא רוצה להכניס לשם חפצים? ילדים צריכים לדעת מה מותר ומה אסור, ואז לא יהיו פרצי כעס משום שה"נהלים" יהיו להם ברורים. נכון שיהיו נסיונות לפרוץ את הגבולות, אבל בעיקרון, ידעו ויהיה מעט יותר קל הלחזירם לתלם. 3. ומה קורה כאשר באמת לא מבינים למה התכוון הילד? יש כמה אפשרויות. א. לשאול שאלות כגון: האם אתה מתכוון ל............או ל......... לא להכנס לרשימה ארוכה יותר מאשר של 2 פריטים. ב. אם הילד ממשיך לכעוס, להתישב על הרצפה" במקום ההתרחשות" לחבק אותו מאחור, חיבוק חזקקקקקקקקק וללחוש לו מילים מרגיעות. ללחוש לו שאת מבינה שקשה לו. ללחוש לו שאת יודעת שאולי רצה משהו שאת לא מבינה. ללחוש לו שעוד מעט כשידע להגיד יהיה יותר קל. לתת לו תקווה. ללטף. להרגיע. להביע המון אמפתיה לקושי שלו שלא מבינים אותו. לא לדבר יותר מדי. לתת לו זמן לעכל את הנאמר. וכל הזמן להמשיך לחבק. החיבוק מעניק לו כוח והוכחה שלמרות הכל הוא נאהב. ג. לאחר שיירגע, להציע העצעה מעשית. משהו משחרר מתח, משחרר כעסים. כגון: בעיטות בכדור . קחי כדור גדול הכניסי אותו לתוך שק כלשהו ותעגני אותו כך שלא יוכל לגרום לנזק או חבלה. שיבעט בכדור. כל פעם שהוא מצליח לבעט לשבח אותו על ההצלחה. אותו רעיון יכול להיות יישומי אם שק אגרוף. מכנס ממולא בספוג או בשאריות בדים. תלוי להתקרה ומעוגן לרצפה. כל פעם שקשה, בועטים בשק. משחרר את כל האנרגיות השליליות. ד. לידיעתך, ציור מחייב רגיעה. שלוה. לציור יש חוקים וילד כל כך נסער אינו יכול לעבור מאזימוט אחד לשני במהירות כזאת גדולה. גם משחקי קופסה אינם נכונים למצבי מתח. מקווה שעזרתי לך לראות את העולם בעיניו של בנך ולהבין מדוע כך ולא אחרת
אשמח לקבל תגובות, חדוה
 

december2

New member
הי חדווה, ממש נתת לי נקודה

למחשבה שלא עליתי עליה לבד- לגבי המעבר ממצב "זעם" - לציור. באמת לא הגיוני, נחפש פתרונות יותר מתאימים.גם ימים שאני יוצאת איתו לגן שעשועים כשמתאפשר, הרבה יותר קלים בשבילי, גם הוא נהנה יותר.יש לו את הצורך להוציא אנרגיה שמצטברת אחרי שינת צהריים..שגם אותה ביקשתי שיגבילו (בגן). ולגבי חיבוק -כמו שהצעת אני עושה את זה המון, מתיישבת לידו על הרצפה (כי בכל מקרה אני משתדלת לא להרים אותו, כי אני כאמור זמן קצר אחרי לידה), אז אני מחבקת ומדברת אליו בלחש. אולי אני אנסה לדבר פחות, ורק לחבק. תודה, אנסה ליישם
 
למעלה