שלום לכולם! חזרתי מהחופים המדהימים
...של גואה! כן כן - חופשה של שבועיים בחופים הטרופים המקסימים של גואה בהחלט ממלאת את המצברים במסגרת הטירוף של העבודה וחיי היום יום. לפני שאתם קופצים - המטרה בהחלט לא הייתה מסיבות "פול מון", סמים ולהתחבר לצ'כונה (או יותר נכון מאפייה) הישראלית שם, אלא להירגע ולנוח באחד מאתרי התיירות המפורסמים בעולם (ובצדק!). גואה היא מדינה בפני עצמה בתוך הודו, ולא סתם, אלא המדינה העשירה ביותר בהודו. וואסקו דה גמא - מגלה הארצות הפורטוגלי, הגיע לחופי גואה במאה ה-15 ומאז ועד שנות ה- 60' של המאה ה- 20', הייתה גואה תחת שלטון פורטוגזי, עד שצבא הודו פלש וכבש את גואה ללא התנגדות של פורטוגל ומאז גואה היא חלק מהודו. יש חופים רבים מאוד בגואה, ויש אזורים שונים המיועדים (כפי שהסתבר לי) לקהלי יעד שונים. רוב הזמן הייתי ב- Palolem, חוף טרופי מדהים ושקט שבו מתאספים חובבי הטבע. השינה היא בתנאים בסיסיים מאוד באחד מבתי ההארחה על החוף, והיום עובר בד"כ ברביצה באחת המסעדות הנחמדות, פגישה עם אנשים מכל העולם ומילוי המצברים לקראת החזרה לארץ. בחוף עצמו יש כפר דייגים והחוף מלא בסירות דייג שהמקומיים בונים בעצמם. בניית כל סירה אורכת כחודש שלם! ניתן גם לצאת לסיבוב של כשעה באחת הסירות על מנת לראות דולפינים ולהגיע לאחד החופים המבודדים באיים הפזורים באזור. המחיר - כ- 15 ש"ח לאדם. הליכה רגלית של כרבע שעה על החוף ב- Palolem לכיוון דרום תוביל למפרצים קטנטנים ומדהימים שיש בהם כמה "חוּשוֹת" שניתן לישון בהם ממש על החוף או על המצוק שבקצה המפרץ, ואם לא הייתי מגלה אותם רק ביום האחרון, כנראה שגם אני הייתי עובר לגור שם לפחות לכמה ימים. האוכל בגואה כולל בעיקר מאכלי ים מן הסתם - דגים, כרישים, סרטנים, לובסטרים ועוד. הכל טרי טרי ובמחירים פשוט מצחיקים יחסית לארץ - כ- 15-35 ש"ח לסרטן אדיר מימדים, כריש, או כמעט כל דג אחר. אבל מכיוון שעדיין מדובר בהודו, בהחלט ניתן למצוא גם מאכלי טנדורי, לחמי Naan ושאר מאכלים הודים. מכיוון שמדובר באזור תיירותי קל מאוד למצוא גם מזון איטלקי, בריטי וכמובן... ישראלי (חומוס-סלט-צ'יפס!) חוף Palolem מושך אליו תיירים במגוון גילאים כולל משפחות עם ילדים קטנים, וכאמור שם ביליתי את רוב זמני. בשלב מסוים עברתי לאזור שנקרא Anjuna. היה לי שם מלון מדהים עם בריכה ענקית וסוויטה גדולה ויפה אבל האזור כולו בנוי אחרת לחלוטין - לא על חוף הים אלא חופים רבים שכולם נמצאים במרחק 15 דקות - שעתיים נסיעה באופנוע (שכירת אופנוע עולה כ- 15 ש"ח ליום לטוסטוס ועד כ- 25 ש"ח לאופנוע הילוכים 150 סמ"ק). נסיעה בהודו באופנוע היא חוויתית מאוד, גם אם מפחידה במקצת עקב המצב העגום של הכבישים, היעדר מדרכות, וריבוי הפרעות כמו פרות שקופצות לך לכביש ללא התראה, כלבים, ילדים וסתם אגוזי קוקוס ענקיים שנפלו על הכביש. Anjuna מושכת אליה תיירים מסוג אחר - כמה היפים מזדקנים אשר גילו את חופי גואה בשנות ה- 60' וה- 70' ונשארו או חזרו לשם, אבל בעיקר כוללת Anjuna את ה- Hardcore של אנשי המסיבות והסמים וזה כולל כמובן עדרים רבים של ישראלים. יש מקומות שהם "צ'כונה" של ממש - מסעדות המלאות בישראלים, שלטים ותפריטים בעברית, ואווירה אפלה ואפילו מפחידה לעיתים. במקום אחד ספציפי נאמר לי שיושבים כל ראשי המאפייה הישראלית שהשתלטה על עסקי הסמים באזור. כשהוצאתי מצלמה על מנת לצלם את האזור הסתכלו עלי כמה אנשים במבט מאיים על מנת שלא אעיז לצלם אותם. אישית מאוד מאוד לא אהבתי את האווירה באזור ואחרי יומיים וחצי ברחתי משם חזרה ל- Palolem. נקודת האור העיקרית ב-Anjuna היא השוק הגדול שמתקיים בכל יום רביעי. אנשים מגיעים מכל רחבי הודו על מנת למכור את מרכולתם לתיירים, המבחר אדיר, ולמרות החום, והרוכלים המציקים (במיוחד אלו שרודפים אחריך בניסיון לנקות לך את האוזניים בכפייה!), מדובר בחוויה מומלצת ומעניינת. אני אעלה כמה תמונות מתוך כמעט 1000 שצילמתי, אבל מדובר רק בדוגמיות. בימים הקרובים אנסה לעשות סדר בדברים ולהעלות סיכום מסודר יותר לאתר שלי. יום נפלא!
...של גואה! כן כן - חופשה של שבועיים בחופים הטרופים המקסימים של גואה בהחלט ממלאת את המצברים במסגרת הטירוף של העבודה וחיי היום יום. לפני שאתם קופצים - המטרה בהחלט לא הייתה מסיבות "פול מון", סמים ולהתחבר לצ'כונה (או יותר נכון מאפייה) הישראלית שם, אלא להירגע ולנוח באחד מאתרי התיירות המפורסמים בעולם (ובצדק!). גואה היא מדינה בפני עצמה בתוך הודו, ולא סתם, אלא המדינה העשירה ביותר בהודו. וואסקו דה גמא - מגלה הארצות הפורטוגלי, הגיע לחופי גואה במאה ה-15 ומאז ועד שנות ה- 60' של המאה ה- 20', הייתה גואה תחת שלטון פורטוגזי, עד שצבא הודו פלש וכבש את גואה ללא התנגדות של פורטוגל ומאז גואה היא חלק מהודו. יש חופים רבים מאוד בגואה, ויש אזורים שונים המיועדים (כפי שהסתבר לי) לקהלי יעד שונים. רוב הזמן הייתי ב- Palolem, חוף טרופי מדהים ושקט שבו מתאספים חובבי הטבע. השינה היא בתנאים בסיסיים מאוד באחד מבתי ההארחה על החוף, והיום עובר בד"כ ברביצה באחת המסעדות הנחמדות, פגישה עם אנשים מכל העולם ומילוי המצברים לקראת החזרה לארץ. בחוף עצמו יש כפר דייגים והחוף מלא בסירות דייג שהמקומיים בונים בעצמם. בניית כל סירה אורכת כחודש שלם! ניתן גם לצאת לסיבוב של כשעה באחת הסירות על מנת לראות דולפינים ולהגיע לאחד החופים המבודדים באיים הפזורים באזור. המחיר - כ- 15 ש"ח לאדם. הליכה רגלית של כרבע שעה על החוף ב- Palolem לכיוון דרום תוביל למפרצים קטנטנים ומדהימים שיש בהם כמה "חוּשוֹת" שניתן לישון בהם ממש על החוף או על המצוק שבקצה המפרץ, ואם לא הייתי מגלה אותם רק ביום האחרון, כנראה שגם אני הייתי עובר לגור שם לפחות לכמה ימים. האוכל בגואה כולל בעיקר מאכלי ים מן הסתם - דגים, כרישים, סרטנים, לובסטרים ועוד. הכל טרי טרי ובמחירים פשוט מצחיקים יחסית לארץ - כ- 15-35 ש"ח לסרטן אדיר מימדים, כריש, או כמעט כל דג אחר. אבל מכיוון שעדיין מדובר בהודו, בהחלט ניתן למצוא גם מאכלי טנדורי, לחמי Naan ושאר מאכלים הודים. מכיוון שמדובר באזור תיירותי קל מאוד למצוא גם מזון איטלקי, בריטי וכמובן... ישראלי (חומוס-סלט-צ'יפס!) חוף Palolem מושך אליו תיירים במגוון גילאים כולל משפחות עם ילדים קטנים, וכאמור שם ביליתי את רוב זמני. בשלב מסוים עברתי לאזור שנקרא Anjuna. היה לי שם מלון מדהים עם בריכה ענקית וסוויטה גדולה ויפה אבל האזור כולו בנוי אחרת לחלוטין - לא על חוף הים אלא חופים רבים שכולם נמצאים במרחק 15 דקות - שעתיים נסיעה באופנוע (שכירת אופנוע עולה כ- 15 ש"ח ליום לטוסטוס ועד כ- 25 ש"ח לאופנוע הילוכים 150 סמ"ק). נסיעה בהודו באופנוע היא חוויתית מאוד, גם אם מפחידה במקצת עקב המצב העגום של הכבישים, היעדר מדרכות, וריבוי הפרעות כמו פרות שקופצות לך לכביש ללא התראה, כלבים, ילדים וסתם אגוזי קוקוס ענקיים שנפלו על הכביש. Anjuna מושכת אליה תיירים מסוג אחר - כמה היפים מזדקנים אשר גילו את חופי גואה בשנות ה- 60' וה- 70' ונשארו או חזרו לשם, אבל בעיקר כוללת Anjuna את ה- Hardcore של אנשי המסיבות והסמים וזה כולל כמובן עדרים רבים של ישראלים. יש מקומות שהם "צ'כונה" של ממש - מסעדות המלאות בישראלים, שלטים ותפריטים בעברית, ואווירה אפלה ואפילו מפחידה לעיתים. במקום אחד ספציפי נאמר לי שיושבים כל ראשי המאפייה הישראלית שהשתלטה על עסקי הסמים באזור. כשהוצאתי מצלמה על מנת לצלם את האזור הסתכלו עלי כמה אנשים במבט מאיים על מנת שלא אעיז לצלם אותם. אישית מאוד מאוד לא אהבתי את האווירה באזור ואחרי יומיים וחצי ברחתי משם חזרה ל- Palolem. נקודת האור העיקרית ב-Anjuna היא השוק הגדול שמתקיים בכל יום רביעי. אנשים מגיעים מכל רחבי הודו על מנת למכור את מרכולתם לתיירים, המבחר אדיר, ולמרות החום, והרוכלים המציקים (במיוחד אלו שרודפים אחריך בניסיון לנקות לך את האוזניים בכפייה!), מדובר בחוויה מומלצת ומעניינת. אני אעלה כמה תמונות מתוך כמעט 1000 שצילמתי, אבל מדובר רק בדוגמיות. בימים הקרובים אנסה לעשות סדר בדברים ולהעלות סיכום מסודר יותר לאתר שלי. יום נפלא!
