המדדה לאיטו
New member
שלום לכולם, חזרתי, בערך
חלקכם אולי זוכר אותי. היסתובבתי כאן בפורום דיי הרבה לפני שהתגייסתי. אז הייתי בקטע כזה של דיכאון כי החיים שלי ניתקעו לפני הגיוס. כשהתגייסתי באמת יצאתי מכל הקט הזה של הדיכאון. פשוט כשאתה בטירונות, אין לך זמן אפילו לחשוב. אבל עכשיו אחרי הטירונות, הוציאו אותי לחופשה קצרה של שבוע. במקום לבלות ולהנות, שוב אני נכנסתי למצב רוח דכאוני. הצבא לא שינה כלום. הוא פשוט הסיח את דעתי. אני עדיין אותו טיפוס לא אסרטיבי שנותן לחיים של עצמו לעבור ממול מבלי לנסות להשפיע עליהם. אין לי שום שמץ של יוזמה. אפילו עכשיו כשאני חושב על זה. בכל הטירונות נימנעתי מלקחת אחריות. מה לעשות, ברגע שיש עלי קצת לחץ אני מתחרפן לגמרי ומתחיל לפשל. כל הטירונות כל המאמצים שהשקעתי היו איך לא לעמוד בשלשה הראשונה כדי לא להיבחר לשום תפקיד. איך לעזאזל אני סוף סוף יצליח לשנות את עצמי כדי שפעם אחת אני אתחיל להעיז לעשות ברים שבאמת יכולים לעשות אות שמח?
חלקכם אולי זוכר אותי. היסתובבתי כאן בפורום דיי הרבה לפני שהתגייסתי. אז הייתי בקטע כזה של דיכאון כי החיים שלי ניתקעו לפני הגיוס. כשהתגייסתי באמת יצאתי מכל הקט הזה של הדיכאון. פשוט כשאתה בטירונות, אין לך זמן אפילו לחשוב. אבל עכשיו אחרי הטירונות, הוציאו אותי לחופשה קצרה של שבוע. במקום לבלות ולהנות, שוב אני נכנסתי למצב רוח דכאוני. הצבא לא שינה כלום. הוא פשוט הסיח את דעתי. אני עדיין אותו טיפוס לא אסרטיבי שנותן לחיים של עצמו לעבור ממול מבלי לנסות להשפיע עליהם. אין לי שום שמץ של יוזמה. אפילו עכשיו כשאני חושב על זה. בכל הטירונות נימנעתי מלקחת אחריות. מה לעשות, ברגע שיש עלי קצת לחץ אני מתחרפן לגמרי ומתחיל לפשל. כל הטירונות כל המאמצים שהשקעתי היו איך לא לעמוד בשלשה הראשונה כדי לא להיבחר לשום תפקיד. איך לעזאזל אני סוף סוף יצליח לשנות את עצמי כדי שפעם אחת אני אתחיל להעיז לעשות ברים שבאמת יכולים לעשות אות שמח?