מצטערת לא מצליחה לעשות את הקישור
אבל תעתיקי את הכתובת שצירפתי בהודעה השניה. הנה טעימה קטנה, פורסם ב 19 למרץ 2005 "להיות אני עצמי באמת" מה זה להיות אני עצמי באמת? כמו פעם שהייתי ילדה ,ילדה קטנה שעושה מה שהיא חושבת מבלי לחשוב אם צריך, אם מותר אם ראוי. אין כמעט דבר בחיי שאני עושה, שאין לו סיבה חיצונית. אפילו לשכב עם בעלי. למה כי צריך. כי אם לא נזדיין ,אולי הוא ירגיש שחסר לו וילך לחפש את זה בחוץ, שזה בעצם מה שאני עושה -היה מתבקש פה גיחוך אחד גדול, אבל זהו בעצם פרדוכס. למה פרדוכס, כי כל התשומת לב שאני מחפשת בחוץ, החל בבגדים החושפניים, וההתנהגות הפרובוקטיבית, נובעת בעצם מזה שאפחד באמת לא נותן לי את מה שאני צריכה. וראשון מכולם בעלי. הוא צריך לתת לי אהבה וחום. לפעמים אני חושבת שהוא פשוט נכה רגשית. אני יודעת שיש דבר כזה. כל כך קשה לחבק את אשתך מדי פעם ולהגיד לה כמה מילים טובות? נכון מה שאני עושה עכשיו זה בגדר פסיכולוגיה בגרוש ,שנועדה כאילו להסביר למה אני בוגדת. אבל באמת ובתמים, שלא פגשתי אנשים נאהבים שהרגישו שהם נאהבים ושבגדו. כן אני יודעת שיש כאלו, אני לא כך כך תמימה, יש מי שיבגוד בכל דבר באימו באשתו ובילדיו, אבל אני יודעת על עצמי, שבהתחלה כשהוא היה עוד מאוהב, ולא נראיתי לו שגרתית ורגילה, הוא העניק לי אהבה ובגדול. הייתי מוקסמת. אני יודעת שהמכשול הכי גדול בכל חיי נישואין זו השגרה. אני מניחה שגם ג`ניפר אגיסטון בסופו של דבר, התרגלה לראות את בראד פיט ההורס לידה במיטה כל ערב, ולא לחשוב"יואו אני עם בראד פיט אליל חצי מהנשים בעולם.." אבל...גם מהמאהבים שלי אני עדיין לא מקבלת מה שאני רוצה.אני כנראה פשוט מניאקית של תשומת לב. חייבת כל הזמן שירצו אותי. כשהיה לי אחד כזה, חשבתי שהוא רכרוכי מדי כי אמר לי משהו כמו עשר פעמים ביום אני אוהב אותך. ועכשיו אני משלמת ביוקר עם זה שחותך את ליבי לחתיכות קטנות ולא מוציא מילה אחת של אהבה מפיו.ואני, מחכה ומשוועת לאיזה"אני מתגעגע" מסכן שלקח לו המון זמן להגיד.. והנה נסיון נוסף