שלום כולם! אני פעם ראשונה נכנסת

[שולה78]

שלום כולם! אני פעם ראשונה נכנסת

לפורום ורציתי לשאול אם יש מקום גם לנשות חיילים שהם לא בקבע, אלא עדיין בסדיר, או שיש מקום אחר לפרוק את הלב...

 

[פרח לב הזהב 22]

../images/Emo24.gifברוכה הבאה!

בטח! בטח! ברוכה הבאה!!! נשמח לעזור ולהעזר!!! בהצלחה...

 

[אמאבולי]

יש מקום לכולם, ה-../images/Emo82.gif גדול

ואם יהיה קטן מידי ליטל תרחיב לנו

ברוכהבאה

 

[little s]

עם המרפקים...

סתם, ברוכה הבאה!

 

[יעל י]

ברוכה הבאה...אתם בטח מאד...

צעירים. ספרי לנו קצת...שתפי חופשי.

 

[candy can do it]

כפי שהקדימו אותי,

בהחלט שיש מקום

ברוכה המצטרפת. רק מתוך סקרנות... גיל 29 ובסדיר? תרחיבי קצת אם לא אכפת לך=]

 

[גליתrt]

ברוכה המצטרפת....../images/Emo140.gif

 

[שולה78]

../images/Emo13.gifתודה רבה לכן, קבלת פנים חמה

זה לא מובן מאליו... בכל מקרה, אני בת 29, נשואה לחייל בסדיר במסלול עתודה. הלימודים נגמרו לפני שנה וחצי ואז הוא התגייס, אז בנוסף לקושי יש גם קושי כלכלי (עם זה אפשר לחיות) והעובדה שיש לו יציאות ותנאים לא משהו כי הוא "צעיר", מה שאומר שהוא בא הביתה אחת לשבועיים בערך,אני נוסעת אליו לפעמים וחוזרת לתקופת הצבא...

ואני שונאת את זה! כי אני לבד לבד ואין צורך להוסיף, נכון? לשמחתי, גם בעלי לא "נשוי" לצבא אלא בעצם ממלא שם תפקיד ומחכה כמעט כמוני להשתחרר (עוד אלפיים שנה

). אז יש ימים קלים ויש קשים ויש קשים יותר. מה שמחמיר את העסק הוא שאני לא עובדת, למה? אז ככה, סיימת את התואר בקיץ והיה קשה למצוא עבודה כי הייתי בהריון. גם עכשיו אני בהריון, היום התחלתי תשיעי!!! וזה כיף וטוב, אבל גם לבד. אז זהו, הוצאתי קצת ואני מרגישה טוב יותר, לא יודעת למה לא נכנסתי לפה קודם, מדהים כמה השיתוף יכול לעשות טוב. אז זאת אני, ותודה לכם שאתם פה. מקווה לחזק ולהתחזק. יום טוב!

 

[אמאבולי]

../images/Emo201.gif

נשמע לא קל, להיות לבד בבית, בחודש תשיעי, בלי עבודה- באמת אפשר להשתגע. מה עם להפגש עם חברות? יש כאלה שפנויות בשעות היום? מה עם להרשם לאיזה חוג? אולי התעמלות להריון כדי לפגוש בנות עם נושאי שיחה משותפים? לצבוע ולצייר על הקירות בחדר המיועד לתינוק? בטח עוד מעט יעלו כאן עוד רעיונות. רק לעודד- שאחרי הלידה יהיה בעז"ה הרבה יותר קל, באמת, את תיהי כ"כ עסוקה בך ובילד, שפחות תרגישי את הבדידות (אם כי את העייפות תרגישי ועוד איך

, אבל זה שווה הכל!) מה הבעל שלך למד כ"כ זמן? רפואה?

 

[שולה78]

אני שמחה לשמוע שהולך להיות קל יותר

עם הבדידות, אבל בוודאי זה יעלה קשיים אחרים...לא רוצה לחשוב על זה..

בכל מקרה, אני מצליחה איכשהו להעסיק את עצמי. הרבה באינטרנט, התעסקות עם ההריון והקרבה ללידה, התעמלות פה ושם, אפיה (תחביב רציני אצלי) והמתנה שהבעל יחזור הביתה. עברנו לפני 3 חודשים לגור בישוב ומאוד טוב לנו פה אבל במקביל, אנחנו לא מכירים פה המון אנשים, אז זאת בעיה, אבל הזמן עובר איכשהו. הריון שנספר בשבועות ולא בחודשים עובר מהר יותר...

כן, בעלי למד רפואה, אז גם אחרי השחרור החיים לא ורודים ממש, אבל אלא צרות קטנות..

 

[candy can do it]

אבל יהיה לך בעל רופא../images/Emo9.gif

כבוד! חי.. שווה את המאבק, לא?

 

[שולה78]

אז זהו, שלא בטוח...

הבעל כבר רופא וזה לא חיים קלים. הייתי מחליפה את זה בצ'יק אם הייתי יכולה, אולי גם הוא...הוא מבין היטב שזה יהיה קשה לו ולנו.

 

[candy can do it]

בטח תצליחו להתגבר על הקושי!

המון בהצלחה בכל מקרה..

 

[נ ו ל י 1]

ברוכה הבאה ../images/Emo24.gif

גם אני 'אישה' (בקרוב מאוד

) של חייל בסדיר שעוד שנה יכנס לקבע....

 

[שולה78]

אז שיהיה בהצלחה לכם

ובאמת בקרוב...