../images/Emo13.gifתודה רבה לכן, קבלת פנים חמה
זה לא מובן מאליו... בכל מקרה, אני בת 29, נשואה לחייל בסדיר במסלול עתודה. הלימודים נגמרו לפני שנה וחצי ואז הוא התגייס, אז בנוסף לקושי יש גם קושי כלכלי (עם זה אפשר לחיות) והעובדה שיש לו יציאות ותנאים לא משהו כי הוא "צעיר", מה שאומר שהוא בא הביתה אחת לשבועיים בערך,אני נוסעת אליו לפעמים וחוזרת לתקופת הצבא...
ואני שונאת את זה! כי אני לבד לבד ואין צורך להוסיף, נכון? לשמחתי, גם בעלי לא "נשוי" לצבא אלא בעצם ממלא שם תפקיד ומחכה כמעט כמוני להשתחרר (עוד אלפיים שנה
). אז יש ימים קלים ויש קשים ויש קשים יותר. מה שמחמיר את העסק הוא שאני לא עובדת, למה? אז ככה, סיימת את התואר בקיץ והיה קשה למצוא עבודה כי הייתי בהריון. גם עכשיו אני בהריון, היום התחלתי תשיעי!!! וזה כיף וטוב, אבל גם לבד. אז זהו, הוצאתי קצת ואני מרגישה טוב יותר, לא יודעת למה לא נכנסתי לפה קודם, מדהים כמה השיתוף יכול לעשות טוב. אז זאת אני, ותודה לכם שאתם פה. מקווה לחזק ולהתחזק. יום טוב!