שלום והצילו...אני כבר נואשתי
יש לי ילדה בת 11.5. מקסימה, נבונה ונהדרת אבל מצפצפת על כל בקשותינו. אני חייבת לציין שהיא לא מתחצפת ותמיד נימוסית (לעיתים מן הסתם אנחנו המקסימום נתקלים ב"אוף" רוטן אבל באמת שזהו). כל דבר שמבקשים ממנה ישר מתקבל "רק שניה".... אם בטלפון (היא מגיעה שעתיים לפני הביתה) אני מבקשת ממנה להכין שיעורים ולכבות את הטלוויזיה או להוריד את הכלבה היא עונה לי ב"אין בעיה" אך כשאני מגיעה אני מוצאת אותה עדיין מול הטלוויזיה כשהכלבה כבר משלבת רגלים כדי שלא יברח לה וכמובן שהשיעורים לא נעשו... לחילופין היא יכולה לאמר לי כי היא הורידה את הכלבה / הכינה שעורים אך כשאגיע אגלה שהיא שיקרה לי (במיקרים כאלו אני מאוד כועסת עליה וזה מגיע גם לעונשים) מעבר לכך היא מפוזרת ברמות מרגיזות ביותר. אין דבר כזה להחזיר משהו למקום. שולחן הכתיבה שלה מבולגן תמידית. דברים הולכים לה לאיבוד על ימין ועל שמאל לדוגמא: השבוע איבדה את המפתח של הבית בפעם השניה החודש, את הרצועה של הכלבה, ובנוסף גם איבדה את המעיל החדש שקיבלה לפני פחות מחודש. וזה עוד לפני שהתחלתי להזכיר את זה שכל פעם שהיא ישנה אצל חברה היא שוכחת שם בגד, מטענים של הפלאפון, מברשות שיניים, גרביים וכו' ואף פעם הדברים לא חוזרים ואנו מוצאים עצמנו ממלאים כל שבוע חוסר אחר שהלך לאיבוד. השבוע כבר הגבתי בצורה קשה ביותר (צעקתי המון) ובדיעבד אני יודעת שהגבתי בצורה חמורה מאוד ואני מצרה על כך. אבל אין לי כבר כל מושג איך ללמד אותה שעלות הדברים שנאבדים היא גדולה ואין ביכולתנו כרגע להוציא כסף מיותר (נכנסנו לחובות גדולים לשנה הקרובה). ההצעה השבוע היתה שהיא תשלם מכספה עבור שכפול מפתח נוסף, הרצועה ולמעיל כבר לא נשאר לה כסף.... איך אני יכולה ללמד אותה להעריך ולשמור? אני ממש מיואשת. הערב שוחחתי איתה והסברתי לה בצורה אסרטיבית אך מכבדת כי בסופו של דבר כל ההוצאות המיותרות האלו יבואו על חשבון דברים אחרים שהיא רוצה והם בגדר זכות ולא חובה, כי כלכלית אנחנו לא מסוגלים כרגע לממן כל דבר שהולך לאיבוד (תמיד היתה לה את הבעיה של הפיזור ולגבי המצב הכלכלי הזמני היא מודעת אליו ושוחחנו על ההשלכות של מה שלקחנו על עצמנו) אשמח לכל טיפ ועצה!!
יש לי ילדה בת 11.5. מקסימה, נבונה ונהדרת אבל מצפצפת על כל בקשותינו. אני חייבת לציין שהיא לא מתחצפת ותמיד נימוסית (לעיתים מן הסתם אנחנו המקסימום נתקלים ב"אוף" רוטן אבל באמת שזהו). כל דבר שמבקשים ממנה ישר מתקבל "רק שניה".... אם בטלפון (היא מגיעה שעתיים לפני הביתה) אני מבקשת ממנה להכין שיעורים ולכבות את הטלוויזיה או להוריד את הכלבה היא עונה לי ב"אין בעיה" אך כשאני מגיעה אני מוצאת אותה עדיין מול הטלוויזיה כשהכלבה כבר משלבת רגלים כדי שלא יברח לה וכמובן שהשיעורים לא נעשו... לחילופין היא יכולה לאמר לי כי היא הורידה את הכלבה / הכינה שעורים אך כשאגיע אגלה שהיא שיקרה לי (במיקרים כאלו אני מאוד כועסת עליה וזה מגיע גם לעונשים) מעבר לכך היא מפוזרת ברמות מרגיזות ביותר. אין דבר כזה להחזיר משהו למקום. שולחן הכתיבה שלה מבולגן תמידית. דברים הולכים לה לאיבוד על ימין ועל שמאל לדוגמא: השבוע איבדה את המפתח של הבית בפעם השניה החודש, את הרצועה של הכלבה, ובנוסף גם איבדה את המעיל החדש שקיבלה לפני פחות מחודש. וזה עוד לפני שהתחלתי להזכיר את זה שכל פעם שהיא ישנה אצל חברה היא שוכחת שם בגד, מטענים של הפלאפון, מברשות שיניים, גרביים וכו' ואף פעם הדברים לא חוזרים ואנו מוצאים עצמנו ממלאים כל שבוע חוסר אחר שהלך לאיבוד. השבוע כבר הגבתי בצורה קשה ביותר (צעקתי המון) ובדיעבד אני יודעת שהגבתי בצורה חמורה מאוד ואני מצרה על כך. אבל אין לי כבר כל מושג איך ללמד אותה שעלות הדברים שנאבדים היא גדולה ואין ביכולתנו כרגע להוציא כסף מיותר (נכנסנו לחובות גדולים לשנה הקרובה). ההצעה השבוע היתה שהיא תשלם מכספה עבור שכפול מפתח נוסף, הרצועה ולמעיל כבר לא נשאר לה כסף.... איך אני יכולה ללמד אותה להעריך ולשמור? אני ממש מיואשת. הערב שוחחתי איתה והסברתי לה בצורה אסרטיבית אך מכבדת כי בסופו של דבר כל ההוצאות המיותרות האלו יבואו על חשבון דברים אחרים שהיא רוצה והם בגדר זכות ולא חובה, כי כלכלית אנחנו לא מסוגלים כרגע לממן כל דבר שהולך לאיבוד (תמיד היתה לה את הבעיה של הפיזור ולגבי המצב הכלכלי הזמני היא מודעת אליו ושוחחנו על ההשלכות של מה שלקחנו על עצמנו) אשמח לכל טיפ ועצה!!
